את שנת תשפ"ד התחלנו כשכל תשומת הלב שלנו הופנתה לבחירות ברשויות המקומיות, אז כשמאות אלפי אנשים יצאו לרחובות מדי שבוע בשיא המאבק נגד ההפיכה המשפטית, נדמה היה שהולכים להישבר שיאים חדשים בהשתתפות דמוקרטית בבחירות מקומיות.
ואז, שלושה שבועות לפני התאריך המיועד, קיבלנו תזכורת אכזרית למציאות שלנו במקום הזה, וכהרף עין כבר נזרקנו למקום אחר. מצאנו את עצמנו מתמודדים ומתמודדות עם אתגרים של מדינה במשבר, במאבק יומיומי על החיים בצל המלחמה והכאב, חיזוק החוסן החברתי ובניית השותפות האזרחית שמאפשרת לנו לעבור את אחת התקופות הקשות שידענו.
בינתיים, לאחר מאבקים פוליטיים שטרם תמו, נקבע מועד חדש לבחירות. אם לא יהיה שינוי דרמטי, ב-27 בפברואר נצא לבחור את ראשי הערים והרשימות למועצת העיר. כשהמלחמה עדיין נמשכת, הבחירות המתקרבות הן מצב לא פשוט עבור המועמדים והמועמדות. חלקם במילואים מאז תחילת המלחמה, חלקן איבדו את יקיריהן. במצב כזה, המרוויחים הטבעיים מהמצב הם ראשי הרשויות המכהנים, אשר זוכים ליציבות המוכרת כמי שמנהלים את המערכת העירונית. גם ברמה הלאומית קשה לחשוב על בחירות כאשר אנחנו עוד רחוקים מסיום המערכה, עם יישובים עקורים והרוסים בנגב המערבי, מאות אלפי מפונים, ו-136 חטופים וחטופות שטרם חזרו הביתה.
זה שנים לא מעטות שהרשויות המקומיות בישראל תופסות מקום משמעותי בחיים של תושביהן. לאחר ההתמודדות עם מגפת הקורונה, חלחלה ההבנה שהשאלה בנוגע לרשות מקומית מתפקדת או לא היא שאלה הנוגעת למכלול החיים שלנו במדינה: מתחבורה, דרך דיור וחינוך ועד ביטחון אישי. אין סוף מערכות בחירות לראשות הממשלה, שגררו חוסר יציבות משווע, רק חידדו את התובנה הזאת והחזירו את העיר למרכז הבמה.
החודשיים האחרונים רק הוכיחו לנו במה דברים אמורים. אל מול הגמגום של המשרדים הממשלתיים, הרשויות המקומיות היו חייבות לפעול. מערכי החירום העירוניים שונים אלה מאלה, אך ככלל ראינו פעולות מרשימות ביותר ברמה המקומית. יישובי קו העימות נעמדו על הרגליים האחוריות כדי לדאוג לביטחון של תושביהם, גם בהתמודדות מול מוסדות המדינה. הם יצרו חמ"לים משל עצמם, גייסו מתנדבים ומתנדבות ועבדו שעות נוספות תחת אש המלחמה. רשויות הדרום יצאו במאבק מול ועדת הכספים על הגדלת מתווה הפיצויים לטווח של עד 40 ק"מ מקו העימות ברצועה ובצפון, ושיתופי הפעולה שיצרו ביניהן הראו סולידריות יוצאת מהכלל. דוגמה לכך ניתן למצוא בדבריו של רוביק דנילוביץ, ראש עיריית באר שבע באירוע הדלקת נרות עם חברי קיבוץ נירים, העתידים לעבור לבאר שבע לתקופת הביניים: "ביתנו הוא ביתכם. נעשה הכול כדי שתרגישו בבית. הרוח שלנו תנצח. עם ישראל חי וקיים".
זו הרוח שאנחנו צריכים וצריכות עכשיו. הרשויות המקומיות צריכות גיבוי ממשלתי מלא, שצריך להתבטא בתיקצוב נדיב ובהעברת סמכויות נרחבת שיאפשרו להן לנהל את המערכה הקשה של השיקום. אנחנו מבינים היום כמה משמעותי ניהולן של הערים, בשגרה ובחירום. אסור לשכוח כי ההזדמנות שהייתה לפנינו עד לפני חודשיים היא עצומה - מספר שיא של מתמודדים ומתמודדות נערכו לבחירות במפגן מרשים של דמוקרטיה.
אנו זקוקים למנהיגים ומנהיגות המסוגלים לקחת את התפקיד הקשה והמאתגר הזה - להוביל את הערים שלנו, לקדם בהן שוויון ודמוקרטיה וליצור דרך חדשה לבנייתה של החברה הישראלית, שזקוקה כל-כך למנהיגות כזאת. בסוף המלחמה יהיה זמן לדון על תפקוד הממשלה והמוסדות הלאומיים אבל כרגע השינוי מתחיל כאן, ליד הבית. למרות התנאים הקשים - אסור לנו לוותר על הבחירות האלה. במובנים רבים הן יכריעו את העתיד של הדמוקרטיה הישראלית.
הכותב הוא מנכ"ל תנועת מרכזים לצדק חברתי