מג"ד 630, סא"ל (במיל') נתי נתנאל אלקובי, תושב שכונת קריית שמואל בחיפה, נפל אתמול (שני) בקרב ברצועת עזה. הלוויתו תתקיים ב-13:00 בבית העלמין הצבאי בחיפה. אמו של נתי אלקובי הלכה לעולמה כמה חודשים לפני פרוץ המלחמה. הוא הותיר את אביו אלברט, האשה שרית אותה הכיר בגיל 17 וילדיהם ענהאל, 12, אבישג, 10, טליה, 7-1/2 והתאומים אליעד ואביתר בני ה-3-1/2
שרית, אשתו של המג"ד שנפל, תמצתה את מה דחף אותו לחדשים ארוכים של שירות מילואים פעיל, גם בימים של לפני המלחמה: "אהבת הארץ", אמרה בפסקנות, "הערכים שספג בבית אבא המדהים שלו והרצון לשים את עצמך והרצונות שלך שניה אחרי כל השאר. תמיד לשמוע לאחר. הוא תמיד נתן מעצמו לכולם וכשמו כן הוא, כך היה, איש של נתינה".
"אני יודע שהם לקחו חלק בפינוי הקורבנות שהיו בדרום. לאורך התקופה השיחות היו קצרות. גם אני קרבי ואני יודע מה זה כשאתה שקוע בקרב ואווירת קרב ואז אי אפשר להסיח את הדעת", מסביר אלברט, אביו של נתנאל. "היינו מדברים הכל בקצר. מה שלומך טוב תודה אבא הכל בסדר - אל תדאג לי".
"הם נכנסו לפני עשרה ימים והוא אמר, 'זו המשימה האחרונה'", סיפרה הבוקר לירז אחותו של אלקובי, שהיה אמור לסיים את שירות המילואים בימים הקרובים. "זה גדוד עוטף, לא כזה שאמור להיות בחזית הלחימה. אבל היה לי ברור שהם לא יעמדו מנגד. שהוא יעשה הכל כדי להיכנס ולקחת חלק במאמץ הזה". היא סיפר כי למשפחה היו הרבה תכניות ליום שאחרי, היום שאחרי ששירות המילואים הארוך יסתיים, "היו לנו כבר שיחות על איך מקבלים אותו אחרי ארבעה חודשים. איך מתרגלים מחדש". היא הדגישה, "הוא היה שם בלב שלם, הוא שילם ואני לא בטוחה שהוא חושב שזה מספיק וצריך להגיד לו שזה די והותר". בדמעות הוסיפה, "הוא תמיד היה אומר עוד קצת ומעבר. הלוואי עלינו הכוחות האלה לשאת בעול ולהיות ראויים לו. לו ולכל הלוחמים שמשלמים את המחיר הכבד הזה באהבה ובמסירות למולדת שלנו. שרק נהיה ראויים לזה".
מאות בני אדם ניצבו הבוקר מחוץ לבית משפחת אלקובי שלצד מסילת הרכבת בשכונה החיפאית קרית שמואל כדי לחלוק כבוד לנתי, תושב השכונה. בלטו תלמידי בית הספר אהרון הרא"ה. רבים נשאו דגלי ישראל, ושלטי "עם ישראל חי".
אלקובי הוא בן למשפחה גדולה ומוכרת מאוד בקרית ים, שם גדל והתחנך. הוא למד בבית הספר התיכון הממלכתי דתי "לוינסון" בעיר, ואז התגייס לשרת כלוחם בגבעתי והתקדם עם השנים. ב-2019, כשהוא כבר קצין בדרגת סרן, נבחר כמצטיין הרמטכ"ל, ובמהלך מלחמת חרבות ברזל הועלה לדרגת סגן-אלוף.
במקביל לשירות הצבאי, אלקובי פיתח קריירה בתחום הקולינריה והיה שותף לאורך השנים בכמה חברות קייטרינג. חבריו מספרים שהג'וב האחרון שלו היה כשף במלון בטבריה. "הוא היה עושה מילואים בכמויות מטורפות, בין 120-90 ימים בשנה", סיפר לוואלה חברו דודי אוחיון מקרית ים.
"ב-7 באוקטובר היינו אמורים להיפגש לשמחת תורה בבית הכנסת, אבל כבר ב-07:00 קראו לו ומאז הוא במילואים. במהלך המלחמה הועלה לדרגת סגן-אלוף. שמרנו על קשר כל המלחמה, אבל נתי היה כזה שלא אוהב לדבר על מה הוא עושה בשירות הצבאי שלו, ולכן השיחות היו בעיקר של איך אתה מרגיש ותשמור על עצמך. הוא כל הזמן הדגיש שיש להם הכול ודואגים להם באוכל ובציוד", הוסיף חברו דודי.
סא"ל אלקובי נשא דברים ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל בשנה שעברה:
"פעם, כשהעולם עוד היה בתהליכי בריאה, היה סוג אחד של מלאכים. יפים, טהורים, צחורים.
פעם, הם היו מתעופפים, יד ימינו של אלוהים.
בני האדם נבראו, והעולם השתנה.
והמלאכים של היום שונים, כלכך.
למלאכים של היום אין טבעת לבנה מעל הראש,
יש להם קסדה.
הם לא לבנים, צחורים כשלג,
הם לבושים חאקי, נוטפים זעה, מכוסים בחול.
אם תראו מלאך יום, לא תראו כנפיים בוקעות מגבו,
אלא תגלו שהמקום נתפס על ידי אפוד מגן.
לא, אין להם נבל בידיים,
ואם הם "מנגנים" זה בכלים שונים לגמרי.
למלאכים של פעם הייתה שליחות אחת.
היום, מלאך שמסיים שליחות מוקפץ מיד לאחרת.
המלאכים ההם מחולקים כיתות כיתות,
כמעט כמו המלאכים שלנו, רק שאצלם זה כיתות, ופלוגות, וגדודים, ומחלקות.
פעם, לילדים קראו בשמם של מלאכים: רפאל, גבריאל.
היום, למלאכים קוראים בשמות של ילדים: אלנתן, גדי.
המלאכים של פעם היו יורדים מהשמים לארץ.
המלאכים שלנו גדלים בארץ, ועולים בסערה השמימה"
24,213 מלאכים...
תודה על מה שהייתם,
על החיים בארץ הזו בזכותכם,
על הזכות להילחם לצדכם,
תודה עליכם