באפריל 2021 טלטל איציק סעידיאן את מדינת ישראל כשהצית עצמו מול משרדי אגף השיקום של משרד הביטחון, לאחר שלא יכול היה לשאת עוד את ההתמודדות הכפולה שרבים מהלומי הקרב נאלצים לעבור: לחיות עם הטראומה הקשה, ולהיאבק בסבך הבירוקרטי בדרך לקבלת הכרה, זכויות וטיפול הולם. רבים האמינו שהצעד הקיצוני יהיה קו פרשת מים ביחס לטיפול בפוסט-טראומה, שרבים במערכת ראו בה "פציעה שקופה", ושההכרה בה טעונה הוכחות מוצקות המעידות על ירידה משמעותית בתפקוד. הדבר הוליד סחבת בטיפול בתיקי תביעה, מפח נפש וריקון משאבים כספיים ורגשיים אצל הנפגעים, שנאלצו לעבור תחקירים ומבחני אמון משפילים, ולהצטייד בעורכי דין וכיסים עמוקים שגרמו לפצע לדמם שוב.
חודש אחרי המקרה, ועל רקע הפגנת הענק של נכי צה"ל, החליטה הממשלה על רפורמת "נפש אחת", שכללה בין היתר תוספת כוח אדם, שיפור השירות הניתן לנכים, ביטול מבחני הכנסה ו"גיבוש תוכנית לאומית לטיפול בהלומי קרב ונפגעי פוסט-טראומה'. "אנחנו בפתחו של שינוי", הצהיר מנכ"ל משרד הביטחון דאז האלוף במיל' אמיר אשל. "לא הקמנו עוד ועדה. רוב התובנות, הידע והמסקנות קיימות אצלנו ביד, הכוונה היא פשוט לממש באופן מהיר כדי לראות איך פותחים את צווארי הבקבוק".
אלא שבחלוף שלוש שנים בלבד מאז הושקה בקול תרועה ותקווה, מתברר ש"נפש אחת" היא עוד מאותו הדבר. בנתונים של דוח מבקר המדינה שפורסם בחודש שעבר נחשפת שרשרת כשלים ביישומה. נמצא כי שיעור הביצוע התקציבי המצטבר שיועד למענה למתמודדים עם פוסט-טראומה עומד על 14% בלבד. 34% מהתקנים שאושרו כתוספת לאגף השיקום לא אוישו, וזאת בשעה שכמעט אחד מכל שניים (42%) עדיין ממתינים לסיום הטיפול בעניינם, לצד עלייה של 50% בהיקף הבקשות להכרה בנכות. בנוסף, הדוח בדק את שביעות הרצון של הנכים מהיחס ומהשירות שהוענק להם, והציון הכולל והעגום שניתן לרפורמה הוא 53.
אירועי 7 באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל מחייבים התעשתות מהירה של מקבלי ההחלטות. האירוע הלאומי הקשה בתולדות ישראל הביא לשבר בקונספציה בהקשר של ביטחון ומודיעין, אך ספק אם המדינה החליפה דיסקט באשר לפוסט-טראומה. השיח התקשורתי והציבורי הגביר אמנם את המודעות לגביה, אלא שהגיע הזמן למעשים ושינוי מדיניות מצד הגופים הרלוונטיים. ההיערכות הראשונית והצעדים המיידיים שבוצעו בצה"ל בתחילת הלחימה, כגון תחנות בריאות הנפש, מוקדים טלפוניים ומרפאות ייעודיות לטיפול במצבי דחק הינם מבורכים, אך זו טיפה בים שאין בכוחה לחולל שינוי ארוך טווח.
על פי הערכות מומחים, לפנינו צפוי גל אדיר של נפגעי פוסט-טראומה שיעסיק את מערכות בריאות הנפש והרווחה בשנים הקרובות. את הניצנים לכך אפשר לראות אצל רבים ששבים בימים אלה משדה הקרב\ עם מצב נפשי שדורש טיפול יסודי, כשלמעלה מ-5,000 מהם כבר ביקשו סיוע באחד האפיקים הקיימים שהוקמו. גל זה מחייב התארגנות מיידית, בייחוד כשעקב האכילס היה ונותר באיכות בהליכי הטיפול והשיקום המתמשכים. הפתרון היחיד להתמודדות עם הבאות הוא הקמת רשות לאומית לנפגעי פוסט טראומה משירות ביטחון.
תהיה זו טעות לחשוב שהשינוי המיוחל צריך להיעשות רק במשרד הביטחון והגופים המסונפים לו, שהרי השלכותיה של פוסט-טראומה ממשיכות ללוות את הנפגעים בשורת תחומי חיים כמו רווחה, כלכלה, בריאות, חינוך, תעסוקה ועוד. בכוחה של רשות הלאומית, כגוף על-משרדי ובעל תקציבים, סמכויות ויכולות הפעלה, לעבוד לרוחב ולתכלל את כלל הצרכים והמענים.
הרשות, שתורכב מאנשי מקצוע וביצוע מוכחים, תתווה נהלים ותרשימי זרימה לסוגי הטיפול, תקבע תו תקן למרכזים המטפלים ולשיטות טיפול מתוקפות, תרכז את העבודה מול אגפי השיקום, תרתום עמותות וארגוני המגזר השלישי בתחום שעושים עבודת קודש ותבנה תוכניות לחינוך והסברה להעלאת המודעות. לאורך זמן הדבר יחסוך בעלויות, ישחרר את הבירוקרטיה וייעל את התהליכים הפנימיים בין שלל הרשויות, ומעל לכל - יעניק מזור אפקטיבי לנפשם.
זהו צעד מחויב המציאות וזוהי שעת מבחן לנבחרי הציבור ולפקידות הבכירה. האם למען הלוחמים, שמחרפים נפשם למען כולנו בקרבות הגבורה, ישכילו להיפטר מנהלי העבודה המסורבלים והמיושנים, יוותרו על האגו בשימור תחומי האחריות, התקציבים והסמכויות וישתחררו מהאג'נדות המסורתיות בהן החזיקו במשך עשרות שנים? עשו את הדבר הנכון - תנו להלומי הקרב את האפשרות לחיות בכבוד ולשוב למסלול החיים שנותר מאחור.
הכותב הוא יועץ תקשורת ואסטרטגיה במשרד "בלומברג תקשורת" והלום קרב משירותו הצבאי