בגלות מלון "קיסר" שבטבריה התבשרו אתמול חברי קיבוץ ברעם על פגיעת הרקטות בחצר המשק שלהם. זו כבר הפעם השניה שחיזבאללה פוגע בברעם. הפעם נפגעו בית ומכונית, בפעם הקודמת, לפני כחודשיים, גם כן נפגע בית. "בוקר כזה מטלטל אותנו ומדגיש את הסיטואציה המטורפת שאנחנו נמצאים בה", אמרה לאה רייביץ, חברת הקיבוץ, שעליה מוטל גם תפקיד דוברת ברעם. בעבר היתה מזכירת הקיבוץ. "עברנו כבר מלחמות ובעבר היו נפילות ופגיעות בקיבוץ, אבל מעולם לא התפנינו מהבית. הפעם זה שונה ויש מי שכבר חשבו על חזרה ביתה, ואז מגיע בוקר כזה ואחר כך מתעוררות המחשבות לאן כל זה הולך".
קיבוץ ברעם עלה על הקרקע ב-1949 ומייסדיו היו חברי תנועת השומר הצעיר. הקיבוץ שנאחז בגבול הצפון הוא מהאחרונים בישראל שעדיין שומר על אורח חיים שיתופי "כמו לפני שנות אלף בקיבוץ", כפי שתיארה המשוררת נעמי שמר היאחזות נח"ל בסיני. כמוהם בגליל רק קיבוץ סאסא שומר על מסגרת חיים דומה. עד היום ברעם נודע גם כקיבוץ האחרון בישראל שבו היתה נהוגה "הלינה המשותפת", ששרדה עד שנת 1997.
מאז שפרצה המלחמה בדרום ועלה תרחיש של נסיונות פלישה גם לישובי הצפון, פונו תושבי ברעם כמו עוד אלפים מתושבי קו העימות בצפון. הקיבוץ כולו נמצא כעת בה שהפך עבור מפוני הגליל לכינוי "עוטף כנרת". מרבית המשפחות מברעם נמצאות מאז במלון קיסר שבטיילת טבריה. "זו מציאות לא פשוטה ומאתגרת", מודה רייביץ. "לא לכולם זה מתאים ויש משפחות, בעיקר משפחות עם ילדים, שיצאו מהמלון ושכרו דירות באיזור. אנחנו מקפידים לשמור על קשר עם כולם לקיים פעילויות, ארועי תרבות ודיונים עקרוניים שנוגעים בחיינו כקיבוץ", אמרה. כבר עכשיו חושבים איפה ייערך סדר פסח הקרוב.
הילדים ובני הנוער נמצאים במסגרות החינוכיות שהוקמו למפוני הגליל - פעוטות הגיל הרך ועד הילדים בני השש בגנים ובפעוטונים שפועלים במלון, תלמידי בית הספר היסודי לומדים בבית ספר יסודי שהוקם בקיבוץ מעגן ותלמידי התיכון לומדים בקרית החינוך שהוקמה בטבריה עילית עבור קהילות המפונים.
"אנחנו משתדלים לשמור על הקהילה שלנו ביחד, זה לא קל", אמרה רייביץ. לדבריה אורחות החיים השיתופיים בהם דבק הקיבוץ עד כה, מהווים בימים כאלה מעטפת שמחזקת את החוסן הקהילתי. "ברור שכל אחד בנפרד הוא אדם בפני עצמו וכל אדם שונה מהשני, אבל המסגרת השיתופית נותנת לפרט ביטחון", אמרה. "אנחנו דואגים וחושבים על כולם, יש לנו מרפאה ומערכות חינוך ורווחה. גם המכוניות של הקיבוץ נמצאות פה לרשות החברים". רייביץ כמעט מתנצלת שקשה לשמוע מפיה תלונות והיא גם מבליטה את היתרונות של החיים הזמניים בטבריה: "אנחנו על הטיילת, ליד הכנרת. יש בסביבה בתי קפה וקניון. מרפאות קופת חולים נמצאות בעיר, יש יתרונות לכך שאנחנו בטבריה", ציינה.
לדבריה הקולות לגבי דרך טיפול המדינה בסוגיית הפתרון הבטחוני בצפון אינן אחידות ויש קולות שונים. "יש ששואלים איך זה יכול להיות שרצועת הביטחון נמצאת בתוך ישראל ויש כאלה שעוסקים בשאלת החזרה הביתה, אבל צריך להבין שבדירות מעטות בברעם יש ממ"ד. בבתי הילדים אין ממ"דים וצריך לזכור שאצלנו זמן ההתרעה הוא אפס", הדגישה.
מקרב חברי ברעם נשארו בקיבוץ רק חברי כיתת הכוננות. מדי פעם מגיעים לקיבוץ חברים בתירוץ שהם באו לקחת ציוד שנחוץ להם. בני קלמן, חבר בצוות החירום הישובי אומר שלמעשה מדובר ב"חבר'ה מהגלות שבאים לברעם להתרעננות. הם כבר ארבעה חודשים מחוץ לבית וזה קשה, הם חייבים לבוא הנה אפילו לזמן קצר, לפני שיחזרו למלון בטבריה".