חבר הכנסת לשעבר, איש הפנתרים השחורים צ'רלי ביטון הלך הערב (שבת) לעולמו בגיל 76. הלווייתו תתקיים הערב בשעה 22:30 בירושלים.
ביטון נולד בקזבלנקה שבמרוקו ועלה לישראל בגיל שנתיים. הוא גדל בשכונת מוסררה (מורשה) בירושלים. הוא היה פעיל חברתי ישראלי וחבר הכנסת לשעבר מטעם רק"ח, ממייסדי הפנתרים השחורים. ביטון ייסד את התנועה ביחד עם סעדיה מרציאנו, כוכבי שמש וראובן ארבג'ל בתחילת שנות השבעים, בסיוע עובדים קהילתיים מעיריית ירושלים ופעילי שמאל מארגון מצפן. הפנתרים ארגנו הפגנות במחאה על תנאי הדיור הקשים בשכונות בירושלים, קשיי הפרנסה ורמת החינוך הנמוכה. עיקר הפעילות של הפנתרים התרחשה בין שנת 1971 לפרוץ מלחמת יום כיפור. המשטרה נהגה בפנתרים ביד קשה וביטון סיפר מאוחר יותר: "רק ביקשנו רישיון להפגין ובאו ועצרו אותנו, אספו אותנו אחד אחד מהמיטות ולקחו אותנו לבתי מעצר".
ב-13 באפריל 1971 התקיימה הפגישה המפורסמת של הפנתרים עם גולדה מאיר, שאחריה היא כנתה אותם "לא נחמדים". ביטון אמר בראיון כעבור שנים: "איך אמרה לנו גולדה , היינו צריכים להישאר נחמדים . מרגע שהפסקנו להיות נחמדים, זו היתה הסכנה לממסד האשכנזי". למרות קרבתו לשמאל, הוא נהג לומר שהיו לו תמיד חילוקי דעות עם אנשי רק"ח, שאליהם הצטרף פוליטית, משום שהמאבק, לפי השקפתו, היה תמיד עדתי, ולא רק מעמדי, כפי שהם תפסו אותו.
אחת הפעילויות שבזכותן התפרסם ביטון היה "מבצע החלב" בשנת 1972, שבמהלכו העבירו הפנתרים בקבוקי חלב שחולקו ברחביה לתושבי האזבסטונים בקרית יובל. לבקבוקים הצמיד ביטון כרוז שבו נאמר: "מבצע חלב לילדי שכונות העוני. ילדים אלה אינם מוצאים מדי בוקר את החלב שלו הם זקוקים. לעומתם יש כלבים וחתולים בשכונות העשירות שלהם יש חלב בכל יום ובשפע".
אחרי מלחמת יום כיפור דעך מעמדם של הפנתרים השחורים כקבוצה מאורגנת, אבל ביטון המשיך להיות פעיל. בפברואר 1974 נידון צ'רלי ביטון לשבעה חודשי מאסר בפועל בתיק ישן של תקיפת שוטר בהפגנה. נשיא המדינה סירב לחון אותו, וביטון סירב להתייצב למאסר וירד למחתרת. שולמית אלוני, הרב עובדיה יוסף ואחרים פנו לשר המשפטים שיפעל להמתקת העונש. לבסוף הסגיר ביטון את עצמו, וקיבל חנינה.
ב-1976 חזר ביטון על מעשה הרובין הוד שלו מ-74', ופרץ עם קבוצה של שרידי הפנתרים למחסני "שטראוס" בירושלים. הוא לקח משם מוצרי חלב וחילק אותן למשפחות נזקקות עם הכיתוב "הגונב מגנב פטור".
ב-1977 נבחר ביטון לכנסת כחלק מסיעת הפנתרים השחורים במסגרת מפלגת רק"ח. ביטון שימש כחבר הכנסת מטעם המפלגה עד שנת 1992. כחלק מפעילותו הפרלמנטרית הרבה ביטון להדגיש את הקשר בין דיכוי המזרחים לבין ההתנחלויות, ואף השתלט ביחד עם מרציאנו על ההתנחלות אלעזר למשך כמה שעות, במחאה על הכסף המושקע בהתנחלויות במקום בשכונות. באותה תקופה עמדותיו של ביטון נחשבו למוקצות, והוא זכה לקיתונות של זעם מצד התקשורת.
אחד האירועים הזכורים ביותר מתקופת כהונתו בכנסת התרחש בדצמבר 1978, בעת דיון שעסק באסירת ציון אידה נודל. ביטון נשא נאום שבו אמר כי "אסירי ציון האמיתיים יושבים בבתי הכלא ברמלה, בבאר שבע ובשכם". במהלך הדיון הוא כבל את עצמו באזיקים למיקרופון. הסגנון הצבעוני והסוער אפיין את כל שנות כהונתו בכנס, שאליה נבחר ארבע פעמים.
התרחק מהשמאל הפוליטי
בשנת 1980 נפגש ביטון עם יאסר ערפאת בבולגריה, לשם נסע יחד עם ח"כ תופיק טובי. בעקבות הנסיעה ביקשו אנשי הימין להעמיד אותו לדין. ב-1987 עמד ביטון בראש משלחת ישראלית לבודפשט, שם נפגש עם אבו מאזן, שהיה ראש המשלחת הפלסטינית מטעם אש"ף. הוא היה לחבר הכנסת הישראלי הראשון שנפגש עם נציגים רשמיים של אש"ף, חמש שנים לפני תהליך אוסלו.
במהלך כהונתו בכנסת ה-12 התפצל מהמפלגה, ששינתה את שמה לחד"ש, ופעל כסיעת יחיד בשם "הפנתרים השחורים". בבחירות ב-92 הוא ניסה להתמודד לבדו, ברשימה בשם "התקווה", אך לא עבר את אחוז החסימה.
מאז פרישתו מהכנסת עסק לעיתים רחוקות בפעילות פוליטית. בשנת 2007 הקים תנועה חברתית, שפרט לפעילים ממוצא מזרחי, כוללת פעילים יוצאי ברית המועצות לשעבר וכמה יוצאי אתיופיה. בעקבות האינתיפאדה השנייה, התרחק ביטון מהשמאל הפוליטי הישראלי. בשנת 2011 נטל חלק פעיל בהפגנות במסגרת מחאת האוהלים.
"מנהיג פורץ דרך"
נשיא המדינה יצחק הרצוג מסר בעקבות מותו של ביטון: "הצטערתי לשמוע על פטירתו של חבר הכנסת לשעבר צ'רלי ביטון, שהלך לעולמו בטרם עת. ביטון, ממייסדי תנועת 'הפנתרים השחורים', היה מנהיג חברתי ופוליטי פורץ דרך, שהוביל מאבק ציבורי חשוב, אמיץ ונחוש למען בני עדות המזרח בפרט והשכבות החברתיות המוחלשות בכלל. הקפיד להשמיע את קולם של מי שלא נשמעו ופעל לשינוי חברתי משמעותי במדינתנו. אזכור תמיד את שיחותינו הארוכות, המעמיקות והמרתקות על מצב המדינה והחברה בישראל, ועל התיקון, האיחוי והריפוי הנחוצים לנו. תנחומיי למשפחתו. יהי זכרו ברוך".