הסיפור הבא היה יכול לככב בקלות בקובץ סיפוריו של קפקא על מערכת המשפט. נכה צה"ל בן 70 פונה לבית המשפט העליון בטענה שרומה על ידי עורך דין ממשרד "שיבולת" שהעריך בשווי נמוך מדי נכס שהיה בבעלותו. אולם, לאחר בירור, מתגלה כי על השופט להימנע מכל תיק הקשור לשותף באותה חברת עורכי דין.
מדובר בתביעה שהגיש אפרים אוריון, נכה צה"ל בן 70, לביטול המכירה של נכס מקרקעין בשכונת נווה צדק בתל אביב, שהיה בבעלותו ונועד למגוריו. אוריון מכר את הנכס כדי לעזור לאחיו, שהיה בחוב להוצאה לפועל. לשם כך, הגיע מונה כונס נכסים מטעם ההוצאה לפועל, עו"ד שמואל גלינקא, כדי להעריך את שוויו של הנכס.
בתביעתו של אוריון, שהוגשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב, הוא טוען כי נפל בתרמית, וכי בעקבות הצהרתו של גלינקא מכר את הנכס בסכום נמוך מהשווי האמיתי שלו. זאת, בניגוד לתנאי המכרז על פיו פועלים במקרים שכאלה. גלינקא, יש לציין, הוא שותף במשרד עורכי הדין "שיבולת" - עובדה קריטית להמשך הסיפור.
לאחר החלטה שניתנה נגד אוריון באותה התביעה, הגיש בקשה בנושא לבית המשפט העליון. אולם, זו נדחתה על ידי השופט עופר גרוסקופף. אוריון לא אמר נואש, ובאמצעות בא כוחו, עו"ד אייל כהן ופרופ' חמי בן נון, הוא טען כי גרוסקופף היה צריך לפסול את עצמו לדון בבקשה. זאת, מפני שברשימת ההימנעויות של גרוסקופף מופיע עו"ד הלל איש שלום, גם הוא שותף במשרד עורכי הדין "שיבולת", כמו עו"ד שמואל גלינקא, ששימש ככונס נכסים בתיק.
השופט גרוסקופף דחה את הבקשה בנימוק הבא: "עו"ד איש שלום אכן נכלל ברשימת המינעויות שלי בעבר, ואולם זאת באופן אישי הנוגע לו בלבד, ומבלי שהדבר ישליך על האפשרות שאדון בתיקים בהם מייצגים עורכי דין אחרים ממשרד 'שיבולת'".
עוד הוסיף השופט וטען שעקב העובדה שאיש שלום עצמו לא ייצג אף אחד מהצדדים בתיק, אין מניעה שישפוט בנושא זה, והציג מסמך שפרסמה הרשות השופטת בו נאמר כי "על המבקש את פסילתו של שופט להצביע על נסיבות אשר מקימות, מבחינה אובייקטיבית, חשש ממשי למשוא פנים ברי כי אין בבקשה כדי להקים חשש כלשהו למשוא פנים, לא כל שכן חשש ממשי"
אוריון עצמו הגיש ערעור בנושא וציין כי השופט סירב לחשוף מהו אותו עניין אישי ומה היקפו. "כבוד השופט פרופ' גרוסקופף הסתפק במתן החלטה לאקונית ודלת שורות, כמענה חלקי ולא ענייני לבקשת הפסלות (מענה שלמעשה לא היה בו דבר)". בכך, נכתב בערעור, "לא רק ששגה והפר את חובתו לפי סעיף 77(א)(ג) לחוק בתי המשפט לתת החלטה מנומקת בבקשת הפסלות, אלא גם הגדיל משמעותית את חשדנות המערער בבית המשפט ופגע ביכולתו לתת בו אמון".
אלא שהסיפור המוזר לא נגמר כאן. לאחר שהשופט סירב לפרט על הסיבה האישית בגינה עו"ד איש שלום נכלל בעבר ברשימת ההמנעויות שלו, אוריון הגיש בקשת חופש מידע לדעת מהי אותה הסיבה. התשובה שקיבל הייתה כי "הכללת עו"ד איש-שלום ברשימת המנעויות של כב' השופט גרוסקופף בעבר נבעה מהשתתפותם של כב' השופט גרוסקופף ושל עו"ד איש-שלום בקבוצה של פעילות פנאי (קבוצת הליכה) באותה תקופה. עם סיום פעילות הקבוצה הסתיימה המניעות".
הסיפור מעלה תהייה עליה עמדנו בעבר: האם החלטות בית המשפט בנושא פסלות שופט מעמידות רף גבוה למדי. בנוסף, האם לא היה נכון שבמצב בו יש הוכחה לקשרים מסוימים של שופטים, או חשיפתם לחומר שנוגע לנאשמים, שהדבר לא יובל, לפחות עבור מראית העין, לפסילתם מהתיק?
תגובת השופט גרוסקופף באמצעות דוברות הרשות השופטת: "אין מה להוסיף על ההחלטה המדברת בעד עצמה".