עלו על סרטון: מדינה שלמה מחכה לראות מחבל בקצה המנהרה

לפעמים נדמה שאין גבול לטמטום: זה החל בסביבות השעה חמש, כשירון אברהם נכנס לאולפן של רפי רשף והכריז שבידי ישראל סרטון של יחיא סינוואר במנוסה. במציאות שבה הקירבה המשוערת למנהיג חמאס הפכה למדד לאומי, קצת כמו מפלס הכנרת רק הפוך (מחכים שתרד), זה היה וואו.

כך חשב בתחילה גם רפי רשף למשל, שאילץ את אברהם להישבע בנקיטת חפץ שהוא מדווח רק מעדות שמיעה ועיניו לא שזפו את האתרוג המובחר הזה. אברהם התפתל כנערה שנשאלה אם יש לה כבר חבר: חייך, צחקק, חזר שוב ושוב על כך שעדותו היא מפי "מי שראו" בלבד - והוסיף כי בישראל מתלבטים כרגע אם לחשוף את הסרטון.

כמעט מיד נזרע בהבטחה גם גרעין קטן של פוטנציאל לאכזבה: הסרטון אינו עדכני. כמו כל בשורה רעה, גם זו התחילה כהערת שוליים, כלומר - לא מהימים האחרונים, אבל אולי למשל לפני שבוע או שבועיים?

מאחר שעדיין לא היה ידוע (גם לכתבים השונים) שמדובר בפג-תוקף מוחלט, התעמקו כולם בפרטים: זיהו את סינוואר לפי האוזניים, הופעלו על קטעי הווידאו אמצעים של בינה מלאכותית (בפעם הבאה חברים, נסו קודם בינה טבעית), סינוואר נעל כפכפי אדידס ועוד פרטים, עד שאת החסרים כבר השלמתי בדמיוני, בו נראה רב המרצחים עם שקית הקניות הוורודה של רמי לוי.

ככל שנקפו השעות, התחלפו המגישים באולפנים, פרטים חדשים נודעו - וכבר היה נדמה שעוד שנייה ייפתח פאנל בנושא "משמעותו של הכפכף במציאות הים תיכונית - והקשר שלו להסכם אפשרי בעניין החטופים", לקח תא"ל דניאל הגרי בעלות על האירוע והודיע שימסור הודעה לעיתונות בנושא. אי שם בין סרטון התודה של החטופים-לשעבר להלוויית המג"ד.

מילא שצה"ל שוב הגיע באיחור - לזה כבר התרגלנו, אבל משהגיע התחשק לזעוק בפניו של השייט-הדובר: "הייתה לך רק משימה אחת! (באנגלית זה נשמע טוב יותר) להכין לשידור סרטון של 15 שניות".

למה? כי הסרטון, מעשה שטן, ריצד באופן ששיקף את פניו של דובר צה"ל באופן כמעט מפחיד: סינואר מצולם מגבו, צלליתו מודגשת בקו אדום - ועל רקע פיקסלים מבליחות פניו של תא"ל הגרי מעורפו. בתוך שניות שם גם מישהו מגורמי ההפקה לב לעניין והסרטון ירד.

או אז, בעוד דובר צה"ל ממשיך בדבריו ומגלה כי האיש שדוחק בחבורה להתקדם הוא אחיו של סינואר, נעשה ניסיון נוסף להעלות את הסרטון, הפעם הוא נתקע במעגל הנקודות הזה שמוכר לנו מצג המחשב הביתי, פעם ועוד פעם, עד שגם הפטריוט הגדול ביותר בבית שאל את עצמו איפה 8200, איפה תלפיות, ממר"ם, כטב"ם ורמב"ם - איפה כל יחידות המחשוב בצבאה של מדינת הסטרט אפ, שכך עומד תת אלוף הגרי ולא מצליח לשדר בשלמות אפילו סרטון בן כמה שניות?

עוד לפני כן התברר שצמד המילים "לא עדכני" לגבי הסרטון, הוא האנדרסטייטמנט של השנה, הוא בן יותר מארבעה וחצי חודשים, בימים שבהם צה"ל תקף רק מן האוויר, הרבה לפני שהתחיל מה שזכה לשם התמרון הקרקעי, בימים שבהם סינוואר, לו אך רצה, היה יכול להזמין טייק אווי מפיצרייה מקומית, אבל את השטף באולפן כבר היה קשה לעצור:

"מדובר בנשק פסיכולוגי כדי לאותת שאנחנו קרובים" התלהם אחד הכתבים הצבאיים, מאלה שחתומים על הלהיטים "החמאס מורתע" או "נסראללה לא יעז" - ואחר העריך שיש לכך השפעה על דעת הקהל העזתית, לאמור: "הנה המנהיג שלכם מתנהל בנחת במנהרות בזמן שהבתים שלכם נהרסים" - ממש דבר והיפוכו, עד שאני מודה שקצת התבלבלתי: האם הסרטון נועד לשקף את מצוקתו של סינוואר או דווקא את העובדה שהוא רואה את האור בקצה המנהרה שלו, בעוד בני עמו שרויים בעלטה?

אחרי צפיה, צפיה חוזרת והאזנה ברוב קשב למגוון האנשים החכמים שהציעו בטובם הערוצים השונים, הגעתי למסקנה שהסיבה היחידה למופע הביזארי סביב הסרטון - מההדלפה על עצם קיומו, דרך שידורו (סוף סוף) ועד לפרשנות שבעקבותיו, היא ככל הנראה לאותת לסינוואר שאנחנו כל כך מטומטמים עד שזה בסדר, הוא יכול לצאת - ואז להנחית עליו את המכה, כך שהמחשבה האחרונה שתחלוף במוחו היא איך זה שהיאהוד הטיפשים, שלא מסוגלים להעלות קובץ מחשב של עשר שניות, הצליחו להכות אותו מהכתב"ם?

עם המחשבה הזאת נרדמתי וחלמתי שאני יחיא סינואר, צופה בטלוויזיה של האויב הציוני ומגלה שכל מה שיש להם עלי אחרי כמעט ארבעה וחצי חודשים הוא סרטון מלפני, ובכן, כמעט ארבעה וחצי חודשים. מה אומר לכם? זאת הייתה שנת הלילה הטובה ביותר שלי מאז ה-7 באוקטובר.