טבח ה-7 באוקטובר זעזע הרבה מתפיסות העולם הביטחוניות שבהן החזקנו. האכזריות המחליאה של מחבלי חמאס ותומכיהם לא הותירה מקום לספק לגבי ההכרחיות במיגור מוחלט של הטרור בעזה.
אך בצד הפלסטיני, יש דברים שנשארו בדיוק אותו דבר: פחות מחודשיים אחרי הטבח פורסם בתקשורת הזרה שהרשות הפלסטינית תתחיל מיד לשלם משכורת חודשית למשתתפי הטבח, על פי טבלת השכר הקובעת לכמה זכאי מי שרצח יהודים, לכמה זכאי מי שפצע ולכמה זכאי מי ש"רק" סייע.
למעגל נפגעי הטרור בישראל נוספו בחודשים האחרונים אלפי משפחות, שחלקן איבדו יותר מבן משפחה אחד. כולם יתבעו בבית המשפט, בצדק גמור, פיצויים. על שולחן הכנסת מונחת כיום הצעת חוק שנועדה להפוך את הליך תביעת הפיצויים למהיר, אוטומטי וצודק - הן עבור קורבנות ה-7 באוקטובר והן עבור ניצולים ושארים של אירועי טרור אחרים. החוק, שמקודם על ידי חברי הכנסת יולי אדלשטיין ויצחק פינדרוס וכבר עבר בקריאה ראשונה, קובע שגוף או אדם המממנים טרור יפצו את נפגעי הטרור ב-10 מיליון שקלים עבור אדם שנרצח וב-5 מיליון שקלים לאדם שנפצע. גובה הפיצוי הוא קבוע (סטטוטורי) כדי למנוע מהתובעים את הטירחה הרבה והסבל הנדרשים להוכיח שהטרור אכן פגע בהם.
המשמעות במקרה שלנו היא שהרשות הפלסטינית, כמי שמממנת (ברצון ובחדווה) את רוצחי ה-7 באוקטובר, תחויב לפצות את קורבנות הטבח ואת בני משפחותיהם בהתאם לסכומים האלו. את הכסף בפועל יקבלו נפגעי הטרור מתוך הכספים המוקפאים של הרשות הפלסטינית.
הקולות היחידים שנשמעים מהססים לגבי החוק באים מכיוון חלקים מסויימים במערכת הביטחון. עמדתה המסורתית של מערכת הביטחון היא שהרשות הפלסטינית היא גוף נחוץ לביטחון ישראל ושאסור להביא לקריסתה. נוצר מצב אבסורדי לפיו מערכת הביטחון נלחמת כדי לוודא שהרשות תוכל להמשיך לשלם מאות מיליוני שקלים בשנה לכ-40,000 מחבלים - גם על חשבון פיצוי הולם למשפחות ששילמו את המחיר היקר מכל. מבחינת אותם גורמים במערכת, זה הגיוני שהמדינה תפנה עורף לאזרחים שהיא לא הצליחה להגן עליהם, ובמקום זאת תמשיך להעביר כספים לרשות הפלסטינית המתגמלת את המחבלים שפגעו בקורבנות.
הכנסת צריכה להחליט מה ישראל מעדיפה: להעביר כסף לרשות ולרוצחי ה-7 באוקטובר או לקורבנות טרור.
התשתית לפיצוי הקורבנות כבר קיימת. חוק הקיזוז מ-2018 מעניק לישראל את הסמכות לקזז מתוך הכספים המועברים לרשות את הסכום שמעבירה הרשות למימון טרור. אין מניעה מלהחליט שאחרי שיעבור חוק הפיצויים החדש, הסכום הזה יקוזז כפי שנעשה עד היום, וישולם למשפחות כחוק.
השבוע, כשהעולם ציין את יום השואה הבינלאומי, נשמעה ברמה הסיסמה "לעולם לא עוד". איך מדינת ישראל יכולה להבטיח ש"לעולם לא עוד", כאשר היא ממשיכה לשמור מכל משמר על ישות שיש לה חוקים ותקציבים, בעלי תפקידים וקבלני ביצוע שכל מטרתם השמדת יהודים? למעשה, העובדה שהרשות מממנת מחבלים נשמרה בסוד על ידי ממשלת ישראל במשך שנים. רק כשפעלתי עם שותפים נוספים לחקיקת "חוק טיילור פורס" בארצות הברית, אחרי שהאזרח האמריקני טיילור פורס, קצין משוחרר מצבא ארה"ב, נרצח בפיגוע דקירה ביפו בשנת 2016 - חשפנו את מנגנון התשלומים הפלסטיני, ואילצנו גם את מערכת הביטחון הישראלית להודות בה.
העוולה המוסרית כלפי קורבנות הטרור חייבת להיפסק. הצעד הראשון שישראל צריכה לעשות הוא להחליט אם היא תומכת בטרור או מתנגדת לו. אם היא מתנגדת לטרור, הרי שצריך לייבש את המימון לטרור. את הכסף צריכה ישראל להעביר לניצולים, לא למחבלים. ההיגיון האלמנטרי הזה הוא גם חובתנו המוסרית.
התשלומים שהרשות הפלסטינית מעבירה בנאמנות מדי חודש למחבלים בכלא ולבני משפחותיהם של מחבלים "שנפלו בתפקידם כרוצחי ישראלים" מעידה יותר מכל על המחויבות העמוקה שלה לטרור נגד ישראל. לאזרחי ישראל מותר לצפות שהמדינה שלהם תגלה מחויבות גדולה לא פחות למאבק בטרור ולהגנה על חיי אדם.
חובתם המוסרית, המשפטית וההגיונית של מחוקקי ישראל היא להעביר את חוק פיצויי קורבנות הטרור באופן מיידי.
הכותב הוא איש עסקים יהודי אמריקאי, מיוזמי חוק "טיילור פורס" האמריקאי ו"חוק הקיזוז הישראלי"