שרון, מימין לקמפיין

32 יום לבחירות. קמפיין שרון חוטף אש מכל עבר, מימין ומשמאל. הוא לא מזכיר את ישובי יהודה ושומרון, הוא מתחבא, הוא לא חושף את משנתו, הוא לא מציג את תכניתו, הוא אילם, הוא בורח מעימות עם אהוד ברק, וכיוצא באלה. כבר כתבנו כאן על שגיאה בסיסית בעמדת המוצא של קמפיין שרון. הוא רוצה את בוחרי המרכז, הוא מתקשט בעבורם על חשבון ידידיו מימין, וכמו פרס ב-96', הוא גם עשוי להפסיד בשל כך. במערכת בחירות אסור להתחבא. מפסידים. אסור להסתיר מועמד, ואסור באיסור חמור שלא להגיב. במקרה שלפנינו גם אין סיבה. נושא הבחירות המרכזי הפעם הוא ביטחון. ביטחון, לא שלום. ביטחון ודמות המועמד, אופיו, ויכולתו האמיתית להנהיג את 12 השבטים כאילו הם עם אחד, ברחמים, ובתשומת לב. זה הנושא. מבחינת הבוחר, תשמעו ממני, אין דבר אחר.


בניגוד לפרסומים השונים, תכניתו המדינית של שרון חשופה לעין כל. נדמה גם שלא השתנתה מהותית בשנים האחרונות אלא אם שרון נאלץ לשנותה. בגלל הסכמי אוסלו, למשל, או זימון אמריקאי דחוף לפסגת וואי. כך, לבד, בלי אילוצים, הוא אינו נוטה לשנות מדעתו. במהלך החודשים האחרונים, עוד לפני ההכרזה על הקדמת הבחירות, הבהיר שרון את דיעותיו בפני עיתונאים שונים, בצורה מסודרת, מן השמאל ומן הימין.


לפי שרון, אין זכות שיבה לפלסטינים בגבולות הקו הירוק, חד משמעית, בלי יוצא דופן, בלי דיבורים. הוא גם לא רואה בעין יפה סעיף עוקף, כמו איחוד משפחות, או חזרה של פליטים מסיבות הומניטריות, ובאותה נשימה, אגב, הוא יודע לתאר "עד כמה קשה להיות ערבי כאן", כך במילותיו. לפי שרון, ירושלים הגדולה חייבת להישאר אחת, ומאוחדת. והר הבית, כמו היום, בריבונות ישראלית ובשליטת הוואקף. סביר להניח, שאם וכאשר, שרון ייזהר מאוד עם הר הבית. או שלא. אחד ההדגשים הגדולים של שרון הוא בנושא בקעת הירדן. מנקודת מבט ביטחונית, היא מחוייבת המציאות. היא רצועת הביטחון שלנו בגבול המזרח. שרון בוחן את הצורך הישראלי בבקעת הירדן בזיקה, וכמעט בהתאם, לצרכיה של אוגדת צה"ל, כוח כבד וקל, במגננה או בהתקפה. על פי חשבונו, בלי הבקעה, ישראל נחשפת לסכנה קיומית ממזרח.


בכל הנושאים הללו שרון הציג עד אתמול-שלשום עמדה קשוחה, "קיר ברזל", כדברי ז'בוטינסקי, ארוך, מקיף וגבוה מקירותיהם של אהוד ברק ובנימין נתניהו. בקיר ברזל כזה, אגב, נתקלנו כבר ערב השיחות בפסגת וואי עם בנימין נתניהו ויאסר ערפאת. שרון טען אז בלהט ובתוקף שאסור למסור לפלסטינים יותר מתשעה אחוזים משטחי יהודה ושומרון. הוא הזהיר פומבית שמסירה כזו פירושה סכנה קיומית למדינת ישראל. זמן מה אחר כך, במהלך השיחות בוואי, חתם על מסירת 13 אחוז מן השטח.


הבטן הרכה של שרון היא בישובי יהודה ושומרון. מצד אחד, כבר אמר, "יהיו פשרות כואבות... מנהיגי הימין חייבים להבין את זה...". מצד שני, גם אמר, "אף ישוב יהודי לא יירד". אם הבנתי נכון, הוא חוזר לאחור, לאפשרות שהפלסטינים יסכימו להשארת התנחלויות.


שרון יצטרך להציג בהקדם את תכניתו, את משנתו המדינית ותפיסתו את המשך הסכסוך. העובדה שאינו נוהג כך למרות הדרישה, מחשידה. היא מלמדת, לכאורה, על סתירה מהותית בין צורכי הקמפיין לבין דיעותיו של שרון.