עמוד השער של העיתון החרדי "יתד נאמן" הוקדש ביום שישי האחרון כולו לבחירות לרשויות המקומיות שייערכו השבוע. "ואין להשתמט מזה", כתבו המנהיגים החרדים במכתב שפורסם בביטאון שמייצג את סיעת דגל התורה. "מערכה גורלית", אלה צמד מילים שהפכו כבר לשגרה בימים האחרונים בשידורי הרדיו, בעיתונים המפלגתיים ובפליירים בערים החרדיות.
ביום חמישי האחרון נערכו כנסים המוניים בירושלים, בית שמש וביתר עילית. שני הרבנים הליטאים הבכירים, הרב דוב לנדו והרב משה הלל הירש, ישבו על בימת הכבוד והלהיבו את הקהל להצביע ביום שלישי הקרוב למפלגה שאותה הם מייצגים. הערב תערך עצרת דומה בבני ברק שבה צפויים להשתתף אלפי חרדים.
בחירות מקומיות תמיד עוררו עניין רב ומשמעותי יותר בערים החרדיות מבכל מקום אחר. לא ברור למה. הרי על מה בדיוק נסובה המערכה? על איזו מפלגה חרדית תכניס יותר נציגים למועצה? מי יעמוד בראש העיר? מועמד של דגל התורה, אגודת ישראל או ש"ס? האם לראשו יהיה כובע קנייטש או שיהיו פאות לצידי פניו? מסתבר שכן, והפעם יותר מתמיד.
בקרב הנוכחי, יהדות התורה מפוצלת מתמיד. אגודת ישראל ודגל התורה לא רצות יחד בערים שבהן התמידו על כך משך שנים ארוכות, ואפילו באגודת ישראל עצמה מלחמות היהודים הפכו לחלק בלתי נפרד. חסידות אחת נגד חברתה, בכל הכוח. רשימת הדוגמאות שמוכיחה את רמת הניתוק היא ארוכה אבל אחת מהן בולטת וצורמת במיוחד.
מאיר פרוש, שר בישראל ומבכירי יהדות התורה, שלח ב-8 באוקטובר, כשגופות עדיין שרועות ביישובי עוטף עזה, מכתב למזכיר מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל בדרישה לפעול למען קידום מועמדות בנו ישראל פרוש לראשות העיר אלעד. שבוע אחר כך נפגשו השניים עם חנוך זייברט והציגו דרישה דומה. אריה דרעי נפגש מאוחר יותר, בעיצומה של המלחמה עם האדמו"ר מגור העומד בראש אחת החסידויות הגדולות והחזקות בישראל. על הפרק: דילים בין ש"ס לחסידות בבחירות הקרובות.
ראשי המפלגות החרדיות ממעטים להתראיין בחודש האחרון, אפילו בתקשורת החרדית. אפילו האזהרה של היועמ"שית גלי בהרב מיארה לגייס בני ישיבות, אם לא תקודם חקיקה עד סוף החודש הבא, לא הצליחה להעיר אותם. כנראה עדיף להתעסק בקרבות הפנימיים בבני ברק ובבית שמש ולא להעיר את הדובים משנתם.
הניתוק הזה מעורר ביקורת חריפה על ההנהגה הפוליטית, גם בתוך המגזר החרדי. תחושת אי נוחות וסלידה עמוקה מגיעה גם לחלק מהמצביעים החרדים. הביקורת על המגזר החרדי שאינו נושא בנטל בגיוס לצה"ל מתווספת לכך, ורבים לא מבינים את הדרמה הגדולה סביב הבחירות המקומיות. "יש בחירות, הממשלה החליטה על כך ועלינו להתמודד בקרב הזה", אומרים חלק מהנציגים המקומיים להגנתם אבל העיסוק האינטנסיבי בכך לעומת מערכת בחירות מנומנמת בשאר האוכלוסיות והרשויות בישראל לא מותירה מקום לספק כאילו להנהגה ולעסקנים החרדים חשוב יותר כעת הג'ובים והתפקידים ברשויות המקומיות על פני דאגה למדינה.
תחושת הדחיפות והחירום שיוצאת הפעם מההנהגה הפוליטית והרוחנית בצל המלחמה שמתנהלת בעזה היא חסרת תקדים. האפשרות שמפלגה אחת תרשום הישג גדול יותר מחברתה במועצת העיר או מתמודד אחד ינצח את חברו בקרב לראשות העיר מעסיקה אותם כאילו ישראל לא מנהלת מערכה על קיומה וגורלה. אין 240 חיילים שנפלו בעזה, אין 136 חטופים שמוחזקים בשבי חמאס או פיגועים שהתרחשו בשבועות האחרונים. ההנהגה החרדית מתנהלת ביקום מקביל, שתי מדינות לשני עמים.