בית. מכל מה שנהרס והוחרב ב-7 באוקטובר, המושג "בית" עבר אולי את הטלטלה הקשה ביותר. 7 באוקטובר שינה את חיינו. אבי העביר עשרות שעות תחת התקפת מחבלים בקיבוץ נירים. עלי, שכל באותן שעות את בן דודו עאמר, שנרצח לאחר שהציל בגבורתו שתי ילדות קטנות במתקפת חמאס על העיר שדרות.
תחושת הביטחון התנפצה בעוטף עזה, קרסה לחלוטין. המקום שהיה אמור להגן מפני פגיעת רקטות - הממ"ד, הפך עבור רבים מאיתנו למלכודת. מתקפת הטרור ב-7 באוקטובר העירה שדים היסטוריים רבים. בהיסטוריה היהודית שאבי נושא, סיפורי הפוגרומים והטבח הן, במובנים רבים, אבני הדרך להתעוררות הלאומית הציונית, והשיבה לישראל. בחברה הבדואית, המאבק על הבית הוא מאבק מתמשך. כקהילה שעברה מידיים עות'מניות לבריטיות וישראליות. ונמצאת, בחלקה הגדול, בסכסוך הכרה מול המדינה המשותפת שלנו.
בחברה הישראלית נהוג לדבר על מבחן דם. הפיגוע בדולפינריום, שקטל נערות ונערים רבים מהקהילה דוברת הרוסית בישראל, נחשב דלת כניסה לישראליות של הקהילה כולה. כך גם דם החיילים והמפקדים הדרוזים שנשפך לאורך כל שנות קיום המדינה, הוא חלק מהתביעתה של העדה לשוויון והכרה. החברה הבדואית איבדה עשרות מבניה ובנותיה ב-7 באוקטובר, נטלה חלק במאמצי החילוץ, ומשקיעה מאז בסיוע הומניטרי למפונים ולעקורים מביתם בתוך ישראל.
אנחנו רוצים לדבר על השותפות בחיים ולא רק במוות. ב-2014 הוקמה מועצת הנגב, שאבי הוא אחד ממייסדיה והיא חיברה את כלל ראשי הרשויות בנגב, יהודים ובדואים. היא הוקמה על בסיס ההבנה שככל שיהיה טוב לבדואים בנגב - כך יהיה טוב ליהודים. ולהיפך. היא מסמנת מעבר משותפות גורל כפויה של מאות אלפי תושבי הנגב, לשותפות ייעוד של פעולה משותפת וערבות הדדית אמיצה, בימי שגרה ובמלחמה.
בדצמבר האחרון, חתמו ברהט ראשי רשויות יהודים וערבים מהנגב על "אמנת התקווה". בין היתר הם ציינו כי "שיתוף הפעולה ב-7 באוקטובר לא הגיע משום מקום, שנים שהציבור היהודי והבדואי חיים במשותף בנגב ומקיימים יחסי שכנות ודו קיום מרשימים. מטרתה של אמנת התקווה היא אשרור וחיזוק החיים המשותפים, דו-קיום וההבנה העמוקה כי גורלנו קשור זה בזה לעולמי עד".
השבוע, ב-24 בינואר, נציין את יום הזיכרון הבינלאומי לשואה באירוע שייערך במוזיאון בית לוחמי הגטאות, ובו פאנל ייחודי שיעסוק במושג "בית" - מושג שמקבל משמעות מיוחדת ומורכבת השנה. בפאנל תהיה לנו הזדמנות למצוא את המילים לבטא מהו בית עבורנו, ואיזה בית אנו מייחלים שיהיה כאן אחרי התקופה הקשה הזו. קשה שלא לשים לב בקיומו של קו המחבר בין אובדן הבית של היהודים בזמן השואה ובין הרוח שלנו במלחמה על ביתנו כיום.
המתקפה על הבית והצורך לשקם חבל ארץ שלם בנגב, יכולה להיות שעתנו היפה ביותר ולא רק הקשה. יש עוד דרך ארוכה לעבור כדי להגשים את תפיסת הבית המשותף, אבל אנחנו יכולים להבטיח שנלך אותה יחד.
הכותבים הם אבי דבוש, תושב קיבוץ נירים ומנכ"ל קול רבני לזכויות אדם ועלי אבו סבילה, איש חינוך בדואי-ישראלי, בן דודו של עאמר אבו סבילה שנרצח לאחר שהציל שתי ילדות ממשפחת סוויסה בשדרות ב-7 באוקטובר.