מאות השתתפו היום (שלישי) בהלוויתו של סמ"ר מעוז מורל בהר הרצל. מעוז היה בן 22 במותו, תושב טלמון, לוחם בסיירת צנחנים. הוא מת מפצעיו אתמול לאחר שנפצע לפני כשבוע בקרב בדרום רצועת עזה.
אמו של מעוז, ורדה ספדה לו: "הדבר הראשון שמיד שמים לב עליך זה החיוך. אין אחד שלא יכול לחשוב עליך בלי החיוך. ביום שנולדת, נסענו לבית החולים שערי צדק בירושלים והיו פקקים מטורפים. נאלצנו לנסוע בשוליים. השוטרים עצרו אותנו, הבינו שאנחנו בלידה והיה לנו ליווי משטרתי עד לבית החולים. גם היום, היה לנו ליווי משטרתי לפה. כנראה זה מה שקורה עם אדם גיבור שמגיע לעולם. בבית נלחמת על מקומך בין שלושת אחייך הגדולים, היו לך כל כך הרבה חברים, תמיד במרכז העניינים".
"אהבת להיות גם בחוץ, לטפל בגינה, כשהיית חוזר מהצבא, גם כשהיית מותש, היית נח קצת ויוצא לגינה ועובד עד כניסת שבת", סיפרה ורדה בדמעות. "נהגת ללמוד כל יום משנה יומית וזכית לסיים שישה סדרי משנה בשקט ובענווה. פגשתי את ההורים של החברים לצוות, וכולם סיפרו כמה אתה רגיש, אני כך כך גאה בך. פגשנו הרבה חיילים שטיפלת בהם לפני שנפצעת, כולם סיפרו כמה רצית להציל את הצוות שלך. אני לא מופתעת שזה מה שעשית לפני שנפלת".
"בדרך כלל לא חסרות לי מילים אבל הפעם זה קשה לי למצוא את המילים", אביו איתן סיפר בקושי רב. "מעוז היה ילד כל כך חזק וספורטיבי, בפוטובול, היה סוג של הכוח השקט המשפחה. הוא עשה ויזם ועזר הכל בשקט, אך זה לא מנע ממנו להביע את דעתו כשחשוב לו. מהסיפורים בלחימה בעזה. שמיעט לשתף, הבנו כמה חזק הוא היה. גם כשנפל זה היה עם המאג. גם בלימודים הוא נאבק לסיים בגרויות. גם בלימודי קודש, חברים היו לו חשובים מאוד, הוא ידע לטפח חברות עמוקה וחזקה בכל המסגרות בהם למד. מעוז, עכשיו שנפלת מאיפה יהיה לנו את הכוח ששאבנו ממך. אנחנו מתפללים שנהיה ראוים לך וכל מה שלמדנו ממך. מעוז, אני רוצה להגיד תודה לצוות בבית חולים המסור. מבקש מחילה אם פגעתי בך ואם עשיתי משהו לא בסדר".
"מי שהכיר את המשפחה שלנו ולא את מעוז כנראה היה מופתע שהיה לנו אח בסיירת. אנחנו משפחה של לפלפים", סיפר בחיוך אחיו דב מורל, נער גבעות לשעבר שהועמד לדין על השתתפות ב-'חתונת הדמים', ומאז שינה את דרכיו ודעותיו הפוליטיות. "היה ברור לכולם שיהיה כוכב בצבא אבל גם בעבודת השם. מעוז רצה לתרום למדינה וגם ללמוד תורה.הוא החליט לחתום על ויתור במסלול הסדר ולעבור גיבוש בסיירת והתגייס ל-3 שנים מלאות אבל לא זנח את לימוד התורה".
"בכל פעם שהגיע הביתה תמיד ראינו אותו עם ספר ביד. בבוקר 7 באוקטובר, הוא הגיע הביתה, לקח מעט ציוד והלך ישר להילחם בעוטף עזה. לוחם שנפצע סיפר לנו שמעוז היה יושב בעזה ולומד בין לבין מסילת ישרים. מעוז נפל בתקופה קשה למדינה. התקופה הייתה לא פשוטה גם עבור המשפחה שלנו. בימים האחרונים גיליתי שהוא ידע באופן חלקי על התקופה הקשה שאנחנו עוברים. אני מבקש ממך מעוז שילך לכסא הכבוד, שביקש שלום ושלווה בארץ. נוח בשלום אחי האהוב", סיים.
סרן רועי חגי. מפקדו של מעוז סיפר על גבורתו: "הסיירת איבדה את אחד מטובי בניה. החיוך המבויש שלך, נזכור תמיד את התמונה שלך תמיד עם המאג וחיוך גדול. חיית חיים של גבורה, תמיד היית ראשון בקרב מול המחבלים. הפגנת בלחימה עוז ואומץ, לנו היה ברור, בכל התקלות מעוז יהיה ראשון בקרב. זכות נפלה בחלקי להיות מפקדך. מעוז גיבור שלנו, נוח בשלום על משכבך. בשמם של מפקדי הסיירת מצדיע לך. יהיה זכרך ברוך".
יוחאי אוחיון. חבר מהצוות, דיבר על החברות שנרקמה בין מעוז לבין חבריו לשירות, "בקרב מגע היית תמיד מנצח את כל החבר'ה. היה לנו סתבלט שיש לך חברים בכל מקום. אמרת שזה חוק דתיים שלובים, אבל זה בגלל הטוב והנתינה האינסופית שלך. שמת את עצמך אחרון בסדרי העדיפיות. בכל התקלה תמיד היית הראשון לחתור למגע, אף פעם לא יכולת לשבת בצד. זהו האדם שהיית, אדם של מעשים ולא של דיבורים. תמיד דאגת לטפל בפצועים וכשסיימת עלית בחזרה למאג והשבת באש. חלל גדול השארת, החיפוי שלך יחסר, תחפה עלינו מלמעלה. תודה אחי. צר לי עליך אחי מעוז, נעמת לי מאוד. איך נפלו גיבורים. משפחת מורל היקרה, כולכם תהיו איתנו לעד".