"קיבוץ גלויות": מהברק של נתניהו נותרה רק תחושת הרדיפה

האמרה לפיה "העובדה שאתה פרנואיד, אינה אומרת שלא רודפים אחריך" מתאימה אולי יותר מכל משפט אחר לתיאור הקריירה הפוליטית של בנימין נתניהו.

נתניהו ראה בעצמו רדוף כמעט מיומו הראשון במערכת הפוליטית. מה שהחל עם פרשת הקלטת הלוהטת, בה האשים "בכיר בליכוד, מוקף בחבורה של פושעים", התפתח למשברים של אי אמון עם מי שנחשבו קרובים לו:

כך למשל ליברמן שהיה שותפו הנאמן להשתלטות על הליכוד, כך היה עם נפתלי בנט ואיילת שקד, שהתחילו את הקריירה שלהם כמעריצים בלשכתו, כך הורחק גדעון סער, כך הושלך יעלון מתחת לגלגלי האוטובוס הדוהר של הבייס, בפרשת אלאור אזריה - וזו רק רשימה חלקית מאוד של אנשים שעבדו עם נתניהו מקרוב (כולל ראשי מערכות שהוא עצמו מינה - מרוני אלשייך ואביחי מנדלבליט ועד ליוסי כהן, גם כאן מדובר ברשימה חלקית מאוד).

לא תמיד ברור מי היה הפוסק האחרון, או לצורך העניין: הפוסל האחרון. לפעמים היה זה נתניהו עצמו, לפעמים המשפחה המורחבת מעט יותר, הסביבה היחידה שבה נותן נתניהו אמון מלא. מבלי להיכנס לפרטי המחלוקות שסימנו את סוף הדרך המשותפת בין נתניהו לשמות דלעיל (ורבים אחרים), יש להודות שבמקרים רבים היו האינסטינקטים שלו ושל סביבתו הקרובה, נכונים: בדין או שלא, חלק גדול מהאנשים המקורבים אליו ביותר הפכו לאויביו המרים ביותר.

אלא שאפילו ביחס לאדם חשדן, מתאפיינת הכהונה הנוכחית של נתניהו במינון מוגזם, יש שיאמרו מטורף, של חשדנות. כזכור לכם הוא כבר הספיק לפטר (ולחזור בו) את שר הביטחון שלו, בסך הכל חודשיים לאחר שמינה אותו לתפקיד - ומאז פרצו הקרבות בדרום, הלכה וגברה חשדנותו:

אפילו הרמטכ"ל, כך נטען, נדרש לבירור בטרם פגישה עמו, שמא הוא נושא אמצעי הקלטה - וברוח זו אפשר לראות גם את מניעת הפגישות הנפרדות בין שר הביטחון לראשי מערכת הביטחון.

בימים האחרונים הגיעה תחושת הרדיפה לשיאים חדשים. נתניהו בטוח שהוא יכול להיאחז בקרנות המזבח - אם לא עד לתום ימיה של ממשלתו (בעוד שלוש וחצי שנים) או לסיום משפטו (מי בכלל מסוגל להעריך כמה זמן זה ייקח?), אזי לפחות כדי להרחיק את מועד הבחירות ככל שניתן מה-7 באוקטובר, לקוות לתמונת ניצחון ולתקן את הנזק האלקטורלי, כפי שהוא נראה כרגע בסקרים.

מי רוצה או מסוגל להפיל את הממשלה? לא רבים: למעט איתמר בן גביר, כל אחת ממפלגות הקואליציה שתסיים את ימי הממשלה, תספוג מכה בקלפי. אפילו המפלגות החרדיות שנשענות על בייס מוצק, צפויות לדמם מנדטים לכיוונו של בן גביר, סמוטריץ' עלול להימחק לגמרי והליכוד לקטון כדי מחצית. אפילו בן גביר לא ימהר להפיל את הממשלה הימנית ביותר שאפשרית במדינת ישראל.

כלומר הוא כן, אבל הוא מעדיף לעשות זאת (למשל) על רקע ויתורים שתידרש ישראל לבצע בהסכמים ובהבנות אזוריות ביום שאחרי (עיתוי שעשוי להיות נוח יותר גם לנתניהו, כיוון שהתנגדות בן גביר עשויה למצב אותו כמתון ורלוונטי גם למצביעי "ימין לייט" שנדדו למרכז הפוליטי).

מצבו הנוח לכאורה של נתניהו הוא בבחינת אליה וקוץ בה: בתוך הליכוד יש חברי כנסת שלא יכולים לשאת יותר את ההשפלות, את העובדה שרק החנפים מבינם זוכים ליהנות מקרבה לנתניהו - ואולי יש ביניהם אף (סליחה על ייחוס כוונות אידיאולוגיות לפוליטיקאי ישראלי) מי שחשים שהוא מוליך את ישראל לאבדון - וימהרו להציל את המדינה, גם במחיר הקריירה הפוליטית שלהם.

אתמול חשפה דפנה ליאל (חדשות 12) שנתניהו מתכנן שורת מינויים דיפלומטים עבור חברי הליכוד, איכשהו בלטו בין השמות הפעם לאו דווקא מי שנחשבים למקורבים אליו ביותר, אלא דווקא כאלה שנתפשים כטראבל-מייקרים פוטנציאליים, למשל השרה גילה גמליאל או ח"כ דני דנון.

ההצעה היא פשוטה: המרת יכולת ההשפעה על עתיד הממשלה בג'וב שיש בו גם כבוד, גם פרופיל תקשורתי גבוה וגם הזדמנות להתלבט מבלי להתלכלך בביצה המקומית (ממש כפי שעשה נתניהו בטרם התמודד לראשונה בליכוד, עת היה דיפלומט כריזמטי בארה"ב).

ספק אם תכניתו של נתניהו תצלח, ספק גדול. לכן מה שצריך להטריד יותר הוא הלך הרוח שמלמד על המזג שבו מצוי ראש הממשלה. האם הוא מסוגל לקבל הכרעות ללא יכולת אמיתית להתייעץ עם מי שאינם קרובי משפחה מדרגה ראשונה?

לא רק את הסוררים בין חברי סיעתו שואף נתניהו להגלות, אלא, מסתבר, גם את יחיא סינוואר. הוא לא הכחיש שאפשרות כזאת נשקלת, במסגרתה יוצע למנהיג חמאס בעזה להפוך למעין ערפאת או הנייה, כאשר נפשו (ונפש בכירים אחרים) תהיה לו לשלל, אם יסכים לעסקת חטופים.

הרעיון הזה נשמע מופרך אפילו יותר מהרעיון שבמסגרתו יהפוך דני דנון לגלעד ארדן, בעיקר כי קשה לראות את סינוואר מסכים למהלך שכזה, שפירושו בגידה בכל מה שהוא מקווה לסמל עבור הפלסטינים. גם כאן, הלך הרוח צריך להטריד יותר מעצם הרעיון.

העצוב הוא שעם כל יום שחולף נדמה שהפרנויה היא כל מה שנותר מיכולותיו של האיש (שהיו מוערכות אפילו בעיני מתנגדיו), שהיה לפנים מבריק ועתה הוא קרוב לגלות במדבר הפוליטי, בעודו זומם לשלוח לשם את מתנגדיו מבית ואויביו מבחוץ.