בתי העסק הערביים משוועים לחזרת הקהל היהודי: "כשהמדינה נפגעת - אנחנו נפגעים"

ממרפסת גבוהה בביתו, בלב אחת השכונות הצפופות באבו גוש, איברהים נאג'י צופה על העוברים והשבים ברחוב. נאג'י שנושק לגיל 80 בנה את אימפריית הקבב בשתי הידיים, אימפריה שהתברגה למקום השלישי ברשימת הקבבים הטובים בעולם לפי רשת CNN. הוא מוריש אותה בימים אלה לבניו שמתפעלים את העסק שנושא את שמו.

על המרפסת יושב גם חתנו, שבנה גם הוא בשתי ידיו את מסעדת הכנאפה הראשונה באבו גוש, שהיום מוכרת גם ממתקים ערביים. אך אצלו המצב קשה עוד יותר וזה לא הותיר לו ברירה: את דלת חנות הממתקים הוא סגר, העובדים שוחררו הביתה - אבל הוא עדיין לא מוותר על אף לקוח. "גברת, רוצה לקנות? אני ארד לפתוח את החנות? יש הכול, חלב, מה שתרצי", הוא אורב בשירותיות לאישה מבוגרת שחלפה ברחוב ותהתה האם פתוח.

גם בפעמים הבודדות שהמארב מהקומה השנייה מצליח - הוא לא מניב הרבה. ההכנסות של נאג'י וחתנו נחתכו בעשרות אחוזים בחודשי המלחמה. בעבר, לנאג'י הייתה קומה נוספת בשיפודיה, למקרה שייגמר המקום - וזו הייתה נפתחת בקביעות בכל סוף שבוע. אבל עכשיו זה כבר לא קורה. בהתרגשות רבה הוא גולל ארוכות בגלריה - רק כדי להראות לנו את התמונות ממצלמות האבטחה, שיסבירו איך היה נראה שם לפני המלחמה, כשהמקום היה בשיאו.

בין הלקוחות שפקדו את המקום לפני המלחמה היו יהודים רבים, אולי לא בכדי - אחד המפורסמים ששתמונותיהם תלויות לראווה על קיר המסעדה אחרי שאכלו בה הוא המועמד למועצת העיר תל אביב אסף זמיר. מכאן ניתן רק להסיק לאיזה קהל ניסו לקרוץ, ואמור לזהות אותו תוך כדי הארוחה.

"בדרך כלל הקומה למעלה במסעדה מלאה באנשים. עכשיו אנחנו לא פותחים אותה כי זה לא משתלם לנו בכלל", הוא סיפר על הירידה המשמעותית במכירות מאז תחילת המלחמה. "בקורונה לפחות היו אוספים מאיתנו משלוחים, עכשיו גם את זה אין לנו, במשך שלושה חודשים המסעדה ריקה".

אבו גוש, שנמצאת בדיוק על אם הדרך ביציאה מירושלים, מסמלת היטב את דו הקיום בקולינריה הישראלית. עם סמלים תרבותיים ומקומות אייקונים כמו נאג'י, "הלבנונית" ועוד. במקרים רבים, גורל התושבים באבו גוש זהה לכל התושבים הצמודים. בעיתות שלום - ובמלחמה. בתחילת המלחמה, קרוב משפחה של נאג'י, מאג'ד איברהים בן ה-19, נהרג מפגיעת רקטה בכפר: "יש לנו יחסים טובים מאוד ואנחנו מקווים רק לטוב ולא לרע. אנחנו גם תושבי המדינה הזו וכשהיא נפגעת, אנחנו נפגעים".

גם תושבי המועצה המקומית מעידים על עצמם עד כמה הם מחוברים לאוכלוסייה היהודית וכמה הפגיעה הפעם - שונה וקטלנית ביותר: "בזמן המלחמות הקודמות לא היה כלום, אבל המלחמה הזו גמרה פה את העסקים בכפר. גם תקופות פיגועים שהיו, אולי הגיעו פחות, אבל זה לא היה כמו עכשיו", מודה נאג'י, שהשנים הארוכות בתחום הותירו בו נימה של הפתעה, אבל גם אופטימיות זהירה להמשך.

מכת הפתיחה הרצחנית שהכתה בשבעה באוקטובר הותירה את המגזר העסקי כולו בהלם, פרט לסופרים ולמכולות שחוו "פיקים" של הצלחה מסחררת בעקבות הנחיות מעוררות תהייה של פיקוד העורף - השווקים, כמו התיירות התרבות והמסעדות, חוו מכה קשה שממנה הם עדיין מנסים להתאושש.

בצפון ובעוטף, שמהם פונו יותר מ-150 אלף אזרחים בתחילת המלחמה, נרשמת צניחה גדולה בהכנסות, התקדמות המערכה בדרום מניבה פירות ראשונים גם בחזרת העסקים לפעילות - אך הצפון שמשותק מחילופי המהלומות מול חיזבאללה וארגוני הטרור בצפון מותירים דיווחים יציבים ומדאיגים במיוחד בנוגע לעסקים שם. אך יש עוד פצע פתוח עבור ערביי ישראל שנפתח פעם נוספת בתחילת המלחמה ומאז ממאן להיקרש: החרדה הביטחונית שהופכת כאן למציאות כלכלית.

לפי נתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה - יותר מ-70% מעסקי המזון נפגעו קשות בתחילת המלחמה ודיווחו על ירידה של יותר ממחצית מההכנסות. בחודש השני חלה התעוררות ראשונית ועסקים שהבינו שאין ברירה אלא לחזור לפעילות, אך עדיין 37% דיווחו בחודש האחרון על חוסר גדול בהכנסות. כך, גם בסקירה שהעביר הכלכלן הראשי על מצב התעסוקה בחודש הראשון המלחמה - אז דווח על קרוב ל-30% מהגברים הערבים שנעדרו מהעבודה מסיבות שונות, ואחד מכל 10 גברים בחברה הערבית שדיווחו כי נעדרו בעקבות צמצום הפעילות בעסק.

עמר עיראקי, שמנהל את האטליז "עיראקי הקצב" בטירה, נמצא בקשר אישי וקרוב עם לקוחות יהודים רבים, שמגיעים בקביעות אל העסק. עם זאת, מפרוץ המלחמה, הירידה בכמות הלקוחות מורגשת היטב גם בעסק שלו. "זה עניין שעלה בשיחות עם לקוחות קבועים שהייתי איתם אפילו בקשר אישי", שיתף עיראקי. "בהתחלה המצב הפחיד אותם והם לא רצו חס וחלילה לבוא לפה ושיהיה איזה מקרה לא נעים. אני הרגשתי ירידה גם במכירות עצמן. אני מעריך ירידה של 30% לפחות ובתחילת המלחמה יותר מזה. אפילו הספקים לא רצו להיכנס לעיר להביא לנו סחורה".

העסק של עיראקי נפתח לפני שנים רבות. לטענתו של עיראקי, הפעם האחרונה שהעסק שלו ידע ירידת מכירות כה משמעותית, הייתה רק במהלך מבצע "צוק איתן". "אני הייתי בדיוק בתחילת דרכי והשקעתי המון כספים בעסק שלי", שיחזר עיראקי. "ההשקעה הסתמכה בעיקר על מכירות שיגיעו עם הפתיחה ואז הגיע ה'בום' של מבצע בעזה. כל הפרסום שלי אז נשען על הקהל היהודי ואליו כיוונתי ופניתי. בזמנו היה אפילו יותר גרוע כי היה מתח בין יהודים לערביי ישראל והיו כמה תקריות בין יהודים לערבים".

"אני בטוח שהיו כל מיני גורמים בחברה היהודית שרצו להתסיס ולהפיץ את העניין של להגיע פחות לערים ערביות", אומר עיראקי בכאב. "כאב לי, אבל הבנתי את התחושות של הלקוחות שלא הגיעו. בעיקר התפלאתי שגם תושבים מהיישובים הקרובים שמכירים אותי טוב בחרו לא להגיע. בסוף, הטוב ינצח והדבר הזה של האינטרס המשותף לחיות פה ביחד מכל הבחינות הוא זה שיגבר על הכול. בסוף כולם נתקלים באמת והיא שאנחנו לא יכולים בלי היהודים והם לא יכולים בלעדינו. אנחנו בני אדם והאינטרס של כולם צריך להיות אינטרס של חיים טובים של שני הצדדים ושכולם רוצים בסך הכול לחיות בשלום".

"מאז תחילת המלחמה, יש ירידה גדולה בכמות הלקוחות היהודים שמגיעים, זה מאוד מורגש וברור", שיתף את וואלה! יוסרי ואויה, מנהל הגלידרייה המצליחה "סירמיונה יוגורט" שנמצאת בקלנסווה. ואויה סיפר שלפני המלחמה, רוב לקוחותיו היו יהודים מכל רחבי הארץ שהגיעו במיוחד לגלידרייה גם עבור קרם מרווה. "לפני המלחמה, היה פקקים בכביש מחוץ למסעדה מרוב כמות הלקוחות שהיו מגיעים בסופי שבוע. עכשיו כמעט ואין לקוחות יהודים", סיפר ואויה. "אני יכול להעריך שיש ירידה של בערך 80% בכמות הלקוחות מאז פרוץ המלחמה. בזמן האחרון התחילו להגיע מעט יותר לקוחות יהודים, אבל זה עוד לא כמו שהיה".

חרף התסכול הרב, ואויה שיתף שהוא מבין בצער את תחושות הפחד שחשים לקוחותיו. "בתחילת המלחמה, גם אני ואשתי, שהיינו רגילים לנסוע לתל אביב ולנתניה, פחדנו לצאת לשם לבלות. אני לוקח את זה על עצמי גם כן. אבל אני מאמין שנשמע בהמשך רק בשורות טובות. יש לי הרגשה שבהמשך כמות הלקוחות תהיה טובה יותר מאי פעם".