אחרי הכשלים: כך צה"ל יבנה את עצמו מחדש למלחמה הבאה

בזמן שצמרת צה"ל והשב"כ ניסו להבין את פשר ההתרחשות החריגה בצד ברצועת עזה בלילה שבין 6 ל-7 באוקטובר 2023 ולחבר בין פיסות המודיעין הקטנות, לא היה לאף אחד מושג בכל ישראל כי מנהיג חמאס בעזה יחיא סינוואר, פקד על הזרוע הצבאית להוציא אל הפועל מתקפה רצחנית והרסנית בעורף מדינת ישראל שחלקיה הרבים יטלטלו את מדינת ישראל לעד.

מה למדנו? 100 ימים למלחמה - לפרויקט המיוחד בוואלה! - לחצו כאן

אחרי העיוורון המודיעיני שנחשף בעוצמה שמטלטלת את הנפש ואת דעת כל אדם שהעריך אי פעם את עוצמתו של צה"ל לצד מפץ ביטחוני שמכרסם בעמודי היסוד של ביטחון המדינה, נדרשת צלילה אל הפרטים כבר בשלב הזה כדי לבנות תמונה רחבה על מה שלמדנו עד כה ממלחמת חרבות ברזל ומה שניתן להעריך וצריך שיקרה בעתיד.

המודיעין שנערם עד כה ונחשף בחלקו המועט לציבור, מגלה כי היו בידי גופי המודיעין השונים - מאמ"ן דרך שב"כ ועד המוסד - מידע מודיעיני מספיק מבוסס ורחב כדי לבנות תמונה מלאה על תוכנית הפשיטה של חמאס על כל שלביה כולל הירידה לפרטים ודרכי היישום בשטח. פרט לכך, היה ברור לקהילת המודיעין שיש בידי חמאס את האמצעים לפשיטה כל כך רחבה, אך התגלה חור שחור בכל מה שקשור להבנת כוונות אויב. קהילת המודיעין בפרט, וצה"ל בכלל כולל ממשלות ישראל, היו שקועים יחד זה לצד זה עמוק מאוד בתוך קונספציה שלפיה פני חמאס להסדרה ארוכה עם ישראל ושיפור הכלכלה הפלסטינית אך לא הבינו כי כוונותיו של סינוואר שונות לחלוטין ב-180 מעלות מהמציאות.

מה שהעצים את תחושת הכישלון החמור היו מאות אלפי המסמכים, שאותרו במשרדי בכירי חמאס והועברו ליחידת השלל של אמ"ן. המסמכים הצביעו על תהליך סדור של הכנות שכל מה שנותר להוסיף להן הוא תאריך, יום ושעה לפעולה. תחושת החמיצות והייסורים הלכה והתגברה כשצה"ל החל לתמרן לעומק השטח וגילה מערכים רבים חפורים מתחת לקרקע בהיקף הרבה יותר גדול ומתוחכם ממה שידעו גורמי המודיעין. המנהרה מול מעבר ארז הייתה אחת מהן. היכולות ההנדסיות ושיטות הבנייה של המנהרות מקשות על קצב השמדת התשתיות בעומק של עשרות מטרים מתחת לאדמה ואיתור המערכים הסודיים ביותר שבהם מסתתרים בכירי חמאס בחאן יונס מוקפים בחטופים.

קהילת המודיעין ללא ספק תשנה את פניה מקצה לקצה ביום שאחרי המלחמה אבל כבר עתה ניתן לציין, כי שלוש נקודות היוו חולשה עבור הקהילה כולה. במהלך מבצע צוק איתן נוצרה איבה בין אמ"ן לשב"כ עד כדי שהיא גלשה מהצללים אל קרני השמש ומשם לתקשורת. מה שקרה לאחר מכן היה רצון עז של כלל המעורבים לשקם את היחסים ולפעול בסינרגיה. המשימה הושלמה בהצלחה, אך היא צמצמה את הווכחנות הבריאה בין הגופים על משקל בית הלל מול בית שמאי.

המתח המובנה בין הגופים היה מייצר יותר תובנות ומונע שקיעה בקונספציה. כאמור, בדיון הקריטי בראשות ראש הממשלה בנימין נתניהו לקראת חג סוכות ושמחת תורה, כלל גורמי המודיעין הציגו עמדה אחידה לגבי כוונות חמאס ואף לא רמז אחד שהצביע על כוונותיו. לצד זאת, גם לא ניתן להתעלם מהומוגניות במטה הכללי של צה"ל שכולל בעיקר חובשי כומתות אדומות, שייצרו דעה אחידה נטולת ויכוח פורה ומגוון. כך גם ביחידת 8200, שכוללת בעיקר פרופילים קבועים של חיילים מאזור המרכז.

הנקודה השנייה כורכת סביבה את ההתאהבות במודיעין הסיגינטי (אותות), הסתמכות על מודיעין ויזינטי ופעילות במרחב הקיברנטי, אך הרבה פחות במודיעין היומינטי (אנושי). אף לא גורם אחד שהתקשר שעות לפני המתקפה ואמר כמו ערב יום כיפור לפני חמישים שנה: "פני חמאס למלחמה".

יהיו גורמי מודיעין שיטענו שהתהליך השלילי נבע מכך שצה"ל כבר לא נמצא בשטח הפלסטיני בדומה לאיו"ש ויש גורמים שטוענים במסגרת הביקורת כי היה זה עניין של אג'נדה, נוחות והתמסרות לתהליך הטכנולוגי על פני תהליך המודיעין האנושי המייגע והסיזיפי שדורש משאבים גדולים. כבר עכשיו ניתן לראות את יחידת 504 באמ"ן, מכה על חטא ומקימה מחדש את המרחב הדרומי שיכלול בתוכו מאמץ גדול ומתרחב להפעיל סוכנים ברצועת עזה ולהחזיר את פעילות השטח.

הנקודה השלישית מתפצלת לשניים. צריך לתבוע מגורמי המודיעין באוגדה ובפיקוד המרחבי להרחיב את ההעמקה בתחום המחקר על אודות האויב והכוונות שלו, כל אחד בגזרתו, באופן שמאתגר את סוכנויות האיסוף המרכזיות בקהילה, מרחיבה את העצמאות המודיעינית, ותומכת את יעדי האוגדה והפיקוד בשגרה ובחירום בדגש על תמרון הטקטי.

לצד זאת, יש לחזק את גופי הבקרה ביחידות השונות שבמלאות 50 שנה למלחמת יום הכיפורים נחלשו דרמטית כולל ועדת חוץ וביטחון, וגופי הבקרה הקיימים במשרד הביטחון, בצה"ל ובאמ"ן. הביטו למשל כיצד חטיבת דובר צה"ל מאוהבת בעשייה שלה לאורך השנים מבלי לשים לב שגם לה יש חלק גדול מאוד בבקרה ובביקורת על צה"ל ולא רק בתיווך הנרטיב של המטה הכללי לציבור.

לחם חוקו של צבא הוא מוכנות למלחמה באופן שמבוסס על הערכות המודיעין. צה"ל הכין את עצמו למלחמה בכמה חזיתות במקביל כשברקע הלין על פגיעה בגרף האימונים בגלל הקורונה, תקציב, עומס באיו"ש, המחאות החברתיות, הפגיעה באמון בתמרון היבשתי של הדרג המדיני והמטכ"לי וכשירותו של חיל האוויר נוכח מחאת הטייסים, מפעילי כלי הטיס הלא מאוישים וגורמי המטה המבצעי.

המענה הראשוני ולפני הכול הם כוחות הביטחון השוטף על קו הגבול שאותם נדרש הצבא לדייק בהיקף בכל גזרה ותא שטח בהתאם לאיום הייחוס והמודיעין. המענה הזה קרס לחלוטין ב-7 באוקטובר ולא עמד בשום קנה מידה למעט גבורת בודדים ומסגרות מצומצמות שהפגינו אומץ לב, גבורה עילאית ותושייה. האזרחים הנצורים בבתים המתינו שעות ארוכות ומורטות עצבים לבואם של הלוחמים. הטענה הזו מהדהדת עד היום ומשמשת אות קין על מצח האלופים.

בצה"ל ידעו על האצת בניין הכוח של חמאס במערכים רבים, היקף המנהרות העצום וקרבתו אל הגבול שמאפשר בהחלטה של רגע לפשוט על מוצב, יישוב ומחנה ולחטוף היקף גדול של אזרחים או חיילים. גם על היכולת להעביר מחבלים מהאוויר לצד הישראלי בפרקי זמן קצרים, היקף עצום של אמצעי לחימה, כולל כוונות לבצע טבח ואלימות קשה, וחרף זאת הותירו את גבול רצועת עזה בדלילות בלתי נתפסת של ארבעה גדודים לא מלאים עקב חופשת חג והדממה לאורך 64 ק"מ, כוננות של זוג מסוקי קרב מבסיס רמת דוד עם יכולת הגעה ראשונית רק אחרי 45 דקות, שמעורר זעם בדיעבד ושלא לדבר על ההלם שאחז במטה המבצעי של החיל ב"בור" בתל אביב, בניית תמונת מצב כמעט ולא קיימת לאורך שעות וצבירת כוחות איטית מאוד בדרום הארץ כדי לחלץ חטופים, לשחרר בתים נצורים, להרוג מחבלים ולסכל גלי טרור נוספים. השיא אירע כשפלסטינים עם כפכפים וגלביות הגיעו ברגל מעזה לבזוז ולרצוח ביישובים. האווירה הזו החזירה סצנות שואה.

רשימת הכשלים עוד ארוכה. צה"ל חווה חדירה נקודתית כמה חודשים קודם לכן בגבול מצרים כששוטר מצרי הרג שלושה חיילים, אך לא הפנים ולא למד לעומק את התורפות כדי להסיק מתוך זה לקחים לגבולות אחרים במדינה אלא התנהלות בשחצנות וביהירות. יתרה מזאת, בחודשים שקדמו למתקפה התרחשו מהומות בקרבת גבול עזה שמהן ניתן היה להבין שחמאס מאתגר את המערכות הישראליות, אך קהילת המודיעין המשיכה בשינה עמוקה.

זאת, לצד תפיסת ההפעלה ושיטת ההגנה בגבול רצועת עזה, שקרסו לחלוטין מול פשיטות בעשרות מוקדים בו זמנית. צה"ל הסתמך באופן מוגזם על התרעה מודיעינית שלא הגיעה או שהגיעה חלקית ולא נוצלה כראוי על ידי הרמטכ"ל וראש השב"כ באופן שהיה מאפשר לתגבר כוחות נקודתית ובכך לדחות את ההתקפה או לשבש אותה. לכן, נדרש צה"ל לשנות את מרכיבי ההגנה על הגבול, את היקף הכוחות בשגרה, את תפיסת ההפעלה מהיסוד, ואת האופן שבו תופס צה"ל את האויב מתוך הבנה שהוא יתקוף במוקדם או במאוחר את העורף הישראלי כל עוד ויש לו יכולת.

לשם כך, כבר עכשיו מקים צה"ל רצועת ביטחון רחבה בעומק של לפחות קילומטר בשטח הפלסטיני, מתגבר את כוחות האיסוף בטכנולוגיות נוספות, מרחיב את כוחות ההגנה בגבול ובשטח הישראלי בדגש על כוחות עתודה ניידים וכיתות כוננות מורחבות עם ציוד, תקנים ואימונים גדול ונרחב באופן משמעותי מהעבר. חשוב להדגיש כי הסיסמה הצה"לית שאזרחי הנגב המערבי יפתחו חלון כל הזמן בבתים ויראו חיילים היא בגדר סיסמה חלולה. איום צריך לדעת להסיר ולא רק להיערך לו.

המערך היחידי שהיה מוכן למלחמה מקצה לקצה למעט הערות בתחום מצבורי המלאי ונערך להתקפות מהגדולות שהיו על העורף הישראלי היה מערך ההגנה האווירית, שלאורך כל ימות השנה עסוק בהגנה תחת הפתעה ולא בהכרח בכפוף למודיעין. אין צורך להדגיש כי האתגרים שלו לאורך המלחמה הלכו והתרבו בדגש על ריבוי הזירות הקרובות והרחוקות והשיטות השונות שהופעלו נגד העורף הישראלי ובכל זאת שמר על אחוזי יירוט גבוהים מאוד.

במהלך המלחמה נדרש המערך לקלוט סוללות כיפת ברזל אמריקניות כדי לשפר את יכולות ההגנה ודי להבין שחיל האוויר ירחיב את היקף הסוללות בעתיד על מנת לשפר את ההגנה תחת תרחיש רב זירתי במיוחד כשחיזבאללה עשוי לשגר במתווה מלחמה רחבה אלפי רקטות ביממה.

מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה הבין כי שילוב אוגדות ההכרעה של צה"ל בתמרון קרקעי ברצועת עזה גורמת לישראל פיסוק מאוד רחב באופן כזה שימנע ממנה לתמרן ללבנון או לתמרן אך תחת תשלום מחירים כבדים.

לכן, אחת המסקנות הבולטות מהמלחמה היא הרחבת האוגדות המתמרנות לשטח אויב, והעצמת אוגדות החוד המהוות אוגדות הכרעה משופעות בטנקים מתקדמים, נגמ"שים עם מערכות כמו "מעיל רוח" ו"חץ דורבן" וזאת לפני העלאת היקפי המלאים של תחמושות, אמצעי לחימה ומערכות נשק מגוונות ללחימה עצימה מאוד בכמה גזרות במקביל לאורך חודשים ארוכים.

על הכישלון הצורב של צה"ל בהגנה על העורף ניתן להוסיף את הפער בין מטרות המלחמה לתוכניות שהיו ב-7 באוקטובר בכספות של פיקוד דרום שלא תאמו את הנחיות הדרג המדיני. ייאמר לזכותו של מפקד פיקוד הדרום, אלוף ירון פינקלמן, שחרף נתוני הפתיחה הקשים והמטלטלים בקנה מידה היסטורי ישראלי אך גם ברמה בינלאומית ביחס שבין אויב לצבא סדיר במרחב הגבול תחת הפתעה מודיעינית מושלמת ותרגיל הונאה שלם, הצליח האלוף להתעשת.

הוא הקפיץ חילק כוחות לאורך הגבול תוך מאמץ לבנות תמונת מצב, מינה תוך שעות תוך כדי לחימה מחליפים למפקדים בכירים הרוגים, צמצם הרג וחטיפה של אזרחים תחת החלטות ערכיות קשות ביותר, ולאחר ימים בודדים להתחיל במרוץ נגד הזמן לבנות תוכנית מלחמה מותאמת ומתפתחת בהתאם למודיעין, להנחיות הדרג המטכ"לי והמדיני עד לפקודת המלחמה ברשת הקשר ויציאת אוגדה 162 ככוח ראשונה להתקפה על עומק השטח הפלסטיני.

ראשית המלחמה הזו מלמדת כי בכל שלב, בשגרה ובחירום, יידרש פיקוד הדרום להחזיק ברשותו תוכנית מלחמה כללית, מדורגת ומדויקת בהתאם למודיעין תחת הפתעה גמורה שיידרשו לשלוף אותה ולהוציא אותה אל הפועל. מי שיישן על האף לאורך השנה וירפד את עצמו בשלל תירוצים יזמין את המלחמה הבאה.

יש נקודות עוצמה רבות למלחמה בתחום הלוגיסטי, הרפואי, התמרון הקרקעי, היכולת להשתנות ועוד. אך שתיים עולות על כולן. גבורת הבודדים שבא לידי ביטוי בשעות הראשונות למלחמה. לוחמים, מפקדים זוטרים ובכירים, ומסגרות קטנות שחתרו למגע חרף התנאים הקשים. גיבורי ישראל אחד-אחד. ובנוסף אליהם ואחריהם ולצידם מערך המילואים, שתמיד היה נוכח אך לא קיבל את ההערכה הרבה שלה הוא ראוי אך לא מבקש אותה. המטה הכללי של צה"ל רואה בו כמובן מאליו. הצעד הראשון שצריך המטה הכללי של צה"ל לעשות הוא לקבוע רף גבוה בציוד, באימונים ובמידת הרצינות וזה יהיה התגמול הראשוני לחגורת הביטחון האמיתי של מדינת ישראל.

אחסוך את ההרחבה בסוגיה הזו מאחר שזה לא סוד שמטבע הדברים צה"ל ירצה לגדול בכל המערכים ולהשיג עוד תקציבים אך לא עוד. הגיע הזמן להחזיר את צה"ל אל תקופת היסודות, מותאם לאיום הייחוס באמת, נטול חלומות ורעיונות בלתי ישימים בטווח הזמן הנראה לעין מאחר שהמלחמה הבאה כבר בפתח. יותר כוחות יבשה, יותר טנקים, נגמ"שים, ודחפורים, ומלאי תחמושת. את השאר תעשה הרוח האיתנה של החברה הישראלית.