נסראללה אולי לא מעוניין במלחמה, אבל מאותת שלא כדאי לנו לתקוף

בעוד כולם תוהים איך יגיבו חיזבאללה והעומד בראשו לחיסול שבוצע ממש מתחת לאפו, ברובע דאחייה בביירות - נורה מטח לעבר בסיס צה"ל במירון.

תכף נשוב למטח ההוא, שכן לא מדובר באירוע בודד, אבל קודם כל קצת עלינו. לפעמים נדמה שהניסיון לשער את כוונותיו של חסן נסראללה, האיש שמשדר מהבונקר כבר מאז 2006 - ובכל זאת נקלט בכל בית בישראל, מלמד בעיקר על ההתלבטות שלנו בנוגע לחזית הצפונית.

יהיה מי שיאמר, אולי במידה רבה של צדק, שאל לה לישראל לפתוח מיוזמתה במלחמה שעלולה להעכיר את היחסים עם ארצות הברית, לעורר את חמת העולם, להתיש את כוחו של צה"ל שיצטרך להיות מוקדש לשתי חזיתות, לא רק ברמת הכוננות והתגובה (כפי שקורה עתה בגבול הלבנון), אלא ברמה של לחימה קשה. מדברים גם על השחיקה, על העלות הכלכלית האדירה למשק ועוד - דיבורים שמאחוריהם נימוקים כבדי משקל.

מול אלה ניצבים מי שמחייבים פעולה מיידית: ישראל, כך הם טוענים, אינה יכולה להרשות לעצמה שדין "עוטף דרום לבנון" יהיה חלילה כדין עוטף עזה ב-7 באוקטובר.

איך נחזיר לשם את התושבים? הם שואלים במידה רבה של צדק - כי הרי ברור שאלה לא ישובו לשם כל עוד איום של פגיעה בכינון ישיר מרחף מעליהם וכל עוד עלולה להיפער מנהרה מתחת לביתם. מכאן שהמצב הביטחוני בגבול הצפון חייב להשתנות - וספק אם יהיה בכוחם של מגעים דיפלומטים לעצב מחדש את פריסת הכוחות בגבול הצפוני. גם אלה, מיותר לציין, הם נימוקים כבדי משקל.

אלא שמאחורי המצדדים בהרחבת התגובה הישראלית למצב הבלתי נסבל בגבול הלבנון, למרות המחירים שהוא יגבה מאתנו, עומדת ההנחה שישראל יכולה להכריע את חיזבאללה ולהביא לשינוי המצב.

אז כדי שלא נצטייר כמי שבאו להוריד, נאמר מיד: לישראל יש את היכולת לנצח בתוך דקות כל מדינה או ישות אחרת במזרח התיכון. ועכשיו, אחרי שאמרנו את מה שהוא כמעט מובן מאליו (אבל אנו בימים שבהם גם המובן מאליו זקוק כנראה לאישוש) נאמר שהסיכויים שזה יקרה שואפים לאפס.

כי הרי גם את עזה ניתן לכאורה להכריע בפצצה אחת - ובכל זאת אנחנו "מתמרנים" בתוכה כבר כמעט שלושה חודשים (מאז החלה הפעילות הקרקעית).

למעשה, גם בלבנון "ביקרנו" לפני פחות מ-18 שנה: כתשנו מהאוויר, הפעלנו כוחות קרקע - ומקץ קיץ שלם, גמרנו עם מה שאין להגדירו אלא כתיקו.

אז אולי קברניטי המלחמה ההיא, כאהוד אולמרט ודן חלוץ, יכולים לנופף בהחלטת האו"ם 1701, שחזרה לאחרונה לכותרות, אבל זה יהיה קצת כמו צ'מברלין שמציג לראווה את הסכם מינכן ובטוח שהשיג שלום עולמי, בעוד היטלר נערך למלחמה הקשה ביותר בתולדות האנושות.

לא אצטרף אל חבריי שמנסים להעריך את מה שנמצא במרחב שהכי מעסיק את ישראל בימים האחרונים, זה שבין שתי האוזניים של נסראללה, לא רק מפני שאחרי מתקפת הדמים של שמחת תורה איננו רשאים להניח שום הנחה ביחס לכל ג'יהדיסט באזורנו, אלא כי בינתיים נוסף עוד גורם למשוואה: האיתות של נסראללה שמעיד על המחיר שתשלם ישראל.

אם תרצו, בפגיעות המדויקות שלו בבסיסינו, עוזר לנו נסראללה לדייק את עצמנו.

הדבר דומה למשחק פוקר עם קלפים גלויים במרכז השולחן, שנסראללה הפך עוד אחד מהם, עם הפגיעה הבוקר בבסיס פיקוד צפון, בתגובה על תקיפה שביצעה ישראל בשטחו.

אם מחברים את הפגיעה המדויקת הזאת לפגיעה המדויקת במירון, מלפני כמה ימים, הרי שמדובר במסר ברור לישראל.

מה אומר המסר? ובכן משהו כמו: תראו רבותיי, אתם יכולים לגרום לי, לארגון שלי וללבנון נזק גדול, אבל מלבד הנזק ההיקפי שיגרם ליחסים שלכם עם העולם, קחו בחשבון שאני לא הארגון ההוא שראיתם בדרום.

חיזבאללה אינו עוד אוסף של בריונים מהשכונה, שאולי הצליחו להפתיע אתכם, אבל לחמו נגדכם על וספות כשמחצית הרימונים שלהם לא מתפוצצים. אם אתם מתחילים אתי, קחו בחשבון שיש לכם עסק עם צבא. נכון - צבא נטול כוחות אוויר או שריון כשלכם, אבל כן בעל יכולות מרשימות, בעיקר בתחום הבליסטי.

כשנסראללה מדייק בפגיעות במירון ובמפקדת פיקוד צפון זהו איתות שבמקרה שלו, הוא לא יצטרך לירות 4,000 רקטות ולקוות שמשהו מהן לא ייורט על ידי מערכות ההגנה האוויריות שלנו או ייפול בשטח פתוח או בים. הדיוק שהפגין בפגיעות בשניים מבסיסי הדגל של צה"ל, יותר משהוא התגרות, נועד להעביר מסר.

האם נסראללה מסוגל לפגוע, חלילה, באותה רמת דיוק במיכל האמוניה במפרץ חיפה, בתחנת הכוח בחדרה או במגדלי עזריאלי? ממש לא בטוח, אבל עצם השאלה ששואלים את עצמם בוודאי מקבלי ההחלטות בישראל, די בה כדי לצנן את ההתלהבות מהנחתת מכת מנע על חיזבאללה.

לערבים יש פתגם ישן שאומר (בתרגום חופשי) שלחודש שבט "אין מילה" - על שום מזג האוויר ההפכפך שלו, שמקורם בתחילת מופעי האביב בשיא החורף.

"ובשבט חמה הפציעה ליום אחד", גרסה אפילו נעמי שמר בעברית. ובכן, לא רק מזג האוויר מתחלף במהירות בימים שבין שיא החורף לתחילת האביב, נע בין ימים חמימים ויבשים לימים גשומים וקרים, אלא גם המציאות הביטחונית מתעתעת בנו.

בהחלט יכול להיות שבסופו של דבר יחליטו בישראל שהמאמץ הדיפלומטי להרחקת חיזבאללה מהגבול נכשל, או להיפך: יכירו בצדקת דבריו של אביגדור ליברמן מאתמול, לפיהם הסכנה אינה דווקא בקרבת הטרוריסטים לגבול אלא בהתחמשותם הבלתי פוסקת בכלי נשק מדויקים.

האם לנסות לעצור אותה עתה או להמתין - אפילו מתוך ידיעה שבסבב הלחימה הבאה נפגוש את טילי החיזבאללה רבים ומדויקים יותר? בזה כנראה מתחבטים עתה גנרלים ומדינאים כאחד. אבל לפחות דבר אחד כן אפשר לומר על נסראללה: הוא הגיש להם את סיכומי הצד שלו בדיון, באופן הכי מדויק שיש, תרתי משמע.