ראיתם פעם אתר אינטרנט של ארגון מסודר שנעלם לחודשיים? גם אני לא. אבל זה מה שקרה לאתר ארכיון המדינה. באמצע נובמבר הוא נעלם, ולא חזר. במקומו יש שקופית המאשימה חברה מסחרית שלא התגוננה כיאות מפני תקיפת סייבר, אמירה מעורפלת על הכוונה להחזיר את האתר מתישהו בעתיד, וכמה מסמכים שפורסמו בחודשים האחרונים, בין השאר לציון 50 שנה למלחמת יום הכיפורים. היכולת לחפש באתר, או להזמין גישה למסמכים ספציפיים, אינה זמינה נכון לעכשיו. תקלות יכולות לקרות, אבל אתר שנעלם לחודשיים - דומה שזו כבר החלטה. מכיוון שארכיון המדינה הוא חלק ממשרד ראש הממשלה, צריך להבין: מישהו שם כנראה לא רואה סיבה שלציבור הישראלי תהיה גישה לארכיון שמחזיק ברוב התיעוד של הממשלה ושל המנגנון הממשלתי.
למה שלאזרחים יהיה איכפת, בעצם? 99% מאזרחי המדינה מעולם חיפשו לא משהו בארכיון המדינה, אם כי רבים נחשפו למסמכים שלו באמצעות מתווכים - עיתונאים, במאי סרטים, סופרים ואחרים. חבל, כי הארכיון הוא אחד המקומות המעניינים ביותר במדינה שאף פעם לא שמעתם עליהם. דווקא ברגע לאומי קשה, שבו שאלות על העבר הקרוב מטרידות את הנפש האישית והלאומית, נכון לספר מה יש בארכיון, ומה היה אפשר למצוא אילו רק היה פתוח לציבור.
מכירים את זה שתלמידים מכינים קפסולת זמן, מרכזים חפצים ותמונות מחיי היומיום ושמים בצד על מנת שדור עתידי ימצא ויכיר אותם? ארכיון המדינה הוא תרגיל כזה, כפול מיליונים. אנשי הממשלה ועובדי ציבור, מהקבינט הביטחוני ועד ועדות תכנון במועצה מקומית, מייצרים מסמכים תוך כדי עבודתם; מישהו שומר אותם בצד; ובכל פעם שאזרח פותח תיק ארכיוני הוא רואה לראשונה, אחרי שנים או דורות, מה אבותיו עשו. אפשר לפתוח תיק ולראות את כתב ידו של בן גוריון, או של סבתא רבתא שהגיעה לארץ לפני 100 שנה; פתק בכתב יד שמנחם בגין העביר בזמן ישיבה לאריק שרון, או אישור של פקיד אלמוני להעביר את אבותיכם ממעברה לשיכון.
יש בארכיון מסמכים צפויים. פרוטוקולים של ישיבות הממשלה ושל ועדות השרים; דיונים אצל ראש הממשלה או אצל שרים; החלטות על יציאה למלחמה או ניסיונות לעשות שלום; וגם דיונים אפורים יותר, כמו האם לתעדף מיגון בתי ספר או צרכים קואליציוניים.
לפעמים השרים מקבלים החלטות על סמך עבודת מטה מסודרת שפקידים הכינו. מצב הכבישים שאנחנו נוסעים עליהם ייתכן שנדון בממשלה, אבל בוודאי נדון בין המתכננים, וצריך לקוות שהתכנון נעשה על סמך חשיבה מסודרת. בארכיון נמצאים המסמכים שהוסתרו מן הציבור בזמן אמת, כולל הערכות לגבי העתיד שבינתיים הספיק להפוך לעבר. נניח שתרצו לבדוק מה העריכו בשנות ה-80 לגבי האוכלוסייה ופיזורה בשנות ה-2000: בארכיון תמצאו את ההערכות וגם את נתוני האמת.
מעניין אתכם נושא ישראל הראשונה מול ישראל השנייה? בארכיון תוכלו למצוא את המסמכים, הדיונים, התקציבים וההחלטות, וכך תוכלו להבין ממסמכי התקופה למה הפוליטיקאים באמת התכוונו, ומה הקשר בין כוונותיהם לבין התוצאה. האם היו שחיתויות, קומבינות או סתם שלומיאליות? למה השכונה שלכם בנויה כפי שהיא בנויה ולא אחרת? מי החליט לא לבנות מספיק בתי ספר, או לייעד את מה שבנו דווקא לזרם מסוים ולא לזרמים אחרים? מדוע גיבשו את תוכניות הלימוד כפי שגיבשו, והאם היו למערכת יעדים שהיא ניסתה לקדם, או שמא הלחצים הפוליטיים הם שקבעו? או למשל מערכת הבריאות: האם היא חכמה ומתעדכנת בהתאם לצרכים, או שאולי אינרציה ביורוקרטית חשובה יותר? מתי המשטרה הגבילה הפגנות ומתי לא, ולפי אלו אמות מידה? האם היו עקביים, או שהופעלו לחצים פוליטיים? זה רק מדגם מתוך אינספור שאלות שאפשר לחפש עליהן תשובות בארכיון.
גם שורשי הסיפור האישי עשויים להתגלות כשנוברים באוספים הנכונים של הארכיון. מתי בדיוק סבינו הגיעו לארץ, ואיך קרה שהם התיישבו היכן שהתיישבו ועסקו במה שעסקו? אנחנו לא באמת יודעים מתי הם נולדו, הגיעו והתיישבו, במה עסקו ומתי נפטרו. אבל בהחלט ייתכן שהארכיון זוכר.
אין כמעט נושא שקשור בממשלה או בשירות הציבורי, ובממשק בינם לבין האזרחים, שלא נוכל למצוא עליו קפסולות זמן בארכיון. אמת, החיפוש דורש סבלנות, והנבירה עצמה תחייב ברירת המוץ מן התבן. אבל כל עוד הארכיון פתוח לאזרחים, יש מי שמחפשים ומוצאים. מאז שנת 2016, אז החל ארכיון המדינה להעלות מיליוני מסמכים לאתר האינטרנט שלו, מאות אלפי אזרחים חיפשו בו משהו, ואלפים מדי חודש ביקשו סיוע מצוות הארכיון במציאת חומרים או בפתיחתם.
עד נובמבר 2023. ואז, כשתשומת הלב הציבורית היתה במקום אחר, שובשה לפתע הגישה לארכיון. אם אכן מדובר רק במעשה ידיהם של האקרים, הדעת נותנת שהיה אפשר לתקן את התקלה בתוך שבוע. אין לדעת מדוע משרד רה"מ החליט אחרת, ולפי שעה נראה שהוא לא מתכוון לספר. אם לא פותחים את מסמכי העבר, מן הסתם אין צורך להסביר את החלטות ההווה בעניינם.
הכותב כיהן כגנז המדינה בשנים 2018-2011