שכולנו נמות מסרטן, העיקר שהם יישארו על הכיסא

אפילו בפוליטיקה הישראלית שבה חשבנו שכבר שום דבר לא יכול להפתיע אותנו, הווידוי המרגש של ח"כ אליהו רביבו (ליכוד) היה יוצא דופן: הנה, חבר כנסת, בפנים גלויות ובקולו, אומר שלא אכפת לו שאלפי ישראלים ימותו מסרטן, העיקר שהוא ייבחר שוב בפריימריז. מדהים, נכון?

אז קודם כל אולי ראוי לברך את ח"כ רביבו על הכנות: במשך שנים יש מי שזועקים ששיטת הפריימריז במתכונתה הנוכחית הפכה להזדמנות מצד גופים אינטרסנטים, מוועדי עובדים חזקים (במקרה הטוב) ועד למשפחות פשע (במקרה הקצת פחות נעים), להשפיע באופן ישיר על בחירת חברי כנסת, כך שיהיו מחויבים קודם כל לקידום האינטרסים שלהם, שלא תמיד עולים בקנה אחד עם אלה של הציבור הישראלי.

צעקנו, כתבנו, מחינו, הזהרנו - ובכל זאת לראות חבר כנסת, שבעדנא דריתחא שם את כל זה על השולחן? וואו!

בואו לא נשלה את עצמנו: ההשפעה הזרה על שיקולים ציבוריים היא עתיקה כמעט כימי הפוליטיקה עצמה, אבל בעידן נתניהו, זה שבו נותרה מפלגת הליכוד כמפלגת השלטון היחידה שמקיימת פריימריז, היא הפכה מסמויה לגלויה ומגלויה למוצהרת.

למי שלא מבין על מה כל המהומה, נגלה שבדיון בוועדת הכספים אמר ח"כ אליהו רביבו, מרכז הקואליציה בוועדת הכספים, שהוא מתכוון להתנגד להחלטה לבטל את הפטר ממס על סיגריות שנמכרות בדיוטי פרי, רק מפני שהוא מחויב, בראש ובראשונה, לעובדים שהוא מייצג, במקרה דנן - עובדי רשות שדות התעופה, הידועים בוועד המיליטנטי שלהם (וגם במינויי קרובים, אבל זה כבר עניין אחר).

אם האיום לא היה מספיק ברור, הרי שבדיון נכח גם מנכ"ל רשות שדות התעופה, אמנון כהן, שהבהיר מה תהיינה ההשלכות: "הפגיעה בדיוטי פרי תפגע בהכנסות הרשות, ובהכרח גם בציבור הנושאים... לא נוכל להכין את הנמל לקליטה של 40 מיליון נוסעים בשנה בתוך עשור".

זה ציטוט נהדר שאותו מוכרחים לתרגם למילים קמת יותר מפורשות: אנחנו, רשות שדות התעופה, אחד הגופים הכי נגועים בנפוטיזם ובפוליטיזציה בישראל, מרוויחים חבילות של כסף מסיגריות, אבל אם לא יתנו לנו להמשיך ליהנות מהרווח הזה, כסף שאנחנו מדפיסים ברישיון מהמדינה, אנחנו נשבית לכם את החופשות בחו"ל. עכשיו תחליטו אתם אם המחיר של עיכובים של שעות ארוכות בשדה התעופה, שווה לכם כדי לחסוך מבני משפחתם של מי שגוססים מסרטן ריאות, לראות את יקיריהם נפרדים מהעולם בייסורים גדולים.

תאמרו שזה פירוש מחמיר לדברים? ובכן, לפעמים מוטב להניח את האמת על השולחן במקום להסתתר מאחורי עברית מכובסת: יותר אנשים ימותו מסרטן, העיקר שאנחנו נגזור את הקופון שלנו.

ומכיוון שעברנו לקופונים, איזה כיף שיש מספיק לכולם: גם לרשות שדות התעופה וגם לנציגה בכנסת: היא תקבל כסף, הוא יקבל קולות בפריימריז. חד וחלק.

האזנה לרביבו מזכירה ציטוטים קודמים של השר דוד אמסלם בנוגע לכישורים הנדרשים לתפקיד חבר דירקטוריון ברשות החברות (בעיקר להיות מקורב), או את אלה של מירי רגב שלא חסה על נשים מוכות, קשישים וניצולי שואה, רק כדי לשוב לשלטון, אבל מעל לכולם מככב האיש שאחראי לקיומם הפוליטי: בנימין נתניהו. תראו כמה בטבעיות אנחנו מקבלים את ההסבר לפיו נתניהו אולי יודע מה נכון וטוב למדינת ישראל, אבל אין לו ברירה, הוא מחושק על ידי הצורך להבטיח את קואליציית ה-64 שלו.

כמה הושחתו פה המידות בימי שלטונו, עד שנראה לנו הגיוני שמנהיג מקבל במודע החלטות גרועות לעתידה של ישראל כדי להבטיח את הישארותו בשלטון. כי ברור שהוא מחויב לרוב הקואליציוני, שהרי השלטון הוא מעל לכל - ואסון גדול יקרה אם לא ייבחר שוב (ספוילר: הוא קרה לא הרבה אחרי שנבחר שוב).

אם בארזים כנתניהו נפלה שלהבת, מה יגיד אזוב-קיר כרביבו? הוא בסך הכל משמר את רוח המפקד, זאת שלא בוחלת בשום אמצעי בדרך להיאחזות בשלטון - אם צריך נעביר רפורמה שאיש אינו מבין ושתקרע את העם, אם צריך נסית כנגד משפחות של חטופים, כי אחרת, אתם יודעים מה יקרה לי...

כלומר, ח"כ אליהו רביבו לא המציא כלום, הוא בסך הכל מייצג נאמנה את רוח המפקד - ובל נטעה: זה קרה במקרה בליכוד, אבל לרוח המפקד הזאת אין שמאל וימין. די אם נזכור שממשלת השינוי קמה על רקע הגועל נפש שחשו אזרחי ישראל ממשלה עם 36 שרים, רק כדי לעשות את אותו הדבר בדיוק, כי הרי אין ברירה, מוכרחים להחליף את השלטון גם אם מתוך קיפול הדגל שאותו הרמנו הכי גבוה שרק אפשר, עד לפני חמש דקות.

זאת אגב הרוח שעומדת מאחורי הדיבור-דרישה לא רק להחלפה של הממשלה המכהנת, אלא של כל 120 חברי הכנסת (בהכללה כמובן, כי אפילו בסדום הפרלמנטרית שלנו יש כמה צדיקים): הם שכחו מה זה להיות שליח ציבור אמיתי ומחויבים לא לנו, לביטחוננו, כלכלתנו ובריאותנו, אלא רק לבחירתם מחדש.

אתם יודעים מה הכי מרגיז? כמו חלק מהסוגיות הבוערות שמונחות לפתחנו (תכף נפרט) גם למחלת הפריימריז המושחתים, יש תרופה קלה - הגיונית כל כך ופשוטה ליישום, עד שאין סיכוי כי תקרה.

ממש כמו שאת בעיית החופשים הבלתי נסבלים במערכת החינוך אפשר היה לפתור בקלות: חודש יולי יהפוך לחודש של לימודים מלאים, חודש אוגוסט בתוספת חודש החגים (מיומיים לפני ראש השנה ועד היום שלאחר שמחת תורה) יהפכו לשני חודשי חופשה ארוכה (גם אם לא צמודה, בשנה מעוברת), שאר חופשות החגים יצטמצמו לערב חג ויום החג בלבד (אם נורא רוצים, אפשר להחריג את שבוע הפסח).

המורים ייאלצו לעבוד יותר ימים? נכון, אבל זה בדיוק מה שיאפשר להעלות להם את השכר ולהשביח את ההון האנושי המערכת החינוך כה זקוקה לו.

הוא הדין לגבי חוק הגיוס: לכל בני ה-18, גברים, נשים, יהודים, ערבים, חרדים ופציפיסטים, יוצע מסלול שירות בן שנתיים לפחות - מי שיתגייס לצבא, בדגש על היחידות הלוחמות שלו, יקבל שכר עודף. מי שלא, ישרת כלוחם אש, פראמדיק או סייע הוראה (גברים ונשים כאחד), כל אחד על פי אמונתו, נטייתו, צרכיו ויכולותיו.

את מנגנון הסחיטה החרדי שהפך כבר למובנה בפוליטיקה הישראלית, אפשר היה לפתור בקלות על ידי שינוי שיטת הבחירות, כך שתמנע ממפלגות של כ-15 מנדטים (ביחד) מלקבוע מי יהיה ראש הממשלה הבא. אנחנו יכולים להלין על הפוליטיקה החרדית מעכשיו ועד למחזור הגיוס הבא, אבל הם בסך הכל ניצלו פרצה שאנחנו פערנו למענם.

ולגבי הפריימריז, כבר נכתב פה בעבר, אבל ההודאה המטורפת של ח"כ רביביו היא הזדמנות נוספת לומר את הדברים: פריימריז פתוחים שיהיו חוק חובה לכל המפלגות (כולל אלה שלא מקיימים היום בחירות מקדימות).

רוצה להשפיע על רשימת הליכוד? אתה לא צריך להתפקד, די אם תצהיר שלא תשתתף בפריימריז של מפלגה אחרת (עונש מינימום של מאסר בפועל למי שיעבור על החוק) - הוא הדין לגבי המחנה הממלכתי (או איך שלא קוראים עכשיו למפלגה האמורפית של גנץ, איזנקוט וסער), לגבי יש עתיד (שנמנעה עד כה מלקיים פריימריז), הצינות הדתית, מרצ, ש"ס, ישראל ביתנו והרשימות הערביות.

זאת תהיה חגיגה אמיתית לדמוקרטיה, לא לוועדי העובדים (מה עם חריגות השכר בתעשייה האווירית או עם הסבה מהירה יותר של תחנות הכוח בישראל מפחם לגז?) או להבדיל, כמובן - למשפחות הפשע.

תנו לי להרגיע את המסואבים והמושחתים: אף אחד מכל אלה, שאפשר לתקן בחודש עבודה מאומץ של הכנסת (כמובן, לו אך היה כזה, אבל אנחנו משלמים להם רק כ-50 אלף שקל בחודש+שני עוזרים פרלמנטריים לח"כ+הוצאות "קשר עם הבוחר" ואש"ל, מה שמבטיח שרוב המשכורת תלך ישר לבנק - וכל זה תמורת שנת עבודה מלאת פגרות ובלי שום פיקוח על נוכחות), לא יקרה בקרוב.

למה זה לא יקרה? כי באלה המכונים בחוצפה "נבחרי ציבור" (למה בחוצפה? כי אם תגידו לי עכשיו מי במקום ה-27 ברשימת הליכוד לכנסת, או במקום 14 ביש עתיד או מי מספר 9 של גנץ ואיזנקוט, תקבלו שובר לארוחות חינם במזנון הכנסת מעתה ועד עולם) מושלים איגודים מקצועיים וגם כמה ארגונים קצת פחות רשמיים, שסולדים מחשיפה, אבל לא מהטיה של מכרזים לטובתם.

אני לא רוצה לטעון, חלילה, שח"כ רביבו מושחת ברמה האישית, אבל הוא לכל הפחות נציג מובהק של השחיתות שפשתה באופן חוקי במערכת, השחיתות שכולנו למדנו לקבל כעובדת חיים, כלומר - חוץ מאלה בינינו שימותו מסרטן אחרי שירכשו מוצרי טבק זולים בדיוטי פרי.