מחר בערב, אחרי 33 ימי מילואים בצפון רצועת עזה, ייכנסו אנשי פלוגת החה"ן של חטיבת אילת לכלי הרכב וימשיכו למשימה הבאה: שיירת מחאה מהרצועה לירושלים, שתסתיים בהפגנה מול בית הנשיא. התוכנית המקורית היתה בכלל מקלחת חמה, ארוחה ושינה. אבל ההצבעה בה עבר בכנסת החוק המאריך את שירות המילואים השנתי ל-43 יום בקריאה ראשונה, שינתה הכל. "אתה פשוט לא יכול לשתוק", זועם יניב בן עמי, בן 27, מש"ק בפלוגה וממארגני המחאה."זה בלתי נתפס. לאן נכניס את העשרה ימים האלה?"
אחרי יותר מחודש של שמירות, סיורים ומעט מדי שעות שינה, לבן עמי וחבריו יש הרבה כעס על המערכת, אבל הם מדברים בעיקר על העלבון והתסכול. "אנחנו מגזר מצומצם שמשלם יותר מכולם. עכשיו, במקום הטבות רק מגדילים את הנטל", מצטרף דובב גולן, סטודנט בן 25 מהפלוגה. "התחושה היא שהפוליטיקאים מסתכלים עלינו ואומרים: 'לא אכפת להם, אז נרביץ עוד כמה ימים'". גולן מנסה להסביר את מטרת המחאה: "אנחנו רוצים לפתוח לפוליטיקאים את העיניים. שיבינו שלכל אחד יש את הקו האדום שלו, ויום אחד אנשים יגידו חלאס ויפסיקו להתייצב".
ההחלטה על ההפגנה התקבלה בשבוע שעבר, בשיחה ספונטנית בחדר האוכל. "ערכנו משאל בפלוגה והיו מאה אחוזי היענות", משחזר בן עמי. דיברנו עם פלוגות אחרות ועשרות מפקדים וכולם הביעו תמיכה". במקביל כתבו אנשי הפלוגה מכתב מחאה לכל חברי הכנסת והממשלה. בהפגנה, שתחל בשעה 19:00, הם מצפים לפחות לכמה מאות משתתפים: בני משפחה, חברים לשירות ואנשי מילואים מכל הארץ.
חשוב להם להדגיש שלא מדובר במחאה פוליטית. זו גם הסיבה שההפגנה נערכת מול בית הנשיא ולא מול משרד ראש הממשלה. "אנחנו ימין, שמאל, ש"ס ומפד"ל", וכולנו חושבים אותו דבר - צריך לעצור את החוק הזה", אומר גולן. "אנחנו פשוט לא בטוחים שנוכל לעמוד במשימה".
נמצאים בשטח, מדברים מהלב
מי שעוקב מקרוב אחר מאבק המילואימניקים כבר מכיר את הפרוצדורה. בכל פעם שהממשלה מחליטה להכביד את הנטל על שק החבטות הרשמי של המדינה, קמה קבוצת מילואימניקים וזועקת שאי אפשר יותר. נבחרי העם בקיאים בתרגולת לא פחות. הם יחבקו את אנשי המילואים מול המצלמות; ישלמו את מס השפתיים; ויחזרו לכורסת העור בלשכה; ממתינים שהמילואימניקים ישקעו בעבודה ובמשפחה עד הצו הבא.
כמו קודמיהם, גם אנשי פלוגת החה"ן מאמינים שיצליחו לשנות משהו. "אנחנו אולי תמימים, אבל מאמינים שכשהנשיא ישמע את מי ששומר על המדינה זה יזיז לו. אחרת לא היינו טורחים", אומר גולן. "זו הזעקה של העם", מחרה אחריו בן עמי, "אני רואה לפי ההיענות שאכפת לאנשים".
בן עמי מנסה להמחיש את האבסורד: "באחת השמירות ישבתי עם חבר מהפלוגה שדיבר עם הילד שלו. הילד בן תשע, אבל מבין מה קורה ואומר לאבא שלו: 'אם אתה הולך ל-43 יום אני בא להפגין איתכם'. שמעתי את זה והצטמררתי. זה ילד שמבין שאבא שלו לא יהיה בבית".
למרות המחאה, לאנשי הפלוגה אין כוונה להשתמט מהשירות. "אנחנו פשוט יודעים כמה זה חשוב", מסביר גולן. בינתיים, עד הקריאה הבאה, לא מתכוונים בן עמי וחבריו לוותר. "אנחנו נלך הלאה ונמשיך למחות", הוא מצהיר, "לא כתנועה, אלא כפלוגה של אנשים פשוטים שמדברים מהלב".