שלב ראשון - הקמת ממשל צבאי ישראלי מלא בעזה, שינהל את העברת הסיוע ההומניטרי וייקח אחריות על הטיפול באוכלוסיה האזרחית העזתית "בשלב המעבר". בשלב שני, שיקרה במקביל, תהיה הקמת קואליציה בינלאומית של מדינות ערב שבה ישתתפו סעודיה, מצרים, מרוקו, איחוד האמירויות, בחריין ומדינות נוספות.
הקואליציה הזו תהיה חלק מהסכם הנורמליזציה האזורי שייחתם בהמשך. היא תעמוד מאחורי הקמת גוף חדש שייקרא "הרשות הפלסטינית החדשה". פקידים שאינם משויכים לחמאס, אך גם לא מזוהים ישירות עם הגוורדיה של אבו מאזן, יקבלו את האחריות מישראל על עזה - וכך גם יתבטל הממשל הצבאי. ישראל תשמור לעצמה את הזכות לפעול ביטחונית בעזה, במתכונת שבה היא פועלת ביהודה ושומרון, בכל פעם שהצרכים המבצעיים לסכל טרור או התארגנויות לתשתיות טרור יתעוררו.
בשלב הבא, שיקרה רק לאחר ייצובה של רצועת עזה והצלחת הגוף החדש ("הרשות הפלסטינית החדשה"), תיערך רפורמה מקיפה גם ביהודה ושומרון בתפקוד הרשות הפלסטינית, בחומרי הלימוד של מערכת הלימוד הפלסטינית ובטיפול בטרור. אם גם השלב הזה יעלה יפה, ובתוך לוח זמנים שייקבע מראש (מדובר בשנתיים עד ארבע שנים), תסכים ישראל להכיר במדינה פלסטינית מפורזת בשטחי הרשות הפלסטינית, ואף תדון באפשרות להעברת שטחים נוספים שלא יצריכו פינוי התנחלויות לאותה מדינה.
התוכנית הזו גובשה בחשאי בישראל על ידי גוף שנקרא לו כאן "קבוצת אנשי עסקים". היא הוצגה גם לגורמים אמריקנים רשמיים. בין אנשי העסקים הללו יש כמה המקורבים לראש הממשלה בנימין נתניהו, אחד מהם מקורב של ממש. מדובר בבלון ניסוי של נתניהו, שמתכתב עם היוזמה האמריקנית להסדרה כוללת של המזרח התיכון במשולש עזה-רשות פלסטינית-סעודיה. נתניהו לא מנהל את המגעים האלה באופן ישיר (אלא רק באמצעות איש אמונו רון דרמר), אבל הוא כן מקדם את הרעיונות ומשתעשע בהם בדרך שבה תמיד יוכל להכחיש קשר ישיר ("זה לא אני, זה אנשי עסקים").
צריך להדגיש שבנוסף לתוכנית הזו, בישראל עובדים במקביל על כמה תוכניות נוספות "ליום שאחרי". יש עבודת מטה אצל מתאם הפעולות בשטחים אלוף רסאן עליאן, צה"ל עובד על תוכנית משלו וגם בשב"כ מכינים המלצות לתוכנית מפורטת "ליום שאחרי". זוהי שיטת נתניהו הקלאסית. שליחים רבים עסוקים באותה שליחות במקביל, בעוד נתניהו עצמו פוסח על כל הסעיפים ומהסס. תוכנית אנשי העסקים היא התוכנית האמיתית שבה מהרהר ראש הממשלה, אבל הוא עושה את זה מ"טווח ביטחון" טיפוסי.
כך, למשל, ניהל נתניהו בתחילת העשור הקודם משא ומתן חשאי ממושך עם אבו מאזן במה שנקרא אז "ערוץ לונדון", באמצעות איש אמונו דאז עורך הדין יצחק מלכו, מול נציג אישי של אבו מאזן בשם חוסיין אגא. נתניהו אישר לנשיא לשעבר ברק אובמה שהמסלול הזה מתנהל בשמו ועל דעתו, אבל שמר ממנו טווח ביטחון. המסלול הזה אוחד מאוחר יותר לתוך המשא ומתן שניהל שר החוץ האמריקני ג'ון קרי עם ישראל והרשות הפלסטינית, שיחות שהובילו לנייר טיוטה אמריקני מפורט להקמת מדינה פלסטינית שעליו ענתה ישראל ב"כן", ואילו אבו מאזן לא ענה עד היום.
האם נתניהו מסוגל "לשבור" בפראות שמאלה וללכת למהלך היסטורי שיסיים את המלחמה בעזה ויוביל להקמה עתידית של מדינה פלסטינית, תוך כדי הסכם שלום היסטורי עם סעודיה? רוב הסיכויים שלא. נתניהו בעט בדליים דומים פעמים רבות בטרם התמלאו. עם כל זה, צריך לזכור שגם נתניהו יודע שזמנו קצוב. המורשת הנוכחית שלו היא הטבח ב-7 באוקטובר, ואסון מחריד כמותו לא חוותה המדינה מעודה. הליכה להסדר עם סעודיה וסוג של התקדמות בחזית הפלסטינית יכולה לסייע לו לשנות במקצת את הרושם שישאיר מעל דפי ההיסטוריה, בזמן פציעות. ההחלטה בידיו.