המלחמה בעזה מסמנת תפנית במדיניות ארה"ב כלפי המזרח התיכון. המחיר הכבד שגבו המלחמות הכושלות בעיראק ובאפגניסטן מוססו את התיאבון האמריקני למעורבות באזורנו. בעשור האחרון, וושינגטון נראתה כמשלימה עם פעלתנותן של רוסיה וסין, שהזדרזו למלא את הוואקום האסטרטגי שהותירה ארה"ב.
אך עתה, על רקע התחרות המחריפה בין המעצמות ולנוכח ריבוי הגורמים המעורבים בלחימה - חיזבאללה, החות'ים, המליציות השיעיות בעיראק ובסוריה וכמובן איראן - ארה"ב נאלצת לבחון מחדש את אופי התנהלותה במזרח התיכון. התקרית האחרונה שגבתה את חייהם של חיילים אמריקנים המוצבים בירדן, הדגישה את השלכות אי היציבות האזורית על ארה"ב עצמה. לאחר תקופה ארוכה של הבלגה, שבמהלכה בוצעו עשרות תקיפות נגד כוחותיה של ארה"ב המוצבים באזור, הנשיא ביידן אולץ להגיב צבאית.
עוד טרם לכך, ראש ה-CIA ויליאם ברנס קבע במאמר נרחב בכתב העת Foreign Affairs כי בארבעים שנות היכרותו הקרובה עם המזרח התיכון לא ראהו סבוך ונפיץ כל כך כמו לאחר 7 באוקטובר. ברנס קובע: "ארה"ב אמנם לא אחראית בלעדית לפתרון כל בעיותיו המעיקות של המזרח התיכון, אך אף אחת מן הבעיות הללו לא יכולה להיות מנוהלת, ובוודאי לא למצוא את פתרונה, ללא מנהיגות אמריקנית אקטיבית". הוא אף מסמן את החתירה להסדר שתי המדינות כתרופה הכרחית למשבר.
האבחנות האסטרטגיות שמשרטט ראש ה-CIA ניצבות בבסיס התוכנית האופרטיבית שנרקמת בממשל, ואשר מוצגת במאמרו האחרון של תומאס פרידמן, העיתונאי המקורב ביותר לנשיא ביידן. הלה יודע לספר על "דוקטרינת ביידן", שנועדה לעסוק בו זמנית בשלושה אתגרים הכרוכים זה בזה, ולכן מחייבים אסטרטגיה משולבת: התמודדות נחושה כנגד האיום שמציבות איראן וגרורותיה, קידום פתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני על פי נוסחת שתי המדינות, והעמקה משמעותית של הברית שבין וושינגטון לריאד (ובמסגרת זו, גם נרמול יחסיה של סעודיה עם ישראל).
השבועות הקרובים יגלו אם הנשיא ביידן יהמר בשנת בחירות על מהלך כה מורכב, שעלול כמובן להיכשל. אם יחליט על התנעה מעשית של "דוקטרינת ביידן", הוא יוכל להניח רק את יסודותיו של המהלך, בתקווה שישלימו אם יזכה בכהונה נוספת. כיצד נדע אם ביידן פוסע מן השלב הרטורי לפרק המעשי? במקרה כזה נראה כיצד ביידן נוקט בצעדים שתכליתם להציב את הצדדים לסכסוך בראשיתו של מסדרון חד כיווני, שגם אם הוא ארוך ורב מהמורות, אין ממנו דרך חזרה.
צעדים אלה עשויים לכלול מסמור אמין של האופק המדיני (למשל, באמצעות החלטת מועצת הביטחון של האו"ם המתייחסת לפרמטרים עקרוניים של פתרון שתי המדינות), הכרה אמריקנית רשמית במדינה פלסטינית, התעקשות על שילוב הרשות הפלסטינית בניהול "היום שאחרי" הלחימה בעזה, כינוס ועידת שלום בהשתתפות סעודיה, שבמסגרתה העולם הערבי יבטא את מחויבותו לחתום על הסכמי שלום עם ישראל בתמורה להסכמה ישראלית לנוסחת שתי המדינות, פתיחה מחדש של שגרירות אש"ף בוושינגטון, הפעלת תוכנית לשיקום כוחה ותפקודה של הרשות הפלסטינית, דרישה חד משמעית מישראל להוריד מאחזים לא חוקיים ולהקפיא ההתנחלות מעבר לגושי הישובים שצמודים לקווי 67, הכרזה על נכונות אמריקנית לדון עם ישראל על הסכם הגנה, וכמובן, מינוי שליח נשיאותי רם דרג להובלת המהלך כולו.
התחזקות ההכרה כי התקדמות לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני משרתת אינטרס ביטחוני משמעותי של ארה"ב, יעניק אופי אחר להתנהלות הבית הלבן מול ממשלת ישראל. ממשל אשר השתכנע שהמשך הסכסוך עלול לסבך את ארה"ב במלחמה אזורית, ואולי אף בהתלקחות בין-מעצמתית, יקשיח את תביעותיו. הזדקקותה של ישראל לסיועה של ארה"ב נחשפה בכול עוצמתה במהלך המלחמה, ואין להיות מופתעים אם תלות זו תנוצל על ידי מעצבי המדיניות האמריקנים לצרכיהם.
בוושינגטון יודעים היטב שממשלת ישראל הנוכחית אינה פרטנר ל"דוקטרינת ביידן". האם ימתינו עד להבשלת התהליך הפוליטי הפנים ישראלי, שאמור להוביל להופעתה של ממשלה חדשה, או שמא יפעלו לזירוזו? תומאס פרידמן אינו בורר את מילותיו, ומציב את נתניהו לצד איראן כמי שבולמים את ארה"ב מלקדם את תוכניותיה לייצוב המזרח התיכון. עלינו להניח שתחושה דומה מקננת בליבם של רבים ממקבלי ההחלטות בוושינגטון. בקרוב ניווכח אם יפעילו את כוחם כדי לגרום לנתניהו לשתף פעולה עם "דוקטרינת ביידן", או יניחו לו לגרור רגליים ולנהל קמפיין פוליטי, כמי שעומד בפרץ כנגד נשיא אמריקני עוין, ונאחז בכיסאו בתקווה לניצחון מושיעו טראמפ.
בעבר, כאשר ביידן נשאל על יחסיו עם נתניהו הוא הגיב באמירה שהשניים חברים כבר עשרות שנים: "אמרתי לו: אני לא מסכים עם דבר אחד שאתה אומר - אבל אני אוהב אותך". גם אם אנו קרבים לסופה של ידידות מופלאה, ונתניהו יבחר בחורבן יחסיו האישיים עם הנשיא ביידן, אסור שישראל תיגרר אחריו ותאבד את ידידותה של ארה"ב, המעצמה שבה אנו תלויים בכל היבט של ביטחון לאומי.
הכותב הוא מנכ"ל משרד החוץ לשעבר, עמית מחקר בכיר במכון למדיניות העם היהודי (JPPI)