הכותרת העיקרית של סוף השבוע הייתה ההבנה עם חמאס לפיה יועברו תרופות לחטופים. מדובר בידיעה דרמטית, לא פחות מכך: עד כה לא אפשרו אנשי חמאס לנציגי הצלב האדום לפגוש את החטופים, זולת מי שעמדו לפני שחרור.
ביקור של אנשי הצלב האדום אינו מבטיח כמובן את שלומם (גם עם רון ארד למשל, נפגשו נציגי הצלב האדום), בטח לא במציאות התזזיתית של אזור הלחימה בו הם מוחזקים, אבל זו התחלה, אות חיים ממשי שניתן לגורם בינלאומי רשמי, זאת כמובן תחת ההנחה שהתרופות אכן יגיעו לנמענים על ידי שליח ולא באחריות חמאס, שהרי אחרת יהיה גורלן כגורל הסיוע האחר המשוגר לעזה.
זו ידיעה דרמטית גם מפני שהיא מלמדת על קיום של ערוץ קשר פעיל בין ישראל להנהגת חמאס. העסקה כוללת גם הרחבת סל התרופות שמועברות לרצועת עזה, מה שמחזק את שלטון חמאס כמנהל חיי האזרחים, אבל נדמה שכולם יסכימו שמדובר במחיר פעוט לשלם כדי שהחטופים יזכו לביקור ולתרופות.
התרופות שיועברו לחטופים נרכשות על ידי ממשלת קטאר על פי רשימה שמעבירה לה ישראל. לא צריך להיות גאון או בעל מידע צבאי מודיעיני רגיש כדי להבין שהסיבה למהלך הפתלתל הזה היא שחמאס לא יסכים לקבל דבר מתוצרת ישראל שעלול להוליך ישירות אל מקומות המסתור בהם מוחזקים החטופים: צ'יפ בקפסולה של האנטיביוטיקה או בורג שהוא משדר במסגרת של משקפי ראייה ועוד רעיונות שעוברים בראשו של כל מי שראה יותר מסרט ריגול אחד בימי חייו.
העובדה שהדבר היחיד שיצא מישראל ויגיע בוודאות אל החטופים הוא רשימה שמעביר ראש המוסד, דדי ברנע, לא מנעה מנתניהו להצטלם לצד ארגז שמכיל, כביכול "תרופות ועזרה ראשונה לבני ערובה" (הניסוח העילג במקור) כאילו הוא זה שמעביר את הסיוע לחטופים.
האם מדובר בפייק (כפי שנחשף לראשונה בחשבון הטוויטר "הנסיך הקטן" של עיתונאי הארץ אורי משגב)? הלב רוצה להאמין שלא. רק שהראיות נגד נתניהו הולכות ומצטברות.
האם הוא חושב שכולנו מטומטמים?
לפני כמה שבועות, אחרי ששב ארצה מ"חופשה" במיאמי, הצטלם בנו של ראש הממשלה, יאיר נתניהו, כשהוא יושב במטה איחוד כוחות הצלה ומתנדב כביכול במענה טלפוני. באיחוד הצלה לא ידעו ממש להגדיר מה טיב עבודתו של נתניהו הצעיר בשירות הארגון.
גם לא להסביר מדוע הוא זקוק למעיל כתום זוהר בתוך חדר סגור, כאילו מדובר במתנדב שיוצא לשטח, מדוע הוא מחזיק בידו האחת עכבר שאותו הוא מזיז כמי שמתפעל תכנת מחשב או עם מי שוחח בטלפון... כל שידעו לומר אחרי שהתפתלו כהוגן במענה לשאלות התקשורת הוא שאין להם מושג מי צילם והפיץ את התמונה.
אלא שגם אם יאיר נתניהו לא התנדב בשירות איחוד הצלה ליותר מאותן 15 דקות שבהן שהה במשרד, גם אם מדובר בפייק-פוטו (כלומר לא בפוטו-מונטאז' באמצעות הפוטושופ, אלא במצג שווא שנועד להמחיש שבנו של ראש הממשלה, שספג ביקורת על שהותו במיאמי בשעה שצעירים בני גילו לוחמים בעזה, עושה משהו למען הכלל), הרי שמדובר ב"פשע ללא קורבנות", זולת אמינות לשכת נתניהו.
במקרה של ארגז "תרופות ועזרה ראשונה" - ארגז קרטון פשוט, חתום בסרט הדבקה שחור ועליו כתב ילדותי באנגלית (המינימום שאפשר היה לצפות ממשלוח סיוע מטעם מדינת ישראל הוא מדבקה מודפסת שניתנת להפקה בכל מדפסת דיו ביתית) יש נפגעים היקפיים, משפחות החטופים.
זו לא הפעם הראשונה שבה שומעת החבורה האומללה הזאת משהו שנע על הציר שבין "ווישפול ט'ינקינג" לשקר בוטה מנתניהו. כולם זוכרים איך בפעם הראשונה הוא נופף בניירות שבידיו והכריז כי נציגי הצלב האדום ייפגשו עם החטופים שלא ישוחררו בפעימות השונות, מה שלא קרה בפועל.
הפעם מדובר במה שעל פניו נראה כקשקוש גדול אפילו יותר. ארגז שגם אם נשלח לכאורה לקטאר, לא יגיע לעזה לעולם, לא כל שכן לידיים ישראליות של חטוף שמשווע לסיוע - מתרופות ועד למשקפי ראייה.
פוטו-אופ, "הזמנות צילום" בעברית, היו למרבה הצער למרכיב בלתי נפרד מהפוליטיקה - ונתניהו ידוע כמי שלא יחמיץ הזדמנות לקחת קרדיט על הצלחות.
כולנו זוכרים אותו מקבל את גלעד שליט, מלווה את נחיתת נעמה יששכר בישראל או להבדיל את ארונו של זכריה באומל ז"ל, אבל הפעם נדמה שנחצו כל הקווים - הן במקומות שאליהם מוכן נתניהו להרחיק לכת כדי לקושש קרדיט, הן באמונה שלו שכולנו מטומטמים.