סליחה בתי החיילת: השוויון בנטל עוד רחוק, אבל אולי נזכה בקרוב לתיקון

בוקר טוב לך בתי הקטנה. קודם כל, סליחה על המילה "קטנה", שכן את כבר אישה בת 18 וחצי, אבל יום יבוא ועוד תכירי את ההרגשה בעצמך: לעולם תהיי הקטנה שלי.

עוד מעט את אמורה לבוא הביתה לחופשת סוף השבוע ואמא שלך לא נרדמה בלילה מהמחשבה שאולי אין בבית מספיק מצרכים כדי שאוכל לבשל עבורך... בינינו, זה לא היה הלילה הראשון השבוע שבו היא לא עצמה עין בגללך: היא חוששת שבקרוב מאוד תיאלצי להיכנס לאחד האזורים שסיפקו לנו חדשות שאין רעות מהן.

את החששות קשה להפיג, אבל אפשר לתעל אותם לפינוקים קטנים, כמו למשל לאסוף אותך מתחנת הרכבת, כדי שלא תצטרכי להוסיף לשבועיים האחרונים שעשית בצבא עוד חצי שעה של נסיעה באוטובוס, או לדאוג שכל מה שאת אוהבת - מתות שדה, דרך מעדנים ועד לדגים חריפים, כבר יחכה במקרר.

מן הסתם אמא שלך תתנפל על הכביסה שאגרת במשך כל אותם ימים שנראו לעתים כנצח, כדי שיספיקו להתייבש בזמן. חלק מהם - כמו מדי א', יצטרכו לעבור גם גיהוץ - וכשאני מביט בה מחכה בחוסר סבלנות עד שאפנה את המטבח, רק כדי לפתוח את קרש הגיהוץ, אני נזכר באמי שהייתה מגהצת אפילו את מדי ה-ב' שלי (הגם שהסברתי לה שוב ושוב שאלה יירטבו מזיעה בתוך חמש דקות מהרגע שבו אלבש אותם, מדיפים עדיין ריח של בית.

אני מביט בה ונזכר גם באבי, עליו השלום, שחרף מחאותיי הנמרצות התעקש לצחצח את הנעליים האדומות והמאובקות שלי, בנימוק שבדור שלי כבר לא יודעים מה זה לצחצח נעלים עד שיבריקו (מה שנכון).

אני מביט בכל הבית נערך לשובה של חיילת צעירה (כמו בעת שירותם של אחיך ואחותך לפניך), הגם שלא נעדרת תקופה ארוכה מדי - ולא יכול שלא לחשוב שבעוד במחצית אחת מהבתים בישראל מבינים בדיוק על מה אני מדבר עכשיו, הרי שבמחצית השנייה אפילו לא מכירים את ההרגשה.

אולי הנתונים ישתנו בקרוב, אבל נכון ל-6 באוקטובר, יום לפני שנפלו עלינו השמים, התגייסו רק כמחצית מאזרחי ישראל שמלאו להם 18 שנה. המצב המטורף הזה מוכרח להשתנות.

מטבע הדברים - וזה בסדר גמור - אסור לך לעסוק בפוליטיקה, אז אנסה לתקצר לך את הנעשה, רק כדי שאם יוטל עליך להכין סקירת אקטואליה עבור חברותך לצוות, תדעי במה דברים אמורים.

בחודש האחרון היה ברור שהעסק הולך לקראת פיצוץ, כי הפטור שנועד במקור ל-400 בחורי ישיבה והפך פטור מגיוס למגזר שלם, היה חייב לקבל ביטוי בחקיקה.

בזמנים אחרים, שבהם עוד חלמנו שתם עידן המלחמות (בתכל'ס מאז מלחמת יום הכיפורים, גם מה שהוגדר בדיעבד כ"מלחמה", לא היה אלא מבצע שהתארך, שלא לומר השתבש) ושאפשר להסתפק בצבא מבוסס 8200 וחיל-אוויר, עוד אפשר היה להכשיר את השרץ המוסרי הזה - ואז חל טוויסט טרגי בעלילה: כך יצא שבעוד הממשלה מבקשת לגזור על חיילי הסדיר עוד כמה "חודשים ביציאה", במקביל להחרפת הנטל על משרתי המילואים, היא מבקשת לעגן בחוק את ההשתמטות של מגזר שלם.

מה אומר לך? אפילו במערכת הכי צינית ומסואבת בישראל, עוד לא נולד הפוליטיקאי שלא קוראים לו גולדקנופף (שהצהיר קבל עם ועדה שלא תהיה ממשלה אם לא יחוקק חוק הגיוס) שיחשוב שמשהו כזה יכול לעבור.

בכלל, כל המצב הזה שבו צמח הפטור לבחורי ישיבות לממדים מפלצתיים ופגש בדרך החוצה מלשכת הגיוס גם כמה שמאלנים פציפיסטים מטומטמים, נשען על האמונה שצה"ל אמון בעיקר על משימות ביטחון שוטף, לכן לא נורא אם יהפוך אט אט לצבא מתנדבים מקצועי.

כל זה היה תקף עד ליום שהזכיר לנו מי הם אויבינו, אבל לא פחות מכך - מי ומה אנחנו מוכרחים להיות כדי להוסיף ולשרוד (תחביב יהודי עתיק) במקום הזה.

שר הביטחון, יואב גלנט, שהוא המפקד של המפקד של המפקד שלך - ומתוקף תפקידו אמור היה להגיש את החוק, הבין שבנסיבות שנוצרו יהיה מדובר בכתם בל ימחה ועשה מעשה:

לא עוד מה שבזרם האשכנזי-חרדי קוראים "פויילע-שטיקים" שמציגים לבית המשפט, זכר לימים שבהם תחמנו את הפריץ הגוי ושבעזרתם נותר המצב על כנו. עכשיו יצטרכו להציע פתרון שלפחות יישמע הוגן והגיוני. נכון שממש כמו פירי המנהרות בעזה, ובהיותו מעשה של פוליטיקאים, חזקה על המתווה הזה שישאיר לא מעט פתחי מילוט בדמות כל מני מכסות שלא ממש יעמדו בהן. ובכל זאת, די לצרה בשעתה.

אני מצטער אם הסקפטיות שלי מזהמת את הנאיביות שלך (לא סתם מתגייסים בגיל 18, לפני שמבינים שהעולם אינו שחור ולבן), אבל אני כבר מכיר את המערכת הזאת: בסוף ימצא רק הפתרון שיבטיח לתומכיו את השלטון.

דבר אחד נדמה שאפשר להבטיח כבר עתה: אף אחד לא יגויס בכפייה. למרות שאת חיילת צעירה, עדיין טוראית, כבר הבנת בוודאי את חשיבותה של עבודת הצוות, הרעות ורוח הקרב - אותם מרכיבים שלא ניתן ללמד בשום קורס, בטח שלא במסגרת שחבריה אינם רוצים להיות חלק ממנה.

כמי שיש לו בכל זאת פרספקטיבה רחבה קצת יותר משלך, אני יכול לומר לך שהרוח הזאת היא שהרימה את צה"ל משאול התחתיות שאליו נקלע באותה שבת, עוד לפני שהגיע טיל מדויק אחד מתוצרת ארצות הברית.

נכון שממשלת ישראל באיוולתה עשתה כמעט כל שניתן כדי לבזבז את האשראי הנהדר הזה, שגרם למי שזה עתה השתחררו ונסעו לכל מני יעדים אקזוטיים במזרח הרחוק ובדרום אמריקה, לעלות על המטוס הראשון הביתה, אבל לא ניכנס לזה עכשיו - ולא רק כי "אסור פוליטיקה בצבא".

מה שחשוב לענייננו הוא שאף אחד לא רוצה לגייס בכפייה. אפילו לא לשירות לאומי, בטח שלא לצה"ל. אני מניח שתוצע למי שצה"ל לא מספיק חרדי עבורו (ולחילופין, למי שלא רוצה להיקלע למצב בו ייאלץ להילחם נגד קרובי משפחתו הפלסטינים) אלטרנטיבה בדמות שירות לאומי: בבתי החולים, במערך הלוחמה באש, בארגוני ההצלה, במערכת החינוך, בעבודות סיעודיות ועוד.

מול זה יעמידו סנקציות שקשורות בשלילת תקציבים ממי שישתמטו אפילו מהחובה החדשה והמקלה, כי ככה זה אנשים - תמיד צריך לקוות שיעשו את הכי טוב, אבל להתכונן גם לאפשרות שיבחרו בגרוע.
זה לא יהיה פשוט, אפילו אם מדובר יהיה בברכה: חלק ממי שלא תהיה להם ברירה אלא לשרת בדרך כלשהי, יבחרו בצבא, שיישאר האופציה המשמעותית והמתגמלת יותר.

מה זה אומר? שצה"ל יצטרך להיות ערוך לא רק לקלוט אלפי חרדים (במקום מאות) כבר ממחזורי הגיוס הקרובים, אלא גם הרבה יותר חיילים ערבים, על כל המשתמע מכך. בהכירי את צה"ל הוא ימצא פתון סביר (אחרי שימצה בדרך לשם כל אפשרות אחרת...) ויקים מסגרות מיוחדות שיאפשרו לאוכלוסיות מגוונות יותר את השירות הצבאי, אפילו הקרבי.

זה לא יקרה בן לילה, כמובן - אבל אולי עד ליום שבו תתגייס הבת שלך, למשל (פעם היו אומרים על תינוקות שנולדים כאן שעד שיגדלו כבר לא יצטרכו להתגייס. לצערנו נגמלנו מהתקווה הזאת), תהיה כאן כבר מסגרת נורמטיבית שבמסגרתה כל מועמד ומועמדת לשירות ביטחון, שלא שוחררו מטעמים פיזיולוגים או נפשיים, יהיו מחויבים בשנתיים של שירות לאומי משמעותי.

מי שיתנדב לקרבי או לתפקיד אחר במערך שתומך בלחימה, יצטרך לשרת גם שנה שלישית שתתוגמל בשכר גבוה ובהטבות מפליגות אחרות.

לא אשלה אותך: גם אז יהיו כל מני תחמונים שיאפשרו לעשות מעשה זמרי ולדרוש שכר כפנחס. מה לא הבנת? תבקשי מהחברה החדשה שלך שגדלה בהתנחלות שתבאר לך את הפסוק, למרות שאזהיר מראש שמעשה זמרי בנסיכה המדיינית - ועוד "לעיני משה ולעיני כל עדת ישראל" (במדבר, כ"ה, ו'), עלול לגרום לכן למבוכה. ובכל זאת, כך לפחות מי שמסתכן באובדן חייו, חס וחלילה, בשדה המערכה, לא ייצא אליה בידיעה שיש משתמטים שהעדיפו להמית עצמה באוהלה של תורה.

לאט לאט יהיו גם תמורות חברתיות: אצל חלק מהחרדים למשל, התקווה שהבן יהיה גדול בתורה גוברת על כל שאיפה אחרת. הם יצטרכו להתרגל לכך שרק מי שיש לו סיכוי אמיתי להיות כזה, ייהנה מפטור מגיוס, או ממסלול שירות קל.

אם בנו מסלולים כאלה לספורטאים מצטיינים (למשל) או להבדיל - מסלולים אקדמיים למי שיש להם סיכוי להיות עילויים ברפואה או הנדסה, אין סיבה שלא נצליח לשלב במסלולים דומים את העילית של עולם התורה.

אבל יאללה, מתוקה, חפרתי מספיק - והרי כל מה שרצית היה לשאוף מלוא ריאותיך ריח של בית, לשטוף מעליך את אבק המדבר, לאכול משהו ישר מהסיר ולישון קצת, בטרם תתחילי לברר מי עוד מחברותיך "יצאה".

מבחינתי, למעט התייצבות-חובה לארוחה של מחר, ערב שבת, את רשאית לנצל את 72 השעות הקרובות בכל דרך אפשרית, מאגירה של שעות שינה ועד לאגירה של חוויות.

ובכל זאת, רגע לפני שאשוב לכיריים, אני חייב בכל זאת לבקש ממך סליחה על כשלוני המוחלט כאזרח: בשום מתווה של שירות כזה או אחר, אין ולו אחד שכולל שירות חובה לנשים.

אני לא מדבר רק על שירות צבאי, אלא גם על שירות אזרחי. כבר היום פטורות משירות לא רק נערות חרדיות, אלא גם דתיות "רגילות" שמצהירות על קיום אורח חיים דתי. למה? אף אחד לא יודע.

איפה ארגוני הנשים שיודעים למחות (בצדק!) נגד העובדה שיש עדיין תפקידים בצה"ל שאינם נגישים לנשים, אבל לא כנגד העובדה שכל הדיונים על חוקי גיוס למיניהם, עוסקים רק בגברים?

נו, טוב, הנה התחלתי לחפור שוב, אז בואי נסכם את השיחה בכך שלא את כל הבעיות שכרוכות באי-שוויון נצליח לפתור בבת אחת, וממילא, גם אם נדמה לנו שנצליח, שוויון מוחלט הרי לא יהיה לעולם: תמיד יהיו מי שיתרמו יותר ומי שיחפשו כל דרך להתחמק, אבל את זה כבר בטח למדת, למרות שבגילך מאמינים שהכל בר תיקון.

אז יאללה, בואי מהר הביתה, אל תשכחי לתת התראה של חצי שעה בערך, שיהיה לנו די זמן להצטופף עם הורים אחרים בחניון של תחנת הרכבת - ובבקשה אל תגידי ליד אמא שלך את המילה "עזה", גם ככה היא לא ישנה בלילות.

הנה חזרנו לפואנטה: את המשפט האחרון חצי מהאימהות בישראל קראו בחיוך מריר, בעוד למחצית האחרת אין מושג אפילו על מה אני מדבר.

את המצב הזה אנחנו מוכרחים לשנות.