איזנקוט, במקום לכתוב מכתבים - תן להם בראש או שתתפטר

אלמלא הסרטון של משפחת ביבס, זו הייתה הידיעה הראשית של מהדורת החדשות הנצפית ביותר: גדי איזנקוט שיגר מכתב לחבריו בקבינט המלחמה ובו התריע מפני שורה של נושאים בהם לא מתקבלות החלות חשובות.

המכתב (שנחשף על ידי ירון אברהם) מיועד לחברי הקבינט המצומצם, אבל בינינו - את שעל ליבו יכול איזנקוט לומר גם בישיבות סגורות, תוך שהוא מביט להם בלבן של העיניים. אם מעלים דברים על הכתב, בעיקר אם הכתוב מגיע לידי כתב חדשות מוביל, הרי שהם נועדו לעיני הציבור.

יותר מארבעה חודשים שגדי איזנקוט ובני גנץ הם שותפים מלאים לממשלה. בעיני הציבור נתפסת ישיבתם בממשלה כאקט של אחריות לאומית - והתגמול בסקרים, בהתאם. על פי הסקרים נושקים השניים לארבעים מנדטים, בעוד נתניהו תקוע כבר שבועות ארוכים על פחות מחצי מכך. מדובר בתוצאה מדהימה. במקום פחות מופרע ממדינת ישראל אפשר היה כבר לסכם את מערכת הבחירות הבאה, אבל כאן זו רק "אמת לשעתה".

שלטון מחליפים אולי רק בקלפי, אבל בינתיים הסקרים הם אלה שמקיימים אותו: עבור נתניהו הליכה לבחירות מוקדמות כמוה כהתאבדות פוליטית, עבור גנץ ואיזנקוט מדובר ביציאה מאורו החמים והמחבק של הקונצנזוס וחשיפה מחדש למכונת הרעל המפורסמת, זאת שאחת מפעולותיה הראשונות הייתה "לחשוף" את מה שכביכול שמור על הטלפון של בני גנץ.

עניין שכדאי אולי להזכיר לשניים האלה, שנצמדו לנתניהו (ומילא הוא, אבל כשאתה מקים ממשלת אחדות עם נתניהו, אתה מקים אותה גם עם החבר של נתניהו ועם החבר של החבר של נתניהו - ולך תדע, אולי אחד מהם הוא כהניסט?) וכלאו את עצמם, מבחינה אלקטורלית, לכלוב של זהב.

אי אפשר לבקר את גדי איזנקוט, מבלי שהיד תרעד על המקלדת: מאז ומעולם הוא היה בעיני איש ערכי וראוי - ומאז שהפך גם לאב שכול ראוי לנהוג בו משנה זהירות. ובכל זאת, מאחר שהוא בחר להישאר על הקרוסלה הפוליטית, גם המנגינה שמלווה את סיבובה מוכרחה להתחדש.

כיוון שכך הוא, ראוי לשאול את איזנקוט על מה בדיוק הוא חשב כשחיבר את המסמך ששלח - כביכול לחבריו בקבינט ולמעשה, מעל ראשם, אל כל עם ישראל?

סלח לי מר איזנקוט, אבל "מכתב גלוי לחברי הקבינט" יכול לשלוח כל אחד. אתה שר? תן להם בראש בישיבת הקבינט, מצדי תכה אותם או תתפטר, תופיע בפניך ובקולך מול הציבור - זה מה שנדרש ממנהיג, לא מכתבים שנועדו מראש להדלפה.

ובאשר לסנטימנט הציבורי: מתחזקת התחושה שתגלו בקרוב, אתה והרמטכ"ל השני בדימוס, מה בדיוק הוא שווה. כי מיום ליום הולך ופוחת משקלכם הסגולי בקבינט. איך יודעים? די להביט בהחלטות הממשלה כדי לגלות שאיתמר בן גביר משפיע יותר משניכם: החזרת המשלחת למשא ומתן מקהיר? החלטה שהתקבלה מעל לראשיכם ומכוונת לסמוטריץ' ובן גביר.

הגבלת חופש הפולחן של ערביי ישראל בהר הבית - בניגוד לעמדה נחרצת של מערכת הביטחון (שאתם אוהבים להצטייר כבשר מבשרה)? גם היא לא ספרה אתכם.

אז איפה אתם משפיעים? בהימנעות ממלחמה בצפון ב-11.10 (שעדיין קיים ספק אם היא הצלה או בכייה לדורות)? בדיבור מתון ורך כלפי משפחות החטופים (עניין מבורך לכשעצמו, אבל לא במקום מעשים)? כמה עוד סיפורים תספרו לנו על כמה חשוב שהידיים של שניכם על ההגה, לבל יטה כליל לכיוונו של הימין הקיצוני?

נתניהו מביט בכם ושום ניואנס לא חומק מעיניו. הוא מבין שאתם שפוטים של דעת הקהל, שאתם יודעים שברגע שתתנתקו ממנו תאבדו לפחות עשרה מתוך עשרים המנדטים - גודל הפער שפתחתם עליו. הוא יודע שהפכתם מעלה התאנה שלו לתעודת הביטוח הכי טובה שלו - וגם ביום שבו תפרשו מהממשלה, זה יהיה בתנאים שלו שבהם הוא יצטייר כמי שננטש בעת קרב, בזמן שאתם הדלקתם מחדש את קפלן. אתם אולי רבי-אלופים בדימוס, אבל בממשלה הנוכחית אינכם אלא מריונטות.

עובדה: אם בהתחלה עוד היה חשוב לנתניהו לכבד אתכם ולהציג אתכם, מסיבות שמשרתות אותו, כשותפים מלאים לניהול המערכה, הרי שעתה הוא מבין שהוא יכול לקרוץ חופשי לבן גביר ולהרוויח גם את הבייס וגם את רשת הביטחון.

נהוג להאשים את נתניהו שהוא עושה הכל בכדי לשמר את שלטונו, שהוא דבק בשימור המסגרת של 64 חברי קואליציה רק כדי לשרוד פוליטית. זה אולי נכון, אבל בינינו: במה גנץ ואיזנקוט טובים יותר?

האם אינם רואים איך השר המכונה "השר לביטחון לאומי" מנסה בכוח להצית מלחמת דת גם בגזרות נוספות, כשהם נושאים-שותפים באחריות? האם בהישארותם בממשלה חרף העובדה הזאת הם לא מעדיפים את המנדטים הווירטואליים של הסקרים (לפחות נתניהו מנסה לשמר מנדטים אמיתיים!) על פני מה שטוב למדינת ישראל?

בעיני רבים נחשב גדי איזנקוט לחומר שממנו צריכים להיות עשויים ראשי ממשלה, הן מהסיבות המובנות באישיותו והן מתוקף הנסיבות. המכתב ששיגר לציבור מעלה את החשד שיש גם אנטי-חומר, דווקא מפני שהנקודות שאותן סוקר המכתב הן נכונות, דווקא משום שהם משקפות שורה של נושאים שלגביהם נדרשת הכרעה - שבכל יום היא מתעכבת נפגעים אינטרסים חיוניים, ביטחוניים ומדיניים, של מדינת ישראל.

דווקא משום שאיזנקוט יודע לזהות היטב את הכשלים, מצופה ממנו שלא ינהג כפרשן, אלא כמנהיג, כלומר, כמי שמסוגל לעשות מעשה הרבה יותר מחייב ואחראי מאשר לחבר מכתב שנועד מראש להדלפה - ולא רק מפני שנתניהו לעולם ידע לעשות זאת טוב ממנו.