אני רוצה לפתוח בהתנצלות בפני עידן עמדי: עידן היקר. אתה וחבריך הושלכתם ב-7 באוקטובר אל תוך המפלצת החמאסית שקמה עלינו להרגנו. במשך שנים הנחנו למפלצת הזו לגדול, להתפתח, להתחזק, להשמין ולהתחמש על גבולנו הדרומי. התעלמנו מהאזהרות. האמנו ששקט יקנה שקט, שה"סבבים" יספיקו, שאפשר לדור בכפיפה אחת עם השטן. לא הסתפקנו רק בהתעלמות. בשלב מסויים נטלנו חלק בבניין הכוח של המפלצת, סיפקנו לה שליח עם 30 מיליון דולר כל חודש. על הקיר מולנו נרשמה כתובת באותיות ענק, אבל אנחנו צחקנו.
אז אני מתנצל, עידן. מכיוון שבהנהגה עוד לא לקחו אחריות על הדבר הזה, אני מתנצל בשמי ובשם ראש הממשלה, בשם כל ראשי זרועות הביטחון שלא הפכו את השולחן בלשכת ראש הממשלה, בשם כל מי ששיתף פעולה עם הקונספציה.
סליחה, עידן. אתה וחבריך שילמתם את המחיר. האחראים לא שילמו ואין להם כוונה לשלם. כל מה שנשאר לנו, זה להצטער מעומק הלב.
עידן עמדי מגלם היום את כל הטוב שיש בישראל. את התמצית המזוקקת של הישראליות האיכותית והחד פעמית שיש כאן ואם תרשו לי להעריך, אין בשום מקום אחר בעולם.
כל מי שעשה סיבוב בין המילואימניקים בעזה, או בשטחי הכינוס בצפון, או בקרב המפונים בדרום/צפון, או בין ההמונים שפועלים בצורות שונות ומשונות בתוך המאמץ הישראלי המרהיב הנפרס לפנינו כל בוקר מחדש, יודע את זה. יודע שיש כאן עם שאין גבול ליכולותיו. עם מופלא שיודע לקום מתוך כל אסונותיו ולהתעלות על אויביו.
עידן עמדי קיבל אחריות על מות שניים מפקודיו באסון ההוא, בו נפצע קשה. התנצל בפני משפחותיהם. דמע מול פני האומה. לא, הוא לא אשם במה שקרה. הוא גיבור שחירף את נפשו וכמעט שילם בחייו. אבל הוא קיבל אחריות. למה? כי הוא היה שם. כי הוא המפקד. כי זה אלמנטרי. כי זו מנהיגות.
עידן עמדי קיבל אחריות על החטופים בעזה. סיפר על קורותיו בפעילות למען החטופים מהסבב הקודם (גולדין ושאול, מנגיסטו וא-סייד). סיפר איך התריע בזמנו שהתנערות מהחטופים ההם לא תפתור את הבעיה, אלא תעצים אותה. התנערות מהם תביא את הגל הבא, עוצמתי בהרבה. נבואה שהתגשמה.
הוא קיבל אחריות על החטופים לא כי הוא אשם בחטיפתם, אלא כי צריך. מדינה שהפקירה היא מדינה שצריכה לקבל אחריות. זוהי מנהיגות.
המנהיגות הזו קיימת בכל רובד מרבדיה של הרוח הישראלית שמנשבת עכשיו בין מנרה לרפיח, בין מטולה לחאן יונס. המקום היחיד ממנו היא נעדרת, היא ההנהגה. הנגטיב המוחלט של עידן עמדי היא טלי גוטליב. השחץ, הרהב, האני ואפסי עוד, ההבלים הבלתי נתפסים, הפטפטת הבלתי נשלטת והצרחנות האינסופית, תוך כדי סיכון בטחון המדינה בזמן אמת, תוך כדי גידוף והכפשת אלה שלוחמים עכשיו על בטחוננו.
הנחמה היא שיש כאן הרבה יותר עידן עמדי מטלי גוטליב. הסכנה היא שהטלי גוטליבים מפוזרים בעמדות השפעה, בעוד בני דמותו של עמדי נלחמים בעמדות קרב.
את המונולוג הקצר, עוצמתי ונוקב שנשא לפני שעה עידן עמדי צריך להכניס לתכנית הלימודים. אני שייך לדור שלמד בע"פ קטעים חשובים מהתנ"ך, שירים שהפכו לסמל, קטעי ספרות הסטוריים. אז כן, צריך ללמוד בע"פ את הטקסט של עידן עמדי. זהו לא רק שיעור באזרחות, בצניעות ובאחריות. זה גם שיעור בציונות.
ניכר היה בעמדי שהוא נבוך בכל פעם שהוא מדבר על עצמו. שזה עולה לו בריאות. ואין לו כרגע בריאות רזרבית. ניכר היה בו שהוא גאה וחדור אהבת ענק בכל פעם שדיבר על המדינה. על האומה. על הלוחמים. ההקשבה לו שחררה במעמקי הלב אנחה אמיתית של עצב מהול בגאווה. ושחררה מפאתי העין דמעה.
צריך לקוות, להתפלל ולעשות הכל כדי שבקרוב מאוד נקום בבוקר ונעבור לעידן חדש. ניפטר מהצעקנות, הגרגרנות, החזירות והתגרנות וננסה לקומם מחדש את הערכים הבסיסיים עליהם קמה המדינה הזו. שנקום לעידן עמדי.