"אז שיפסידו חצי שנה", במילים אלה סיכם את עמדתו אחד מראשי האוניברסיטאות המובילות והיוקרתיות בארץ, בעניין המצב המורכב שאליו נקלעו עשרות אלפי סטודנטים בישראל; עשרות אלפי סטודנטים שכל חטאם היה שגויסו בצו 8, במטרה להגן על המדינה.
אותה עמדה בוטה ומנותקת נשמעה במסגרת דיון שערכו בשבוע שעבר ראשי האוניברסיטאות והמכללות עם שר החינוך. מדאיג אף יותר לציין שלא מדובר באמירה המקוממת היחידה שעלתה באותה פגישה. נשיא אוניברסיטת בן גוריון אמר בפה מלא כי לא יוכלו לסייע ל-20%-30% מהסטודנטים, וגם נציגי האוניברסיטה הפתוחה דיברו ברוח דומה, והעריכו שלא יוכלו למצוא פתרון לכ-20% מהסטודנטים. האדישות ושוויון הנפש שבו התייחסו לבעיה טורדים את מנוחתי מאז אותו יום, וצריכים להטריד גם את כלל אזרחי ישראל.
ראשית, יש כאן התעלמות - מכוונת או לא - מהפגיעה הכלכלית החמורה באותם סטודנטים צעירים שעצרו את חייהם ויצאו להילחם. שנות לימודי התואר הן מעין חממה לאותם סטודנטים, שבה הם מבשילים לקראת יציאתם אל שוק העבודה האמיתי, שבו ירוויחו שכר משמעותי ואף יתחילו לבנות את הקריירה שלהם ואת עתידם המקצועי והפיננסי. אמירה דוגמת "שיפסידו חצי שנה" מעידה על חוסר הבנה של חשיבות התקופה הזו עבור אותם צעירים; מה גם שחלק מהם עלולים לא לגשת למבחן הסמכה שהם מחויבים לעבור, או בלית ברירה, לעשות הפסקה ארוכה יותר מהלימודים כדי לחזור לעבוד ולהשתקם כלכלית. אט אט מתברר כי אותה חצי שנה משמעותית כל כך עלולה להפוך לשנתיים ויותר.
מעבר לכך, לא צריך להזכיר עד כמה מעסיקים חוששים בימים אלה להעסיק סטודנטים וסטודנטיות שייתכן כי יגויסו למילואים - עובדה שבאופן אבסורדי מציבה את הגיבורים האלה בעמדת נחיתות לקראת יציאתם לשוק העבודה. אמירות שמבטאות השלמה עם חוסר היכולת למצוא פתרון לאותם סטודנטים, רק מעצימות את הבעיה. על הנהגת המדינה להבהיר, באופן חד וברור, ששום מילאומניק לא ייפגע כלכלית - ולהראות כי היא מצפה מהמוסדות האקדמיים לגישה דומה.
לא זאת בלבד, אלא שיש כאן מוקש מסוכן שעלול לפגוע בחוסן הביטחוני של מדינת ישראל בשנים הבאות. המלחמה הנוכחית נפתחה במוטיבציית שיא. עם פרוץ המלחמה, שיעור ההתייצבות למילואים עמד על יותר מ-100%, מה שאיפשר לצבא לבצע מתקפה רחבה וממושכת. אסור להנהגת המדינה לקחת את ההתגייסות הזו כמובנת מאליה. בממשלה חייבים להפנים כי מילואמניק שיראה שהתרומה שלו למדינה באה על חשבון אוכל לילדיו ועתידו המקצועי, עלול לחשוב פעמיים לפני שיתנדב בעתיד.
הנדבך השלישי שטמון כאן הוא ניתוק המוסדות האקדמיים מהמשבר. אנו נמצאים בתקופה שבה כולם נכנסים תחת האלונקה. למרבה הצער, לא נראה שהמוסדות האקדמיים הפנימו את הרוח הזו. אחד הפתרונות האפשריים לסטודנטים המגויסים הוא עריכת סמסטר קיץ, שבו ישלימו את החומר - אלא שהאוניברסיטאות נלחמות בכל כובד משקלן למנוע זאת. מובן לגמרי כי צעד זה יביא להארכת השנה ויכביד על המוסדות האקדמיים וצוותיהם; מובן גם כי מדובר במהלך שיגדיל את ההוצאות הכספיות שלהם השנה. אבל דבר נוסף חייב להיות מובן: מדובר בתקופה שבה כולם ניזוקים וכולם מקריבים.
הבשורה הטובה היא שעוד לא מאוחר להתעשת. סיסמת המלחמה היא "יחד ננצח", ובדיוק במקרים כאלה היא נמדדת. על המוסדות האקדמיים להכניס את היד לכיס, להירתם ולהפנים את חובתם לדאוג שאותם סטודנטים מגויסים יגיעו לקו הסיום לצד שאר חבריהם, כפי שהתחייבו. על הממשלה לשדר לכלל המשק ולמוסדות האקדמיים כי לא יתפשרו ולא יקבלו שום פגיעה בסטודנטים המגויסים - לא בתוך האקדמיה ולא מחוצה לה. כך, ורק כך, ביחד ננצח.
הכותב הוא יו"ר התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות הארצית