לואיי אחמד, עיתונאי שבדי ממוצא תימני, הוא דמות חריגה אפילו בנוף של המהגרים המוסלמים בשבדיה. "אני שמח שטיהרתי את עצמי מאנטישמיות", הוא אמר השבוע בראיון ל"ג'רוזלם פוסט". לפני שבועות אחדים הוא הגיע לישראל, בעקבות טבח 7 באוקטובר. הוא הגיע לכאן ביוזמת ארגון שראקה, שהוקם אחרי חתימת הסכמי אברהם כדי לבנות קשרי אמון בין צעירים בולטים בישראל ובמדינות המפרץ.
"כששראקה פנו אליי, כבר החלטתי שאני צריך לבקר בישראל, במיוחד עכשיו. הטיול היה רגע של קתרזיס בשבילי. הרגשתי שאני רוצה לבכות בכל רגע שם". כחבר הקהילה הלהט"בית, הוא מרגיש שהיחס כלפי יהודים וכלפי הקהילה הגאה בארץ מוצאו הוא דומה. יהודים ומאשמים שהם שולטים בתקשורת ובכלכלה, והומוסקסואלים חיים תחת הסטיגמה שלפיה הם פדופילים שמפיצים איידס, הוא אומר.
אחמד הוא בנם של עורך עיתון תימני שנרצח ב-1998 בגלל פעילותו הפוליטית והביקורת שמתח על השלטון, ושל פמיניסטית שהחליטה להסיר את הניקאב, והתגרשה מבעלה הראשון. אבל המסורת האקטיביסטית שעליה גדל לא כללה יחס חיובי לישראל. כשביקש מקלט מדיני בשבדיה, בשנת 2015, בראשית שנות ה-20 שלו, הוא גילה במחנה הפליטים בשבדיה את אותה רדיקליות אנטי מערבית שממנה נמלט בתימן. כיום, כעיתונאי שבדי הפועל למען שלום, אחווה ישראלית-פלסטינית וזכויות להט"בים במזרח התיכון, הוא נתון לאיומי רצח מתמידים. "אבל כמו אימא שלי, שקיבלה איומים ברצח בזמן שהיא חיה באחת המדינות הקיצוניות ביותר וסירבה לשתוק, כך גם אני", הוא אומר.
אח שלו מחרים אותו בשל דעותיו לגבי ישראל, "וזה מעציב אותי יותר מכל", אומר אחמד, שביקר בישראל לאחרונה. גם הוא החזיק בתפיסות אנטי ישראליות ואנטי יהודיות בעבר. הפגישה הראשונה שלו עם ישראלי היתה בשנת 2015, וגרמה לו הלם. "קפאתי", הוא מספר, אבל התברר שהוא בחור נהדר. זה אתגר את התפיסות שלי, התחלתי לקרוא על השואה. עצם הרעיון של השואה כל כך מוזר לאנשים מהמזרח התיכון. הם חושבים שזו קונספירציה יהודית, שקר שישראל והמוסד מעורבים בו".
לדבריו, גורמים אנטי ישראליים אפילו פרסמו כתבה שלפיה הוא "כותב כמו משועבד למגזין בבעלות של יהודי". לדבריו, "למרבה השמחה, אני מצליח לראות יהודים בלי פילטרים, תודות לחינוך של אמא שלי ולזהות המינית שלי. אני מצליח לאתגר את האמונות שלי ולראות גוונים שונים כנכס ולא כנטל".
בישראל הוא התקבל, לדבריו, בחמימות רבה. "האוכל מדהים, התאהבתי בגישה הנחושה, הבלתי מתנצלת של יהודים שפשוט רוצים לחיות ולהגן על עצמם. זה עורר בי השראה כהומוסקסואל שנולד בתימן. גם אני לא צריך להתנצל על מי שאני. אני לא צריך לעולם להתחנן בפני אחרים שלא יתלו אותי". הוא מעיר לגבי הצביעות של פעילים מערביים: "דרך אגב, 13 גברים נידונו לא מזמן למוות בתימן על הומוסקסואליות. לא שמעתי מישהו מ'קווירים למען פלסטין' אומר על זה משהו".
אחמד לא ביקר בכנסת. הוא לא הספיק, אבל הוא גם אומר שפוליטיקאים פחות מעניינים אותו. הוא כן בילה שבת בביתו של רב ושוחח איתו על יהדות שעות ארוכות. דווקא במסגד אל אקצה הוא הרגיש מאוים, אחרי שהכריחו אותו לדקלם קטע מהקוראן כדי שיוכיח שהוא מוסלמי.
פסגה אחרת של הביקור שלו היתה מסיבה שערכה עבורו קהילת יוצאי תימן במושב אחיעזר. "אמרתי להם שאני מצטער שתימן לא יכולה להיות הבית שלהם. שגם אני פליט מתימן. בסוף הם עמדו בתור לצלם איתי סלפי. הרגשתי כמו טיילור סוויפט".