לפני כמה ימים צייץ מוחמד מג'אדלה, פרשן חדשות 12 בטוויטר: "בטייבה מדווחים לי שח"כ אחמד טיבי באבל על שלושה מבני משפחתו שנהרגו בהפצצות על מחנה הפליטים אל-נוסיראת בעזה. שלושת ההרוגים הם: ד"ר סחר טיבי, מרצה לחינוך במקצועה, פייסל טיבי, סטודנט למדעי מחשב, ואחמד טיבי, ילד בן 10".
ח"כ טיבי גם כתב בפייסבוק: "שאללה ירחם על השהידים בני הדודים... אשר עלו השמיימה בהפצצת ביתם. הם כמו יתר 30 אלף השהידים של עזה שעלו השמיימה...התהילה וחיי הנצח לשהידים ברי הלבב". רגע אחרי פרסום הבשורה, החל זרם המנחמים. חברי כנסת בעבר ובהווה, עיתונאים, פעילי מחאת קפלן וסתם אזרחים, כולם הביעו צער על מותם של בני משפחתו של טיבי.
20 שעות עברו לפני שאלחנן גרונר מאתר "הקול היהודי" עשה מה שאף עיתונאי אחר לא עשה, וחשף בפנינו מעט מעולמה של אותה משפחת טיבי ברצועת עזה. ד"ר סחר טיבי, כך התברר, זו שמוחמד מג'אדלה סיפר עליה שהיא "מרצה לחינוך במקצועה", היא קצינה בדרגה המקבילה לרב סרן באחד המנגנונים של חמאס, המשרתת במחלקה "להכוונה פוליטית ומוסרית" ואחראית להטפת אידיאולוגיית חמאס במרכז הרצועה. מאז פרוץ המלחמה, פירט עוד "הקול היהודי", הגוף שבו שירתה טיבי כקצינה, מפרסם מסרים פרו-חמאסיים לתושבי הרצועה, ביניהם הנחיות כיצד להסתיר מידע על החטופים מפני "האויב הציוני" כדי "לשמר את הישגי ההתנגדות".
איך מכל כלי התקשורת שלנו, רק אתר "הקול היהודי", שפועל מיצהר ומעסיק שניים וחצי עיתונאים, הצליח למצוא מיהי קרובת משפחתו "ברת הלבב" של אחמד טיבי ובמה היא עוסקת? זו שאלה מעניינת. אבל היא לא הכי מעניינת. הרבה יותר מעניין לשאול מה קרה רגע אחרי הפרסום הזה? איך זה שכלי התקשורת שלנו, שמגלים שקרובת משפחתו של חבר בכנסת ישראל היא קצינה בחמאס - אותו ארגון ששחט, ושרף, וטבח ואנס וחטף רק לפני שלושה חודשים - ורואים איך הוא מספיד אותה כאילו הייתה קרבן תמים, לא מרגישים צורך להתעכב על זה לרגע? הרי ברור לגמרי שאם בת דודה מדרגה שניה של צבי סוכות הייתה נתפסת מציירת גרפיטי על תחנת אוטובוס, היינו עוסקים בזה יותר.
מה התשובה? גזענות של ציפיות נמוכות. אחמד טיבי הוא ערבי, וכל עוד הוא לא פותח בעצמו באש מעל דוכן הכנסת, אנחנו מוכנים לחיות איתו בשלום. כן, אנחנו יודעים שהוא היה יד ימינו של רוצח יהודים גדול, אנחנו יודעים שהוא בעצמו הילל ושיבח את השאהידים, ושהוא עצמו תמך בלא מעט מחבלים, אבל אף אחד מאיתנו לא חושב שצריך לעשות מזה עניין. די לנו שיש לו חוש הומור ושהוא אוהד את ברצלונה, כדי לוותר לו ולהתייחס אליו כאל אחד משלנו.
סוכן של תעמולה אנטי ישראלית
שבת בצהריים, אולפן ערוץ 12. מצד אחד חבר הכנסת בעז ביסמוט. מן הצד השני פרשן חדשות 12 מוחמד מג'אדלה. המגישה שואלת את איש הליכוד אם היה חכם מצידו לפרסם פוסט על "'האזרחים התמימים' האכזריים והמפלצתיים מעזה שנטלו חלק פעיל בפוגרום בתוך יישובי ישראל" לצד הקריאה "למחות את זכר עמלק". הדיון מתחמם כשמג'אדלה מצטרף וטוען נגד ביסמוט שהפוסט שלו לא מזכיר את חמאס אלא מבקש לפגוע רק באזרחי עזה.
ביסמוט, בשלב הזה, מישיר מבט אל פרשן הערוץ וזורק לעברו, בזו אחר זו, שלוש שאלות. "האם אזרחים מעזה השתתפו בטבח?". "האם 65 מאזרחי עזה הצביעו לחמאס כאשר הם מכירים היטב את האמנה שלו?". "האם ישראל מבצעת רצח עם?". מג'אדלה זיהה את המוקש וניסה להימלט. "אתה שואל אותי? אתה, אתה רציני, תגיד?". "כן", השיב ביסמוט, "אני שואל אותך". מג'אדלה נראה כמו ארנבת שנלכדה בפנסי הרכב. "מה זאת אומרת? מה, מה, אתה רוצה לשכנע אותי? לשכנע אותנו?". ביסמוט לא הרפה. "האם ישראל מבצעת רצח עם? אתה פרשן פה, ואני שואל אותך כפרשן, האם ישראל מבצעת רצח עם". "אתה פונה אליי כי אתה חושד שמה? מה בדיוק אתה חושד?", ניסה שוב מג'אדלה לברוח כשהוא מתעקש, נדמה שלא לחינם, לא לענות לשאלה המאד פשוטה שנשאל.
ערוץ 12, שממתג את עצמו בסתם יום של חול, ודאי מתחילת המלחמה, כמדורת השבט הישראלית, נכנס ב- 7 באוקטובר לנוהל קרב. חיבוק גדול ללוחמים ולתושבי הדרום בצירוף הקריאה לכסח לאויב את הצורה היו התשובה הנכונה לשאלה "מה ישראלי בעיניך?". ועל הרקע הזה בדיוק צריך לדבר על מוחמד מג'אדלה. לא כי מג'אדלה חשוב. כי הערוץ שמציג אותו על המסך חשוב. מג'אדלה איננו סתם עוד איש קיצוני שלא רוצה לענות לשאלה אם מדינת ישראל היא פושעת מלחמה, אם אזרחי עזה בחרו בעיניים פקוחות בחמאס ואם הם נטלו או לא נטלו חלק בטבח בבארי ובכפר עזה. בישראל מתנהל עימות אידיאולוגי גדול. יש לו שוליים לגיטימיים. מג'אדלה נמצא הרבה מעבר לשוליים האלה.
למה למרות הכל ערוץ 12 מאפשר לו לשבת אחר כבוד על המסך הנצפה בישראל? כי כמו במקרה אחמד טיבי, כשמדובר בערבי, הגבולות גמישים. פרשן בן דמותו של בנצי גופשטיין לא יקבל כנראה במה כפרשן בערוץ 12. יגידו עליו שהוא קיצוני. יסבירו שאין ליד המיקרופון מקום לגזענים. כשמדובר בצד הערבי - במקרה הספציפי הזה בפרשן כמו מג'אדלה, שבמלחמה בינינו לבין האויב לא נמצא בצד שלנו - אין עם זה שום בעיה. הכל מותר. הכל מתקבל על הדעת. שום עמדה מעמדותיו של האיש לא מייצרת חוסר נוחות אצל מעסיקיו.
מהן העמדות הללו? ובכן, מוחמד מג'אדלה הוא סוכן של תעמולה אנטי ישראלית, לא פעם גם מטעמם הישירה של גורמים עוינים לישראל. מורן טל, החוקרת את ענייני העולם הערבי, הפלסטינים והערבים בישראל, העלתה לא מכבר לחשבון הטוויטר שלה קריינות של מג'אדלה לסרטון ששודר לפני כמה שנים ב- PALESTINE TV ערוץ הטלוויזיה הרשמי של הרשות הפלסטינית. מג'אדלה מקריין שם בדרמטיות טקסט מליצי שנכתב עבורו נגד פעילות צה''ל בכפר קדום, עמוס במינוחים על "הכובש הזר", על "התוקף הפושע" ועל "הפולש" שחוטף ילדים, הכל על רקע תמונות נשים פלסטיניות שמתעמתות עם חיילי צה"ל.
"הן בנות כנען, הן לא מביאות לעולם אלא ילדים שמשמיעים את האמת בקול רם בפני העריצים", נשמע קולו של מג'אדלה. "ילדים שינקו מאימותיהם חלב שעורבב עם שמן הרי פלסטין ו(אימותיהם) הלבישו אותם בבגדי ההוד והגאווה, ארוגים מקווצות של כפות תמרי יריחו, ולימדו אותם לטפס על הרים כדי להגן עליהם מפני כל תוקף פושע. האם הפלסטינית היא מופת של עמידה איתנה, מורדת בפני הכובש הזר באדמתה. כאשר חיילי הכיבוש חטפו את אחד מילדי הכפר צווחה אישה מהכפר ונשות השכונה נענו לקריאתה והמטירו על הפולש התוקף מכות בכפות ידיהן. הן בנות כנען ונכדות הזקן אבו עמאר (יאסר ערפאת) והן השומרות על האש שלנו. זה קולה של אישה מכפר קדום שהרעידה באמצעותו את שתיקת העולם שעצם את עיניו בפני פשעי הכיבוש נגד ילדים וזקנים, ילדות ונערים, נשים וקשישות ושלא יוציא מידיהם בשלום אפילו עץ זית שכל פשעו שהוא עץ פלסטיני שמשבח את ריבונו".
סרטון נוסף שחשפה טל, הוכן לפני כמה שנים לקראת כ"ט בנובמבר, שבו מצויין "יום ההזדהות עם העם הפלסטיני". הסרטון הזה פורסם על ידי "אגודת האשה הפלסטינית בחו"ל", והופק על ידי 'פורום פלסטין הבינלאומי לתקשורת - תואצל'. מי ששימש באותו הזמן כמנכ"ל הפורום, חשפה טל, הוא חבר הנהגת חמאס בחו"ל, השאם קאסם, שאחרי טבח ה- 7 באוקטובר הסביר שהאירוע הזה יצר הזדמנות אמיתית לרוקן את בתי הכלא מהאסירים "הגיבורים".
מג'אדלה נשמע בסרטון כשהוא מקריין ציטוטים לכאורה של אישים שונים בעולם. "מתוך הציטוטים ואיורי הרקע ניתן להגיע אך ורק למסקנה אחת", מתארת טל, "שישראל כולה היא פלסטין, מהנהר ועד הים, שישראל מדינת טרור רוצחת ופושעת, ושהכל נעשה בתמיכתה של ארצות הברית. בציורים, על רקע קולו של מג'אדלה, נראה המפתח כסמל לשיבה, ונראים הערבים כשהם סגורים מאחורי גדרות, כשחיילי צה''ל הקלגסים מתעמרים במי שמניפים שלטי שלום או במי שהולכים כשעיניהם מכוסות. מג'אדלה מקריין, בין השאר, ציטוטים כמו "פלסטין שייכת לערבים כמו שאנגליה שייכת לאנגלים וכשם שצרפת שייכת לצרפתים. שגוי ובלתי אנושי לכפות את היהודים על הערבים", כמו "יעציב אותי מאד לראות את הציונים היהודים, עושים לפלסטינים הערבים דברים רבים שעשו הנאצים ליהודים" או כמו זה המאשים את ארה"ב על "פריסת חסותה על מדינה כמו ישראל ותמיכתה בה".
בשיחה עם לוסי אהריש ב"דמוקרטTV" הסביר מג'אדלה ש"האזרח הערבי הממוצע" רוצה שמדינת ישראל תפסיד במלחמה מול עזה. ממש כך. בהזדמנות אחרת סיפר בגאווה איך ניסה שכנע את אביו, השר לשעבר ראלב מג'אדלה, איש מפלגת העבודה, לפרוש מהממשלה בתקופת עופרת יצוקה. "אמרתי לו: אתה לא יכול להישאר בממשלה שעושה דברים כאלה".
"כשהפרשן היהודי נכנס לפה, זה עבורו מגרש ביתי", הסביר להילו גלזר ב"הארץ", "הוא יכול להרשות לעצמו לטעות בהערכות, במידע, בעובדות, וזה יעבור חלק. אבל טעות שלי בחיים לא תיסלח". זו כמובן היפוכה של האמת. מג'אדלה יכול לשבת באולפן כשופרו של האויב, לשמש כתועמלן פלסטיני כשבחוץ פרעות נגד יהודים, ושערה משערות ראשו המקצועי לא תיפול.
בתקופה "שומר החומות", כשערבים רצחו יהודים, ושרפו בתי כנסת, והציתו מכוניות, וחיבלו בדירות מגורים, והעלו באש עסקים, וביצעו מעשי לינץ', הסביר הפרשן המלומד שחלק מהפורעים הם אנשי ארגוני הפשיעה של החברה הערבית ש"ברגע שהם לא יכלו לגבות דמי חסות ולייצר אווירה של איום קיומי סביבם, הם הפנו את הנשק שלהם כלפי היהודים".
חלק אחר, הסביר, היו "גם סטודנטים, צעירים מהשורה". "פגשתי אחד מהם אחרי שהוא שוחרר", סיפר, "בן 19, סטודנט להנדסת תוכנה בטכניון, ממשפחה מבוססת. שאלתי אותו: מה עשית שם? הוא אמר לי כך: 'אני יושב בטכניון ליד בחור יהודי. הציונים שלי יותר גבוהים, אני מקובל ממנו, אני נראה יותר טוב, אז למה בסך הכללי הוא יותר טוב ממני? רק בגלל שהוא יהודי? אם ככה, על הזין שלי חוק הלאום שלכם והמשטרה שלכם והממשלה שלכם. או שאני אזרח עד הסוף או שאני יוצא לרחובות ויתפוצץ העולם, ואז הבנתי שגדל פה דור חדש, לא מתנצל ולא מתייפייף, דור חצוף מאוד. הוא לא מוכן לפשרות כי אין לו את תסביכי העבר של אבא שלי וסבא שלי. הוא לא חושש מנכבה, לא מפחד שיגלו אותו, הוא אפילו לא חווה את האינתיפאדה. הם רואים בעצמם 100% ישראלים בזהות האזרחית שלהם, ו-100% פלסטינים בזהות הלאומית שלהם, בלי שיש סתירה בין הדברים. והם לא יסתפקו בפחות מזה". לא אנטישמיות, לא שנאת יהודים, לא אחריות על אלימות ועל פגיעה ביהודים. היהודים אשמים גם כשהם נרצחים.
בראיון אחר, באותו עניין, הסביר שמי שאשם במה שקרה במאי 2021 זו המשטרה, שגרמה לציבור הערבי להיות "מלא, מוצף, רגשית, לאומית...", וכמובן היהודים, שלא טיפלו בעבריינות הערבית. "המדינה שהזניחה את החברה הערבית שנים עם נשק, אלימות נגד נשים, אלימות נגד מיעוטים, זה התפוצץ וזלג, מה לעשות, גם נגד יהודים. וזה התחיל להיות מעניין ברגע שזה התחיל להיות נגד יהודים". הבנתם? אירועי "שומר החומות" היו בכלל עניין פלילי. כאילו העבריינים הערבים האלה, לפני ששרפו את בתי הכנסת בלוד, שרפו גם את המסגדים בכפר קאסם.
בשיחה שקיים עם אלעד שימחיוף בפודקאסט "אחד ביום", הסביר מג'אדלה למה הפעם חמאס עברו את הגבול. "אתה מדבר עם אנשים בבית קפה ברחוב והם אומרים לך 'זה יותר מדי. זה לא עוד רקטה שאפשר להבין ולהגיד היא פגעה בבית כשהם לא התכוונו', זה מישהו שנכנס, עם רובה, ולא הבחין בין חיילים לאזרחים". רגע, ואם זה רק "עוד רקטה", את זה "אפשר להבין"? ונמה לגבי חיילים? אותם זה בסדר לרצוח?
לא מכבר, אחרי שראיין את איימן עודה, שדיבר נגד הרג תינוקות וקשישים ואמר "לא רוצה שהעם שלי יחטוף אשה בת 88", צייץ מג'אדלה בהתפעמות: "לא בכל יום שומעים את איימן עודה ככה, בטח לא בערבית". רשף שי, התסריטאי של "ארץ נהדרת", תמה בטוויטר בתגובה:" לא בכל יום שומעים את איימן עודה אומר שהוא נגד רצח של נשים וילדים, בעצם?". מג'אדלה השיב: "כשתביא לי אמירה אחת של פוליטיקאי יהודי שאמר דברים דומים כמו של עודה על אלפי בלתי מעורבים, תינוקות ונשים שנהרגו בעזה מתחילת המלחמה, אני אתייחס אליך ברצינות". רוצה לומר, בין מה שעשה חמאס בניר עוז, למה שעושה צה"ל במלחמה שנכפתה עליו, יש סימטריה.
לעיתים, כמה שזה יישמע מפתיע, אפילו שותפיו לאולפן כבר מרגישים שלא בנוח. פעם אחת זה קרה כשמג'אדלה הסביר על היהודים בשומרון, ש"יש שם חבורה של גוזלי אדמות גזענים שפורעים שכל הזמן, מבצעים לינצ'ים, ושורפים בתים, ותוקפים את המכוניות, זה מה שיש שם". "יש גם טרור בכבישים, שיורים על מכוניות של מתנחלים, גם זה קורה כל הזמן", הזכיר לו דני קושמרו. "מה הקשר בין שני הדברים?", השיב מג'אדלה, "יש רק צד אחד. יש צד אחד שכובש אדמות שהן לא לו, יש שם אנשים שמקימים מאחזים בלתי חוקיים, זה אנשים שכל הזמן תוקפים אזרחים פלסטינים חפים מפשע שנמצאים בבתים שלהם. אף אחד לא יצא מהבית שלו בבורקא או בחווארה ותקף את אותם מתנחלים שמגיעים לשם כל הזמן לעשות פרובוקציות".
כן, קראתם טוב. "אף אחד לא יצא מהבית שלו בבורקא או בחווארה ותקף את אותם מתנחלים". וזה כבר לא ויכוח על תפיסות עולם. זו תועמלנות פלסטינית שקרית, שכולם יודעים שהיא כזו, והיא יושבת אחר כבוד באולפן החדשות הנצפה בישראל. אז למה בחדשות 12 משאירים את מג'אדלה, גם כשהוא מדברר את האויב, גם כשהם יודעים שהוא אחראי לתעמולה אנטי ישראלית בשירותם של גורמים העוינים את ישראל, וגם כשהפרשנויות שלו לא נפגשות עם המציאות? כאמור, כי גם ערוץ 12 אומר בעצם שמהערבים הוא לא מצפה ליותר מזה. פרשן יהודי, בסטנדרטים כאלה ,לא היה נשאר רגע בערוץ. עם הערבים אפשר לזרום.
"לא יודעת את ההמנון בעל פה"
זוכרים את ג'ידא רינאווי זועבי? "ג'ידא היא שילוב של מנהיגות נשית וערבית", הצהיר בגאווה ניצן הורביץ כששריין אותה ברשימת מרצ לכנסת. "היא מביאה עמה תפיסת עולם מגובשת וגם ניסיון מעשי עשיר". בהמשך, כשהתחילה לעשות בעיות בקואליציה, החליט שר החוץ יאיר לפיד לשלוח אותה הרחק מכאן ולמנות אותה לקונסולית ישראל בשנחאי.
עכשיו תראו, מההכרות עם היסודיות של לפיד - שבהזדמנות אחת אמר שאסור לשבת בקואליציה עם חברי הרשימה המשותפת ובהזדמנות אחרת אמר שזה יהיה נפלא לשבת בקואליציה עם חברי הרשימה המשותפת - אפשר להניח שהוא לא טרח להיכנס לגוגל כדי לבדוק את מי הוא עומד למנות כנציגת מדינת ישראל בסין. שכן רינאווי זועבי הייתה גורם מרכזי בניסוח "מסמך החזון העתידי לערבים הפלסטינים בישראל". מסמך שלא מכיר בישראל כמדינה יהודית, שקורא להפוך את ישראל למדינה דו לאומית, שמבקש לבטל בפועל את חוק השבות, ושקובע בין השאר שישראל היא "תולדה של פעולה קולוניאליסטית אותה יזמו האליטות היהודיות ציוניות באירופה".
כששאלתי אותה, רגע אחרי ההודעה על המינוי, אם כנציגתה הרשמית של מדינת ישראל היא תנופף בדגל ישראל ותשיר את ההמנון באירוע יום העצמאות בקונסוליה, היא השיבה "אני לא מכירה את ההמנון בעל פה". אז איך יכול להיות שאחת כזו מחליקה בגרון של שר החוץ? התשובה פשוטה גם כאן. היא ערביה, ועם ערבים לא מדקדקים. כן מדינה יהודית, לא מדינה יהודית, כשאין ציפיות אין אכזבות.
הערבי שהיהודים אהבו לאהוב
קחו עוד דוגמא. זוהיר בהלול. עד שהוא נבחר לרשימת המחנה הציוני לכנסת, הוא היה הערבי שהיהודים אהבו לאהוב. שדר כדורגל מיתולוגי שהפך לאייקון ולמושא חיקוי במערכון של הגשש החיוור. לפני שנבחר לרשימת העבודה לכנסת, אף אחד לא חשב שראוי לתהות מה הוא חושב על עניינים החורגים מגבולות הנבדל והפנדל. ואז הוא נבחר לכנסת ופתח את הפה, כשבראיון רדיו סירב לכנות פלסטיני שדקר חייל, בתואר "מחבל", לפני שהסביר שיש הבדל בין מה שעושים אנשי דאעש למה שעושים הפלסטינים כי לדאעש אין עילה לעשות את מה שהם עושים ולפלסטינים יש.
"כל מי שנאבק למען חירותו ולמען עצמאותו הוא מחבל בעיני הישראלים", התלונן, ועל הדרך אמר שלפגוע באזרחים ולפגוע בחיילי צה"ל זה לא אותו דבר. בהזדמנות אחת חבר לאנשי הרשימה המשותפת והצביע בעד ביטול המוסדות הלאומיים, הסוכנות היהודית, קק"ל, קרן היסוד וההסתדרות הציונית. בהזדמנות אחרת, כשצהל נאבק באלפי מתפרעים שאירגן חמאס על גדר הגבול בעזה, אותה גדר שנפרצה עכשיו בדרך אל הטבח, ופתח לעברם באש, הצטרף בהלול לשביתה כללית של ועדת המעקב. "הירי הקטלני של הצבא, וההרוגים הפלסטינים במספרים מחרידים, אינם מאפשרים לי מוסרית להמשיך בעבודת הכנסת כאילו שמדובר בשגרת חיים.".
אז איך הופתענו לגלות שמי שחשבנו שהוא אחד משלנו, התגלה כאחד משלהם? של טיבי ושל זחאלקה ושל בל"ד? פשוט מאד. כי אף אחד לא חשב שבאמת ראוי לבדוק מה הוא חושב קודם שנבחר לכנסת. הוא ערבי? הוא ממלא את המשבצת? עם כל השאר נסתדר.
למה גוץ ציבורי העניק לו במה?
והנה, נחזור לתקשורת לעוד דוגמא: ראמי יונס, שזכה להגיש את "מהצד השני" בערבית, במסגרת שידורי תאגיד השידור הציבורי. יש בינינו, מכל הצדדים, הרבה אנשים שמחזיקים בדעות קצה. אבל יונס, כמו מג'אדלה, איננו סתם בעל דעות קצה. פעם אחת תמך ב- BDS ובחרם על ישראל. פעם אחרת כינה את חיילי צה"ל "הנאצים הישראלים".
בימי "שומר החומות", כשערבים ישראלים פרעו בהמוניהם ביהודים, יונס הביע בהם תמיכה. "הצעירים הפלסטינים ישמרו על המרד שלהם בחיים", אמר, "אולי לא מחר ואולי לא בשבוע הבא, אבל אני מבטיח שהם לא ישתקו יותר. הדור הבא של פלסטין התעורר והוא לא יעצור עד שהוא יקבל את החופש והכבוד שלו בחזרה. בשבילם, גל המחאה הוא הצעד הראשון לקראת השגת המטרה הזאת".
במאי 2021 הוא התארח באולפנו של חברי, דב גילהר, ב"כאן 11". כשברקע, השכנים שלו בלוד פורעים ביהודים, יונס בא להעביר נושא. "מה שקורה עכשיו בלוד התחיל לפני 15 שנים עם ההתנחלות שנבנתה על ידי הגרעין התורני. מתנחלים שהגיעו מארצות הברית ומתנחלים שפינו אותם מגוש קטיף באים ומתנחלים בלוד. הם גם בונים שכונות שלהם על אדמות ערביות וגם מתנחלים בתוך שכונות פלסטיניות. ערבי תושב לוד רואה שהוא לא מקבל יחס, הוא סובל מאלימות משטרתית, הוא סובל מהריסות בתים, הוא סובל מאפליה תקציבית והוא רואה את אותם מתנחלים, חניכים של אותה מכינה קדם צבאית, רצים בלוד עם מפות ואם-16 מה הוא מרגיש?". מפוני גוש קטיף, יהודים בלוד, תלמידים במכינה הקדם צבאית, כולם אצל יונס "מתנחלים". "מה אתה מציע", ניסה גילהר, "שלוד תהיה רק ערבית והיא תהיה יודן ראוס? להוציא את היהודים החוצה?". יונס לא ענה ועבר לספר אגדות עם על ירי צלפים שהביא למותו של מוסא חסונא, אותו ערבי שנורה למוות כשהיה במרכזה של קבוצה שתקפה באלימות, בבקבוקי תבערה ובאבנים שכונה יהודית.
למה גוף שידור ציבורי צריך להעניק במה למי שתומך בטרוריסטים שמנסים לרצוח יהודים, למי שרואה בחיילי צהל נאצים, ולמי שמשמש כתועמלן שקרן כדי לקדם את האויבים שלנו? כי הוא עובר טוב מסך? האם זה פרצופם המייצג של ערביי ישראל?
והנה דוגמא אחרונה, שאף שלא קשורה לדעות ולעמדות, יש בה כדי ללמד לא פחות מכל הדוגמאות שהובאו קודם. זוכרים את מפלגת תלם של בוגי יעלון? זו שכמו הקיקיון מספר יונה, בן לילה הייתה ובן לילה אבדה? ובכן, כשיעלון הציג את הרשימה שלו לכנסת, היה בה גם אחד, איימן אבו רייא. "ברוך הבא איימן!", צייץ יעלון בטוויטר והציג את המועמד האלמוני. "עו"ד איימן אבורייא , אזרח ישראלי, ערבי מוסלמי, שאינו נרתע להשמיע את קולם של ערביי ישראל, שמכירים בזכות העם היהודי לבית לאומי, ושואפים להשתלב במדינה תוך מאבק על הזכות המוקנית לשוויון". עברו כמה שעות והתברר שלאותו אבו רייא יש על הראש תיק שוחד.
"זה ניקיון כפיים?", שאלה יונית לוי באולפן חדשות 12. "הוא לא נאשם", הסביר לה יעלון. "אני בדקתי את זה איתו, הוא זומן לעדות בפרשה מסויימת, הפרשה הזו נסגרה , ככל שאני יודע, ככל שבדקתי, ללא שום אשמה וללא ראיות". חצי שעה עברה ויעלון הודיע קבל עם וטוויטר שאבו רייא ייפרד מהרשימה משום שזה מה ש"ערכי תלם ובראשם הדוגמא האישית מחייבים אותנו".
אז איך קרתה הפארסה הזו? פשוט מאד. יעלון היה צריך "ערבי טוב" לרשימה, הוא בחר מישהו שכפי הנראה לא ממש ידע מי הוא, וכשהתבררו העובדות נאלץ לסגת בבושה. זה היה ניכר כשהגיע למחרת לראיון באולפן YNET. "יש מועמד שנפרדת ממנו אתמול", הזכירה לו המראיינת. "נכון", אישר יו"ר תלם, "ברגע שגיליתי אתמול אצל המועמד הערבי...אה, אה, אה, איימן אבו רייא...". לכל מי שראה את הריאיון הזה היה ברור ששמו של אבו רייא פרח לרגע מזיכרונו של יעלון. כל מה שהוא זכר זה שהיה שם איזה "מועמד ערבי".
הערבים מסתבר, ממלאים משבצת. אין מהם ציפיות, ולא באמת חשוב מי הם, במה הם תומכים או מה הם עושים. כך בערוץ 12, כך ב"כאן", כך בכנסת. מה הם חושבים על המדינה? על חיילי צהל? על הטרור? עזבו שטויות, זה לא באמת חשוב.