חצי שנה בלבד לאחר שקיבל את הפיקוד על סיירת גבעתי ולאחר פעילות ארוכה בשומרון, מצא עצמו מפקד הסיירת, סגן אלוף זיו בואניש, בפני אירוע שלא נתקל בו מעולם. כשקיבל את הפיקוד ולאחר פעילות ארוכה בשומרון, הוא יצא עם לוחמיו לתרגיל במשך שלושה שבועות בגבול הצפון. בתרגיל תרגלו הלוחמים בהוראת מח"ט גבעתי, אל"מ לירון בטיטו, תרחיש שלפיו גדוד של כוח רדואן של חיזבאללה כובש את מושב מרגליות בגבול לבנון. "לך תכבוש את מרגליות מחדש, סע", אמר בטיטו לבואניש. בתום התרגיל כינס בואניש את מפקדי הפלגות ואמר להם: "אם אירוע כזה קורה באמת? אי אפשר לנצח אותו ככה". ב-7 באוקטובר, התרחיש שתרגל מפקד הסיירת הפך למציאותי.
בואניש, בן 34 נשוי לטל ואב לשלושה ילדים יונתן, מיכאל וישי, נולד בז'נבה לאב מצרפת ששירת כחייל בודד בגולני ועלה ארצה והתגורר בבית מסורתי בנוקדים. בשנת 2007 הוא התגייס ליחידת המסתערבים דובדבן ומילא שם שורה של תפקידים. במאי 2023 הוא קיבל את הפיקוד על סיירת גבעתי. ב-7 באוקטובר צלצל הטלפון של הקצין הבכיר סמוך לשעה 06:30 ומעבר לקו היה מח"ט גבעתי. "כנראה הייתה חדירה לכמה יישובים ויש אירוע ענק. לא עוד משהו רגיל בדרום", אמר לו המח"ט.
סא"ל בואניש מחליט להקפיץ מהבית את כל הסיירת אל בסיס היחידה כולל הפלוגה המסייעת במילואים בפיקוד רס"ן במיל ש', על דעת עצמו עוד בטרם הוחלט על צווי 8. בדיעבד זו הייתה החלטה קריטית שהצילה חיים ומנעה עוד חטופים. הפלוגה הראשונה הייתה כשירה בשעה 08:00. מח"ט גבעתי הגיע ראשון אל בסיס היחידה והוביל אותם ללחימה בשדרות.
עד השעה 10:30, כלל הסיירת עברה דרך בסיס היחידה, קיבלה ציוד לחימה, עלתה על מספר דו ספרתי של ג'יפים ויצאה אל השטח. הימ"מ והמשטרה, בסיוע כוחות נוספים, מגיעים לשדרות ומייצבים מצב. הטלפון של מפקד הסיירת מתמלא בהודעות של לוחמים לשעבר מסיירת גבעתי שמבקשים עזרה מדירות נצורות בקיבוצים כולל דיווחים על בני ערובה מנחל עוז. בואניש פנה לאל"מ בטיטו וביקש לבדוק האם הוא רשאי לעזוב את שדרות ולנוע לכיוון הקיבוצים. "אחרי חצי דקה, הוא אמר לי: 'סע, תכבוש את נחל עוז. אני הולך לכבוש את כפר עזה'", נזכר בואניש בריאיון לוואלה. "אמרתי לו: 'המח"ט, לא הבנתי. מה אמרת?'. המח"ט אמר לי שיש מאות מחבלים בנחל עוז וששוחטים את התהושבים. אז נפל לי האסימון שאני באירוע יותר ענק ממה שחשבתי".
בואניש ראה בדרך לנחל עוז גופות מחבלים, טנדרים עם מקעלים ולא תיאר לעצמו את התרחיש המזעזע. "בדרך לנחל עוז יורים עלינו במארבים ואני לא עוצר. ממשיך. התושבים בראש שלי וכל הזמן מהדהד לי התרגיל במרגליות. צריך לבוא פלוגה פלוגה ולא פחות מזה. רק פלוגה תדע להילחם נגד האויב הזה", הוא מספר ומתאר מה קרה כשהגיע לנחל עוז. "ראיתי בדרך את האש שעולה מהמוצב. לי היה ברור: קודם כל לחלץ אזרחים ואחר כך חיילים. ככה חונכתי. אני רואה את מג"ד 890 ועוד לוחם ימ"מ שמניח לעצמו חוסם עורקים אחרי פציעה. אחר כך ראיתי קצין ממגלן שנהרג".
לאחר התייעצות קצרה, מחליט מפקד הסיירת לחלק אחריות. סיירת גבעתי תבצע התקפה על הקיבוץ ומג"ד 890 ופלגת לוחמי צנחנים יכבוש מחדש את מוצב נחל עוז כדי להציל את החיילים. תוך כדי החדירה מחדש לקיבוץ, הצטרפה אליהם פלגת לוחמי מגלן והם יוצאים להתקפה על הקיבוץ שמתחילה סמוך לשעה 11:00. בשעה 02:00 הוא מכריז על שליטה ברשת הקשר וביום שלישי הוא מעביר אחריות לגדוד מילואים ונערך לתמרון הקרקעי.
תחושת ההפקרה
סיירת גבעתי חיסלה באותה שבת שחורה 19 מחבלים וחילצה 358 אזרחים. עד ליום שלישי היא חיסלה יותר מ-60 מחבלים. תוך כדי הלחימה, בואניש ואנשיו לא ידעו באותו שלב שנחטפו אזרחים. "ראינו משיכות של גופות על הרצפה בכל מקום, דלתות מחוררות מירי של רובי קלאצ'ניקוב", הוא נזכר. "אני מגיע לדירה עם ממ"ד ואני אומר לאבא שיושב מבעד לדלת עם אשתו והילדה: 'תפתח, זו סיירת גבעתי'. הוא לא עונה לי. הדלת זזה ואני אומר לו: 'אם אתה לא פותח, אני נכנס בירי. אני יורה בתוך הבית ואז אני שומע את האישה אומרת שנראה לה שהפעם זה באמת הצבא. אני אומר ללוחמים להוריד נשקים ואני דופק שוב על הדלת והוא פותח את הדלת עם אקדח מולי ומתעלף ומתפרק וצועק: 'איפה הייתם?'. כל תושב שנכנסתי אליו הביתה - זה מה שאמרו לי. מהשעה 06:30 עד 11:30. זה נקרא להפקיר. אני יודע שיש קיבוצים שחיכו עד 16:30".
לאחר מכן מתפתח שיח עם המחולץ ומפקד הסיירת מבהיר לו שהבתים ריקים והתושבים לא עונים, ואז אומר לו האזרח שחטפו אותם. רק אז מתבהרת התמונה המלאה של נחל עוז. תוך כדי תהליך טיהור הקיבוץ, רוצחים מחבלים בני ערובה ביניהם: זוג הורים ושתי ילדות. "מפקד צוות עולה בקשר היחידתי ומדווח שיש אירוע חטיפה ענק והוא בהיתקלות. בואניש ישר עשה את דרכו לשם.
לפתע עולה מולו מפקד הפלגה המסייעת רס"ן במיל' ש', שמדווח לו שהוא ערוך בטווח של קילומטרים בודדים מנחל עוז לבצע אש מרגמות. מופתע מאוד מזמינות וההיערכות המהירה של כוח המילואים בשטח, מעבירה הסיירת נקודות ציון מדויקות של מיקום המחבלים. בזמן שלוחמי סיירת גבעתי רודפים אחרי מחבלים וחטופים על גבי קלנועיות, מצליח כוח המילואים להרוג באמצעות מרגמות 120 מ"מ מדויקות את המחבלים על הגדר ואת אלו שהתכוונו לחדור בגל שני. כוח של יחידת מסתערבים ממשמר הגבול הורג שישה מחבלים, ומפקד הצוות הורג עוד שישה. בשטח מתנהל קרב ארוך לא הרחק מהגדר, שבמהלכו מצליחים לוחמי סיירת גבעתי לחלץ תחת אש גופות ישראלים מידי המחבלים שמתכוונים להימלט לשג'אעיה.
כוח המילואים של הסיירת מצליח לפגוע במחבלים על גבי אופנועים וטנדרים. "יש 16 חטופים מנחל עוז. לא הצלחתי לחלץ חטופים חיים. אבל יש כאלה בקיבוץ שטוענים שנכנסו? המחבלים ברחו והשאירו אותם בבתים שלהם. אם סיירת גבעתי לא הייתה מגיעה זה היה נגמר כמו בניר עוז". בימים שלאחר מכן, פנו התושבים בטענות למפקד הסיירת ושאלו אותו: "איפה הייתם?". בואניש לא היסס והשיב: "אני מצטער. עכשיו אני פה ואני אעשה מה שאני יכול".
"חוויתי את עם ישראל הכי יפה למרות המשברים המחורבנים"
ההמתנה מורטת העצבים הסתיימה וכשניתן האות הייתה סיירת גבעתי הראשונה להוביל את התמרון הקרקעי של צה"ל תחת אוגדה 162. המשימה הראשונה כללה את התמרון העצים והגעה אל המרובע הביטחוני, אחד מסמלי חמאס שהוגדר כיעד מבוצר. לחימה עיקשת במשך 50 שעות רוויות טילים, מטענים, וירי נגד מחבלי חמאס הסתיימה למרבה הצער בשני לוחמים הרוגים. "אלה היו קרבות פסיכיים. כל מה שדמיינת וסיפרו לך על יציאה מתחת לאדמה - קרה. עשרות פירים ומחבלים שיוצאים מכל כיוון, מטפסים על נגמ"שים וטנקים ומניחים מטענים. הכול צפוף. גדוד רותם של גבעתי חטף 60 טילי נ"ט בשעה וחצי", הוא שחזר.
סיירת גבעתי הוכיחה תוך כדי התמרון פיקוד מקצועי באיכות גבוהה. אחרי המרובע הביטחוני, קיבלו את הפקודה לפשוט על מוצב 17, מחנה הפליטים שאטי, ולאחר מכן את התמרון העמוק ביותר ברצועת עזה: 18 ק"מ עד לג'באליה, כולל בתי החולים האינדונזי ורנתיסי ופשיטה עצמאית בשכונת שייח' זייד. עם תום הפסקת האש אחרי עסקת החטופים עברה סיירת גבעתי להילחם תחת אוגדה 98 בחאן יונס כשעל הפרק פעולה ערכית לאיתור גופות חטופים באזור הקסבה של בני סוהילה ובית העלמין, מנהרות בכירי חמאס והאוניברסיטה האיסלאמית.
"אנחנו נלחמים בטווח של 3-2 מטרים ממחבלים. מבטים מצטלבים. עד אז לא חווינו את זה בעוצמה כזו. יש בסיירת 11 הרוגים במצטבר עד אז", סיפר סא"ל בואניש והוסיף: "עשינו הרבה מארבים מסוגים שונים, פשיטות בלילה וביום, נתקלנו במלכודים בדירות וברחובות". באחד הלילות היה לסיירת אירוע רב נפגעים משמעותי בבני סוהילה. "מחבלים יצאו מפירים עם קסדות ואמצעי ראיית לילה שלקחו כנראה מחיילי צה"ל. זה קושי אדיר לזהות מי אויב ומי חייל שלנו. הרגנו 17 מחבלים שיצאו מהפירים. אני יודע מהמודיעין שהמפקד של חמאס שם התחנן לעזרה כשהוא נכנס להיתקלות איתנו. הלילה הזה היה קשה. הסיבה שלא הפציצו מהאוויר זה כי רצינו להגיע לחטופים. בסוף צריך להגיע לקברים. היה חשד שמי שנחטף חי שם במרחב. כשאתה אומר את זה לחיילים, הם ירוצו בכל מצב ולא מעניין אותם כלום. מי שהיה בנחל עוז - לא צריך לשכנע אותו. אחרי שאתה רואה איך הרגו את האנשים בתוך הבתים, חוץ מהמילה שואה, שום דבר לא מתקרב למה שראינו. פוגרם על יהודים בתוך הבתים. מפקד האוגדה אמר לי: 'אם יש רגעים להתגאות בצבא ובלוחמים זה רגעים כאלה'".
הוא המשיך וסיפר כי "תוך דקות חיסלתי את המחבלים שהרגו לי את החיילים. מ"פ שחווה ארבעה לוחמים הרוגים אומר לי: 'בואניש, אני איתך עד הסוף. מה שצריך. הלוחמים היו עם דמעות בעיניים, מלאים בדם לאחר הפינוי של הפצועים והחברים ולמרות הכול הם יוצאים להתקפה. 67 לוחמים נפצעו בקרבות, 20 לא יחזרו להילחם ו-13 מפקדים ולוחמים נהרגו".
בשלב מסוים התגברה האחיזה המבצעית של סיירת גבעתי במרחב הפעולה. סא"ל בואניש קיבל אישור מיוחד להוציא אל הפועל מבצעים פלוגתיים בלילה בעומק השטח הפלסטיני. "אנחנו ביצענו להם מארבים במקומות הכי בטוחים שלהם. הכי נוחים להם. הפתענו אותם וגבינו מהם מחיר משמעותי", אומר מפקד הסיירת בגאווה. "לראות פעם ראשונה מחבלים יוצאים עם ידיים למעלה. מחפשים את הדרך להיכנע. אמרתי למח"ט 'בוא נגמור אותם מצד אחד אבל נאפשר להם גם להיכנע. הם יערקו. הם יסרבו פקודות. צריך לגרום להם להיכנע בלי להגיד להם כלום'. זה קרה. אני לא מסכם את חאן יונס, אבל מפקד האוגדה דן גולדפוס עשה שם מהלך מטורף עם כל החטיבות ועם גבעתי. חאן יונס חטפה יותר מעזה. הכי הרבה. השמדנו את כל התת קרקע המשמעותי. הרגנו חלקים גדולים מהגדודים שלהם. הם יצאו מכשירות".
בואניש לא היה בבית כבר יותר מחודשיים ברצף. "אשתי חזקה. אין ברירה. היא אמרה שהיא מבינה שזה חשוב למרות שכוחות המילואים יוצאים", הוא שיתף בשיחה עם וואלה. "אבל באותה נשימה היא אומרת ש'כל יציאה זו אולי הפעם האחרונה שאני רואה אותך'". מפקד גדוד 13 סא"ל תומר גרינברג ומפקד סיירת הנח"ל, סא"ל יהונתן צור, היו חבריו של בואניש ושניהם נפלו בקרב. "תומר רכב איתי בכל יום שישי ויהונתן זה חבר אח. אשתי מכירה את הנשים שלהם. היא מצאה שלבקר את המשפחות השכולות והפצועים נותן לה כוח. אין לי מושג איך היא עושה את זה, אבל זה הקל על הילדים. היא גדולה מהחיים".
כשברקע הוא מנהל קבוצת פקודות חדשה ונערך להילחם באזורים חדשים בחאן יונס התייחס מפקד הסיירת לאפשרות של תמרון גם ברפיח. "המורכבות היא לא מול אויב אלא מול האזרחים אבל בשבועיים האחרונים למדנו להילחם לצד האוכלוסייה האזרחית. אני מאוד חששתי מזה. אני נכנס לבתים ומוציא ילדים אבל יש לנו חיילים מצוינים. יש מינימום פגיעה בהם. אתה לומד להבין איזה איכות יש בארץ, בצבא. אני רואה את עצמי ממשיך ככה בלחימה גם עוד שנתיים. גם הלוחמים במילואים מסוגלים. נפלה בחלקי הזכות להוביל את אחת היחידות הכי טובות בצבא באחת התקופות ההיסטוריות של עם ישראל והעם היהודי", הוא אומר בגאווה ושולח מסר מאחד: "אני חושב שיש פה הזדמנות פז להשפיע על כל החתכים החברתיים שזה לא העניין שלי דרך הצבא ובעיקר כל היחידות, כי חוויתי את עם ישראל הכי יפה שאני יכול לקבל אותו. עם כל המשברים המחורבנים שחווינו".