חוק הגיוס: מי שמשרת בצה"ל הוא יהודי טוב יותר מכל בחור ישיבה

אין מי ששירת בצה"ל ולא מכיר את הריטואל: גם אם התגייסת לצה"ל באמונה, ביצעת שירות קרבי לעילא, הבנת שמדובר ב"מתנה" לכל החיים בדמות צו מילואים שיגיע תמיד, גם בעתות שקט יחסי, בזמן הכי לא נכון - ללימודים, לעסק, לתפקיד החדש שזה עתה התחלת, גם אז אתה סופר את הזמן לאחור.

"חיים משבת לשבת" הוא מונח שמזוהה בעיקר עם הצהרות של מאמני כדורגל, אבל הוא הולם במיוחד את רוח חיילי צה"ל: בזמני נהגנו לסמן ריבועים על החגורה, ריבוע על כל חודש שחלף מאז הגיוס. 36 ריבועים פיארו את חגורתו של מי שטפח לחיילים הצעירים בגדוד על כתפיהם, לאחרים הבטיח לשמור על קשר (חלק יהפכו חברים-לחיים, אחרים לא תראה שוב אלא באקראי) ועשה את דרכו לבקו"ם, המקום בו אתה נולד פעמיים: בפעם הראשונה כחייל צעיר ומבוהל ובפעם השנייה כאזרח שלומד מחדש שלאזרחות חוקים משלה.

הלך הרוח הזה לא השתנה בין הדורות: בזמני מי שתכנן את הטיול הגדול של אחרי הצבא, ניצל את החופשות האחרונות כדי ללכת לשמוע הרצאות על הודו בחנות "למטייל" בדיזנגוף סנטר, שלוח המודעות בה - שמעליו מישהו מכר שק"ש שמתאים לקור של ההימליה, בעוד אחר חיפש שותפים לטיול הרפתקני במיוחד בפפואה-ניו גינאה - היה הדבר הקרוב ביותר לרשת חברתית, אי שם ב-1989.

היום מנצלים החבר'ה את העובדה שתבל ומלואה מתכווצים לכף ידם ובודקים מחירים טיסות ליעדים אקזוטיים - כי אין דבר מענג יותר מאשר לגזור את החוגר כשכרטיס הטיסה מכאן מונח כבר בכיס.

אפילו במדרג האבל שאנו חווים כיום, מאז התרגש עלינו אסון ה-7 באוקטובר, שמור מדור עצוב במיוחד למי שהיו ממש על סף שחרור, שכבר טוו תכניות ליום שאחרי, שהותירו אחריהם לא רק משפחה שבורת לב אלא גם כרטיסי טיסה שלא ינצלו לעולם.

והנה באה ממשלת ישראל וגוזרת עליהם עוד חודשים ארוכים במדים. למה? כי כמו שאומרת עדנה פלידל המנוחה, בתפקיד מנהלת בית הספר ב"בלוז לחופש הגדול", ליוסי צוויליך, אחרי שנודע לו שמסיבת הסיום תידחה ותתקיים לאחר גיוסו: "פה זה לא שווייץ". זה נכון, כמובן לארץ שבה גם הפסגה המושלגת היחידה הפכה השנה לשטח צבאי סגור, אבל זו לא כל האמת.

האמת היא שממשלת ישראל, בעודה גוזרת על חיילי הסדיר עוד חודשי שירות ארוכים (כל מי שהיה חייל אי פעם, כלומר - רק חלק משרי הממשלה), מעניקה פטור גורף למי שתורתו אינה רק אמונתו אלא גם אומנותו.

אם בימים כתיקונם יכולים אנשי ציבור חרדיים לטעון שלכל ילדי ישראל מגיע תקצוב (למשל עת הוגדלה התמיכה למערכת החינוך שלהם) ולהפנות את מבטנו לבזבוז כספי ציבור בתחומים אחרים של חיינו שאינם נוגעים אליהם, הרי שבנושא הגיוס אין להם אפילו טענה רציונלית אחת, הכל מהתחום המיסטי ש"מוכיח" באותות ובמופתים שלימוד תורה מציל ממוות יותר מכל חטיבת גולני, שבלמה בגופה את מרצחי חמאס, למשל.

איני מתווכח אתם על החשיבות של שימור לימוד התורה בעזרת מי שיש להם פוטנציאל להיות גאוני הדור.

אדרבא, אני הראשון להסכים שמדינה שמטפחת מסלולים של שירות מקוצר (או לפחות מקל מאוד) על ספורטאים מצטיינים, או על מי שעיסוקו בשירה או בדוגמנות, מצרפת נגנים מעולים לתזמורת צה"ל ושולחת בעלי פוטנציאל אקדמי נדיר למסלולים שונים שישלבו לימודים עם שירות, רשאית, יכולה ואף צריכה לטפח מצוינות גם בקרב מי שלעם ישראל תצמח טובה גדולה יותר אם ימית עצמו באוהלה של תורה ולא יבזבז שלוש שנים באוהל סיירים.

כאזרח חילוני וחייל קרבי-לשעבר, לא דחוף לי לראות בשוחות לא את דני אבדיה ולא את מי שיכול להיות גדול בתורה.

אלא שגם כשהיא פועלת למען קדשי ישראל, מדינת ישראל חייבת לקבוע את הרף, ממש כפי שהיא עושה לכל מי שמבקש להשתלב באחד ממסלולי השירות דלעיל: תשב ועדת רבנים, אלופים בתורה, ביחד עם אלופים בצה"ל שבקיאים בצרכי הצבא, ויקבעו ביחד מי זכאי לפטור משירות (אגב, אפילו לעילוי שבעילויים, לא תזיק איזו חופשת "בין הזמנים" שתעבור באימון בסיסי, כולל מטווח למשל, רק כדי להכשירו לרמת המסוגלות הנדרשת להגנה עצמית, אבל ניחא).

כל השאר? ישתלבו ביחידות צה"ל השונות - או אם הם ממש מעורערים באמונתם עד כדי כך שיש חשש ששירות במסגרתם משותפת, יעביר אותם על דתם, יתכבדו בשירות לאומי הולם.

אגב, גם אז לא יבוא שוויון בנטל של ממש - כי אם למדנו משהו מסערת מאי גולן במהלך סוף השבוע האחרון הוא, בין היתר, כמה קל להשתחרר משירות צבאי לאישה צעירה שמצהירה על קיום אורח חיים דתי, חברו לכך את העובדה שבכל המתווים להגדלה בהידברו של מכסת גיוס החרדים, לא מוזכרות נשים חרדיות - והנה לכם משוואה שגם אם תתוקן, לא תתיישר לגמרי.

חלק מסוף השבוע האחרון ניצלתי כדי ללמוד על הלך הרוח בין חיילי הסדיר והמילואים לקראת החוק שיכביד עליהם את הנטל. כולם רואים בו סטירת לחי וחלקם נמצאים במצב של הלם בקו"ם הפוך - כלומר, מהשחרור שהתרחק מהם לפתע.

הם לא חששו להתגייס ליחידות הכי קרביות בצה"ל גם בשעה שידעו שיש מי שהצבא מזמן להם שירות קל וקרוב לבית. הם לא היססו לשנייה כאשר נקראו למילואים, חלקם כבר השלימו עם העובדה שהשנה האקדמית תמורתה שילמו שכר לימוד ולקראתה התכוננו בעזרת כניסה לדירת-שותפים ומציאה של עבודה במשמרות, חמקה כבר מבין אצבעותיהם.

אחרים איבדו הזדמנות לקידום בעבודה שזה עתה החלו בה (ויש כמובן גם מקרים קשים יותר של מי שפספסו את ג'וב החלומות או נאלצו לסגור עסק שהיה חלום) - כל זה לא סדק את עוז רוחם ואת אמונתם בצדקת הדרך, אבל עכשיו באה הממשלה ומבקשת - ביד אחת לגזור עליהם שירות ממושך וביד השנייה להעניק פטור גורף ללומדי התורה.

ומילא היה זה רק ללומדי תורה, הפטור מוענק היום ויוסיף להיות מוענק לכל מי שאי פעם היה רשום בישיבה, גם אם הוא מנצל את העובדה הזאת כדי לעבוד או סתם להתבטל.

הכתם הזה הוא קודם כל על ידי עסקני החרדים, פוליטיקאים מהסוג הנפסד ביותר. אבל הוא גם על ידיהם של מי שמבקשים לשמר את שלטונם או לזכות בו בזכות המשך השערורייה הזאת - מרגיזה תמיד, אבל שבעתיים נוכח מה שאירע לנו בחודשים האחרונים.

אלה מתחילים בנתניהו וחברי ממשלתו (כאמור: חלקם לא שירת בצה"ל כלל, אחרים שירתו שירות מקוצר וסמלי), אבל לא נעצרים שם: גם מתווה גנץ ואיזנקוט למשל, הוא ויתור מביש על דרישה צודקת לשוויון בנטל.

אבל עזבו אתכם ממילים גבוהות שכבר היו לקלישאות (שווין בנטל הרי לא מתקיים אפילו בתוך צה"ל, בין החייל הקרבי לג'ובניק, הוא בטח שלא מתקיים, לטוב ולרע, בין גברים לנשים), כי מעבר לניצול ציני של המצב הפוליטי הייחודי של ישראל, בידי חבורה של עסקנים ברשות התורה, יש כאן גם התקפלות מוחלטת של הציבור החילוני.

איזו נכונות להקרבה לא רק של ילדיו, אלא בעיקר של ערכיו לטובת פרקטיקה פוליטית נפסדת: תנו לנו לקנות את קולות החרדים כדי לקדם הליך מדיני או כדי למנוע אותו. כדי להתנחל או כדי להתקפל, כדי לשמר את שלטונו של נתניהו (הדבר החשוב ביותר בעיני אחדים) או כדי להפיל אותו (החשוב ביותר בעיני אחרים) - תמיד יהיה איזה צורך מדיני דחוף יותר שבגינו מתקפל הרוב החילוני דווקא בדרישה הכי צודקת שלו, זו שאין בה ימין ושמאל ולא דתי (לאומי) מול חילוני.

זו ההצלחה האמיתית של הפוליטיקה החרדית, העובדה שמרוב קשקושים על "העגלה הריקה" שאותה סוחב הציבור החילוני, בניגוד לעגלתם המלאה, למשל - התחילו גם בציבור שאינו חרדי להאמין להבל הזה.

ילדים יקרים שלנו, מועמדים לשירות ביטחון או מי שכבר פוסעים בנתיביו, העגלה שלכם שמלאה במוצרים מים המלח שאותם אתם מנסים למכור באיזה קניון במיאמי כדי לחסוך די כסף לטיול במאצ'ו-פיצ'ו למשל, היא לא פחות מלאה מזו של תלמיד הישיבה - והיא בטח מלאה הרבה יותר מזו של מי שמתחבא מאחורי פטור כדי לשבת עם סיגריה על הברזלים שמול הישיבה (כמו רבים מהחוסים תחת "תורתם אומנותם").

אתם שעשיתם שבתות וערבי חג על המשמרת, שמלמלתם "פסח, מצה ומרור" כדי לצאת ידי חובתכם בערב חג שבו הייתם תקועים העמדת המאג של המוצב - ושלפתם מאחד הפאוצ'ים עוגיית קוקוס כשל"פית - אתם לא רק יהודים פי אלף טובים יותר מהמשתמטים, אלא בעיקר בני אדם טובים יותר.

טובים יותר ממי שנסו על נפשם משדה המערכה ובטח שטובים יותר מהפוליטיקאים שמנחיתים עליכם עכשיו עוד חודשי שירות ארוכים בסדיר ועוד מספר ימי מילואים שיפגעו קשות בפרנסתכם. כי זאת עליכם לדעת, ילדים אהובים שלנו: גם שכר של שרים וח"כים - ממש כמו קצבה לאברכים - נכנס לבנק בכל חודש, מבלי שמקבליו יצטרכו להוכיח שעשו משהו כדי לזכות בו.