בזמן שהדרג המדיני וראשי מערכת הביטחון סיימו לקיים הערכות מצב על המתרחש בכלל הזירות והמעגלים לקראת החגים ולא מצאו רמז לסיכוי של התפרצות מלחמת ענק, קיבל תת אלוף יצחק (איציק) כהן בסוף חודש ספטמבר האחרון את הפיקוד על אוגדה 162, אוגדת ההכרעה החזקה של צה"ל. ימים בודדים לאחר פרוץ המלחמה בעזה, מפקד פיקוד הדרום, האלוף ירון פינקלמן, בחר בגיבוי מלא של הרמטכ"ל הרצי הלוי, את אוגדה 162 להוביל את התמרון הקרקעי של צה"ל לרצועת עזה. ההחלטה התקבלה בעיקר בגלל רמת המוכנות והניסיון ממבצעים בעבר.
חמישה ימים אחרי שקיבל אחריות על האוגדה אירח כהן בסוכנה שבבייתו בקיבוץ שבמישור החוף הדרומי את ראש מטה האוגדה, תא"ל במיל' משה מאיו - שריונר, שועל קרבות ותיק, שקציניו אומרים שהוא "בעל חוש ריח לכאוס" ובאזרחות הוא מנהל מצליח מאוד בשוק ההון. השניים דיברו על כשירות ומוכנות ועל תוכנית העבודה לשנה הקרבה, אך משהו בשיחה לא היה מאוזן. שניהם חשו שההתפתחויות בזירה הפלסטינית לא מבשרות טובות. כדי להסיר חששות הם החליטו לבצע סדרת בדיקות בדגש על מפקדת האוגדה והחמ"לים.
תוך יומיים, למרות אווירת החג בישראל, בוצעו מסדרים שהצביעו על מוכנות גבוהה לעבור משגרה לחירום. כעבור 4 ימים, ב-06:29 ב-7 באוקטבור, פרצה המלחמה. כהן ומאיו לא היו צריכים יותר מדי הסברים כדי לדרוך את המערכת ולחלק משימות. כלל חטיבות ויחידות האוגדה לקחו חלק מהותי בקרבות ב-24 השעות הראשונות לשחרר את היישובים והמוצבים בגבול עזה. חטיבת הנח"ל שילמה את המחיר הכבד ביותר אז: 22 מלוחמיה נהרגו ובראשם המח"ט יהונתן שטיינברג שנפל בקרב יריות.
כהן החל את דרכו הצבאית בשנת 1995 כחייל בגדוד רותם של חטיבת גבעתי, אך את מרבית שנותיו העביר בלחימה ברצועת עזה בימים שבהם החטיבה הסגולה "קנתה" את שמה במטה הכללי של צה"ל כמומחית מספר 1 לטרור הפלסטיני העזתי. כהן מונה למפקד פלוגת החבלה והעביר ימים ארוכים לאורך רצועת עזה בלחימה נגד קני הטרור בימים שבהם חמאס הרים את ראשו בכל הכוח נגד צה"ל והעורף הישראלי. כהן איבד לוחמים והרג מחבלים. בלב רחובות עזה, חאן יונס, ורפיח נשרטה נפשו ועוצבה דמותו כמפקד שטח שמבין את הראש של המחבל הפלסטיני במחנות הפליטים.
ואז הגיע שלב התמרון. לאט לאט האחריות הכבדה החלה להתחלק בין הדרג המדיני, המטכ"ל, לעבר מפקדת אוגדה 162 ומפקדי החטיבות הסדירות: גבעתי, 401, נח"ל ו-460 כולל יחידות האש כשברקע חשש גדול מאוד מתמרון קרקעי ראשון ללב השטח הפלסטיני. אלוף הפיקוד פינקלמן, בעצמו מח"ט גבעתי בעבר, אמר למפקדים: "אתם תקבוע את המשך, היקף ועוצמת התמרון. הקרב עליכם. אין חוסר משאבים. הכול עומד לרשותכם". וכך היה: כלל גופי התכנון והתקיפה של פיקוד הדרום הועמדו לרשות האוגדה בנוסף לאגף המודיעין, חיל האוויר, חיל הים, אגף התקשוב, ויחידות מיוחדות. בזמן ששתי פלוגות מאבטחות את מפקדת האוגדה מחשש לחוליות מחבלים שעדיין שורצות בשטח ישראל, תא"ל כהן כינס את מפקדת האוגדה והחטיבות והבהיר: "לעיר עזה אין מפתח מאסטר. יש כמה מפתחות ואנחנו נגיע אליהן בצורה חכמה, תחבולנית עם הונאה. זה יהיה חייב להיות יצירתי".
האיום מספר 1 ברצועת עזה על הכוחות בשלב הראשון של התמרון הקרקעי היו מטעני החבלה וטילי הנ"ט. מח"ט 401 אל"מ בני אהרון דיווח שלקראת התמרון הם מבצעים ניסויים בתוך הים כדי לבחון עד כמה עמוק יכול הטנק להגיע בנסיעה במים מלוחים. בגבעתי התאמנו על יצירת נתיבי תנועה באמצעות כוחות ההנדסה בתוך השטחים הבנויים. החיילים קראו לזה "שיטת פאקמן". החשש מבעיות עבירות של הטנקים והנגמ"שים ומטעני החבלה הוביל את תא"ל במיל' מאיו להתקשר לקצין ההנדסה של פיקוד דרום, אל"מ אבשלום דדון, וביקש להיערך לסלול כביש חדש באורך של 7 ק"מ בתוך השטח הפלסטיני כדי למנוע עלייה על מטעני חבלה. "אתה משוגע אבל זה יבוצע", אמר אל"מ דדון מעבר לקו, אך תוך 24 שעות נערמו חומרי בנייה לסלילת כבישים בכניסה לגבול. הרמטכ"להלוי, ראש אגף המבצעים האלוף עודד בסיוק ומפקד פיקוד הדרום עברו על הרעיונות המבצעיים שהגו מפקדי החטיבות ואישרו אחרי ירידה לפרטים הקטנים. תא"ל כהן עדכן את האלוף פינקלמן כעבור ימים אחדים :"הושלמו ההכנות בתחום הרפואי, המודיעיני, ההנדסי, הימי, תקשוב, מכלולי המבצעים והסנכרון ביניהם".
פינקלמן החליט להתיש את חמאס על ידי מבצעים נקודתיים טרם התמרון הגדול כשברקע האוגדה צוברת תחמושת מסוגים שונים, סוללות הארטילריה נפרסו, וכלל הגורמים החלו לאחד שפה אחת ברורה לפעולה. "רצינו שבוע לפני התמרון לדפוק את מערכי הנ"ט שלהם, האיסוף ומרכזי הפיקוד והשליטה עוד לפני שטנק אחד חוצה את הגבול", סיפר קצין בכיר באוגדה 162. "וזה מה שהיה. תקפנו כל מה שירה עלינו וגם מעבר לזה. פעם היו אלו לוחמי חטיבה 401, אחר כך גבעתי. תחושת המסוגלות והביטחון של כולם עלתה. מנגד זה יצר בלבול בחמאס. הם לא ידעו מתי אנחנו באמת מתחילים לתמרן לעומק והאם זה עוד מבצעון של גירוי ותגובה".
התמרון יצא לדרך
אחרי שבוע הגיע רגע האמת של התמרון הקרקעי. בשעות הצהריים החלו סוללות הארטילריה לשגר אלפי פגזים לעבר מרחבי הטרור לאחר שהאוכלוסייה הפלסטינית נעה דרומה. בשעה 22:00, כלל כוחות האוגדה שנערכו להתקפה עמדו לא הרחק מהגבול והאזינו לרשת הקשר למשמע קולו של מפקד אוגדה 162. "תחנות חושן כאן קודקוד", אמר תא"ל כהן. "ב-7 באוקטובר בבוקר יום השבת וחג שמחת תורה, פתח האויב השפל במתקפת טרור רצחנית ומתועבת נגד ילדים, נשים, גברים וקשישים. לא בחרנו בקרב הזה, האויב רצה בו, האויב פתח בו. עיניי העולם כולו נשואות אלינו, עם ישראל בוטח בנו ועומד מאחורינו".
באותן דקות ישבו צמרת הדרג המדיני וצמרת מטכ"ל ב"בור" שבקריה בתל אביב ועקבו כל שנייה אחר מהלכי האוגדה. תא"ל כהן המשיך בדרך ציורית להורות על תחילת התמרון הקרקעי. "הלילה, כוחות רבים של אוגדה 162 ופיקוד הדרום יצאו להשיג ולהשמיד את היד שנשלחה לחנוק את צווארנו. נכה בעוצמת פלדה באויבינו כמו אגרוף מלוכד יחד, אין משימה לה לא נוכל, אין מחבל בו לא נכה. מתחייב להיות לצידכם בשדה הקרב, כתף אל כתף, לא נשוב הביתה עד אשר לא נשלים את המשימה שהוטלה עלינו במלואה". בזה אחר זה עלו ברשת מפקדי החטיבות לאשר את הפקודה ההיסטורית שזה עתה ניתנה להם, והחלו בעצמם הקראת פקודה לגדודים.
"שלושה שבועות אחרי שאלפי מחבלי חמאס חצו את הגבול והסתערו על עורף מדינת ישראל, חצה גדוד 52 בפיקודו של סא"ל דניאל אלה, את הגבול בכיוון ההפוך כשכל צה"ל לצידו ומעליו", סיפר אחד מקציני האוגדה והוסיף: "כל קנה שהורם לעבר גדוד 52 חטף מכת אש מדויקת או מהים, מהאוויר או מהיבשה. מסך האש שהתגלגל לפניהם היה דרמטי. צוות הקרב החטיבתי 401 ולאחר מכן גבעתי החלו לתמרן לעומק השטח. לאחר מכן בהדרגה חטיבת הנח"ל תמרנה לשכונת אל עטטרה ובית לאהיה ובשלב הסופי חטיבה 460 אחריהם".
בלב החמ"ל האוגדתי ישב תא"ל כהן מקשיב לרשתות הקשר ושומע את ההתנהלות של מפקדי החטיבות והתקדמות הגדודים לעבר השער הצפוני של העיר עזה תחת החשש העצום ממטעני חבלה וירי נ"ט קצר וארוך טווח. כל זאת בדרך אל "המרובע הביטחוני" (הבסיס המרכזי של זרוע הצבאית בחמאס) ולאחר מכן "מוצב 17". בתחקור שלאחר מכן, האחיזה המודיעינית שהציגו אמ"ן ושב"כ הייתה ברמה גבוהה וכל מסגרת חמאס שניסתה להוציא אל הפועל התקפה, נחשפה ונתקפה בהתאם.
תוכנית האש שעליה פקד מפקדה האוגדה כהן עם מנהלי הלחימה באוגדה יצאה אל הפועל סמוך מאוד לתמרון. "אפשר להתווכח שעות בסדנאות ובימי העיון עם חיל האוויר על זמינות מטרות ותקיפות, אבל ברגע האמת הם שאלו מה צריך וביצעו בדיוק מושלם. מאות תקיפות בזמן קצר. בתזמון שמפקדי החטיבות ביקשו, יצרו כוח התקפי מתמרן בלתי ניתן לעצירה ומהר מאוד כולם הבינו את זה כולל בחמאס. הסוד היה החיבור בין גורמי האש השונים לקצב ההתקדמות", הסביר קצין בכיר במילואים שנכח בחמ"ל האוגדה.
הכוחות שנדרשו לתמרן במרחב דיונות ושטחים חקלאיים נתקלו בבעיות עבירות של הטנקים והנגמ"שים בגלל החול הטובעני ומזג האוויר החורפי שתרם לכך. אך פחות מ-24 שעות מאז החל התמרון, שפשפו מפקדי הפלוגות את עיניהם ולא האמינו: דחפורים ושופלים של פיקוד הדרום חרף האיום המוחשי של טילי נ"ט, החלו לסלול כביש לעומק השטח הפלסטיני. אל"מ דדון עמד בהתחייבות וסלל במצטבר כביש באורך של 2.5 ק"מ עבור הציר הלוגיסטי הראשוני. קצין ההנדסה של אוגדה 162 הדגיש שכוחותיו לא עלו על מטען אחד במשך 30 יום.
השעות הראשונות של התמרון לוו בחשש עצום של הדרג המדיני בעיקר בגלל תרחישי האימה של "ארץ מטעני חבלה ונ"ט", תרחיש קיצון של אלפי הרוגים ורתיעה מכניסה אל שטחים בנויים, ואיומים בעיקר מצד הקהילה הבינלאומית מפני אסון הומניטארי. ההתקדמות של חטיבה 401 וחטיבת גבעתי ב-48 השעות הראשונות הייתה איטית ורצופה. למעט משאית אחת שהתעכבה, פגז שנפל על רגל חייל, ונגד שחש בהתקף לב, אך התברר כסובל מהתקף חרדה, לא נרשמו אירועים חריגים בשלבים הראשונים. "הדיווחים הראשונים סיפרו על מחבלים שיוצאים מעשרות פירים ומכוונים טילי נ"ט או יורים מנשק קל", סיפר קצין בכיר במילואים מאוגדה 162. "רובם ברחו בגלל עוצמת האש שהופעלה על הראש שלהם. בחלק מהמקומות הם חזרו למנהרות".
"ברור שהיה חשש גדול", הוסיף הקצין הבכיר. "שהמודיעין יהיה ממוקד, שהאש לא תחצה קווי תיאום, שלא יפספסו מטרות, שהכול יעבוד ויהיה מסונכרן. כשראינו אספקה של מזון ותחמושת תוך פחות מ-48 שעות, אנשים הרגישו נחת. יש פה מילואמיניקים שכבר חמישה חודשים ברצף אחראים שהמכונה הזו תעבוד".
חלוקת תפקידים
גנרלים אמריקנים החלו להגיע אל מפקדת אוגדה 162. ספק להתרשם מהיכולות הצבאיות ספק לפקח מקרוב אחר התמרון הקרקעי הרחב והעמוק. בתגובה לשאלות באנגלית והתבוננות במסכי המחשב, הבריק אחד הקצינים באוגדה 162 ואמר: "הצק"חים (צוותי הקרב החטיבתיים - א"ב) שלנו פועלים כמו 'פלנקס' (מערך טקטי צפוף שלוחם מגן על לוחם ומתקדם באיטיות לעבר היעד - א"ב). נציג ה'ארמי' האמריקני הגיע אל אוגדה 162 מספר פעמים. התעניין בהיבטי המקצוע, הנתונים, ההישגים, ובשלב מסוים אמר: 'נלחמתי באפגניסטן, עיראק ומקומות אחרים. אין בהיסטוריה של העולם מכונת אנטי-גרילה כמו שלכם. לא ראיתי מימיי עבודה כזו אפקטיבית'. אימוני האוגדה בשנים האחרונות הוכיחו את עצמם. איך אמר ראש מטה האוגדה: 'מפקדות? התפקיד שלהן לא לחרב את הקרב. והמח"טים? התפקיד שלהם לנצח את הקרב".
בתחרות שבין החטיבות הגיעה חטיבת גבעתי ראשונה אל הנקודה שנקבעה מראש במרחב "סלאטין" בכניסה לעיר עזה. זו הייתה גם הפעם הראשונה שחמאס הצליח לייצב מול צה"ל קו הגנה מבוסס במנהרות, ביצורים והיקף גדול מאוד של טילי נ"ט, חוליות מרגמות, צליפה, והדבקת מטעני חבלה. בשלב מסוים, יש לפחות קצין אחד שמוכן להישבע ששמע את מח"ט 401 אל"מ אהרון מגיב ברשת הקשר לקריאות של הפיקוד הבכיר: 'חבר'ה, באמא שלכם. יש לי פה קיר של נ"ט מולי. אפשר עוד שעתיים?".
תוך פחות משעתיים תחת שילוב של אש מהים, מהאוויר ומהקרקע, חוסלה ההתנגדות של חמאס וחטיבת גבעתי החלה לתמרן לעבר האתגר הבא: "מוצב 17" המוגדר כסמל התנגדות ושורץ מחבלים ומנהרות. שם החלו למעשה הקרבות האמיתיים והקשים. "פגשנו היקף מחבלים שיוצא מתוך פירים נסתרים בקרקע. יוצאים, שולפים טיל נ"ט, ותוך 8 שניות נעלמים", סיפר קצין מאוגדה 162. "רק בשלב הראשון נתקלו החטיבות במאות פירים. עד שלא רואים, לא מבינים את האירוע וההשפעה שלו על שדה הקרב. הכוחות לא עצרו והתקדמו אחרת לא היה לזה סוף והיינו משחקים לידי חמאס שזה בדיוק מה שרצה. זו נקודה מעולה להדגיש שהביצוע היה בהתאם לתכנון ולאימונים".
אתגר נוסף היה הפסיכולוגיה שבקרב. בזמן שאוגדה 162 התקרבה אל לב הטרור של חמאס היה מי שהתקשה להתמודד עם מראות הזוועה ששודרו בכלי התקשורת. תמונות מהטבח ב-7 באוקטובר גרמו לקצינים, נגדים וחיילים בעורף להתפרק ולבכות. "זה בסדר", אמר להם תא"ל במיל' מאיו בן ה-57, המפקד הוותיק באוגדה. "חבר'ה. באנו לסדר את זה. אנחנו בונים ומפעילים מכונה ושום דבר לא יעמוד בפני המכונה הזו. גם אם אתה מפסיד את הקרב הראשון, אנחנו צריכים להניח את הכול בצד ולנצח וששום דבר לא יעצור אותנו".
ראש מטה האוגדה נשאל האם יש רומנטיקה במלחמה אחרי עשרות שנות ניסיון בלחימה וניהול קרב והוא חייך. "ברור. תדמיין מה מרגיש מ"פ שלפני 24 שעות נכנס עם טנק לעזה ופתאום הוא רואה נהג משאית בשטח הפלסטיני שמאותת לו לבוא ולקחת מזון ללוחמים. הסתכלו עלינו כשיכורים כשהחלטנו להקים מרחב לוגיסטי בשטח הפלסטיני. שאלו אותנו למה אז ענינו שקיצרנו את היקף התנועה של המשאיות בחמישים אחוז".
תא"ל כהן לא התאפק ומיהר להיכנס פנימה לעומק השטח הפלסטיני כדי לחוש את המרחב ולדבר עם המח"טים והמג"דים. "הוא רואה בשטח הפלסטיני רק הזדמנות ולא חיסרון. ככה הוא מייצר את השלבים הבאים", אמר אחד הקצינים הבכירים באוגדה וצחק. "הוא תחבולן וערמומי. מה שהיה יפה בראשית התמרון הקרקעי זה לראות איך מפקדי מחלקות, מפקדי פלוגות ומפקדי גדודים הבינו את מהות הקרב שהוא יצק מלמעלה למטה. איציק הגיע הרבה לשטח. הוא הבין שהחוכמה של המח"טים עד מפקדי המחלקות יהפכו לתוכניות של מחר. אחד האתגרים הוא הטכנולוגיה. הדיגיטל מדייק את העברת הפקודות, מסנכרן, אבל יש לא מעט פרטים שאי אפשר להבין ללא נוכחות הרגליים בשטח ושיחות עם דרג זוטר. לשלב פתיחות אמיתית ולא רק דיווח באפליקציה הצבאית. אני חושב שזה התחיל אצל פינקלמן. לתת למפקדי החטיבות והגדודים מרחב גדול לקבל החלטות אחרת המודיעין שמגיע אליהם הופך ללא רלוונטי".
בתום 72 שעות מתוחות מאוד, כשלא מעט בכירים בממשלה נושמים לרווחה, בוטחים בביצועי צה"ל ובתמרון הקרקעי לעומק רצועת עזה, יצאה אוגדה 162 להתקפה על המוצבים האסטרטגיים של חמאס ונלחמו מעל הקרקע ומתחתיה באלפי מחבלים. בשלב הראשון היו אלו מוצב כוח 17 ומוצב עסקלאן, בתחילת נובמבר ההתקפה על הקריה של חמאס - המרובע הביטחוני ואל עטטרה, כיתור מחנה הפליטים שאטי, וג'בליה, דרג' א-תופאח, ביתור הרצועה, ופשיטה על חמישה בתי חולים שהיוו מוקדי טרור. לוחמי האוגדה הרגו יותר מ-5,000 מחבלים, החזירו 9 גופות חטופים, הפעילו טונות חומר נפץ להשמדת תשתיות טרור, העבירו 900 שבויים לחקירה בישראל ביניהם משתתפי הטבח ב-7 באוקטובר, איתרו והשמידו 52 אתרי ייצור אמצעי לחימה ו-367 פירים, והכריעו 12 גדודי חמאס.
בזמן כתיבת שורות אלו השלימה אוגדה 162 את כיבוש צפון שכונת זייתון ונדרכת לאפשרות של כיבוש מחנות המרכז, רפיח ואף לעלות לגבול הצפוני. "לבנון? זה לא סיפור אחר. התפתח פה דור שיודע מלחמה. מה זה חשוב אם קוראים לזה שכונת זייתון או אל-חיאם (כפר בדרום לבנון - א"ב). המג"ד שנלחם פה - יהיה לו איום נ"ט שונה בלבנון. יהיו מארבים שונים. הוא יבצע התאמה בטכניקות. אבל המג"ד מבין מלחמה. היום אנחנו מגיעים הרבה יותר חזקים לזירה הצפונית", סיכם קצין בכיר במיל' מאוגדה 162.