בכל חודש מקבל כל אחד מעובדי החברה המרכזית למשקאות (CBC ישראל) "תיבות שתייה" - הטבה מהמעסיק הכוללת מגוון משקאות מתוצרת החברה ונחשבת לאחד מהצ'ופרים האהובים הנלווים לעבודה ב־CBC ישראל. אבל לאחר מתקפת 7 באוקטובר הפכו תיבות השתייה האלה לאחת מהמחוות הספונטניות היפות שנעשו בישראל, כאשר עובדי החברה החלו לחלק אותן לכוחות הביטחון, ההצלה והרפואה וכן למפונים מבתיהם.
"זה קרה כהרף עין, ועוד לפני שאנחנו בחברה התחלנו להגיב למאורעות", מספרת דפנה אלימלך, מנהלת רווחה ואחריות חברתית ב־CBC ישראל. "העובדים שלנו, שתמיד ידענו ואמרנו שיש להם לב גדול, פשוט הגיבו בספונטניות לכל מצוקה שזיהו סביבם. העובדים נתנו את התיבות שלהם ואז התחילו גם להפיק ארוחות ו'על האש' - ואנחנו שמענו על זה מהם ומיד הצטרפנו".
אלימלך לא מגזימה כשהיא אומרת שכל יוזמה כזו מרגשת אותה מחדש - שומעים את הרעד בקול שלה: "מאז ועד עתה חילקנו אין־ספור בקבוקי שתייה, נענינו לכל יוזמה שהביאו העובדים לפתחנו וגם יותר. ספקים שעובדים איתנו ביומיום - ואני יודעת שהם עושים בשבילנו הכל כדי שהאירועים שלנו יצליחו - מצאנו את עצמנו עומדים לצדם ברגעים הכי קשים, והכל בתחושה חזקה של מחויבות ורצון עז לעמוד אחד בשביל השני. מבחינתנו העשייה הזאת - וכל מה שבא בעקבותיה - זה הצו 8 שלנו. אנשים התגייסו ב־100% ויותר. אנחנו מאמינים שכל אחד תורם את חלקו כדי שהחברה הישראלית תעבור את הדבר הזה יחד, ובניצחון".
חלוקת המשקאות - אולי המתבקשת מבין התרומות המצופות מחברה למשקאות (CBC מייצרת ומשווקת מגוון מותגים מובילים, כמו קוקה-קולה, פריגת, טרה, Muller, משק צוריאל, קרלסברג, תבור, ג'וני ווקר, קמפרי ונביעות) - היא בסופו של דבר אחד מגילויי הנדיבות, האומץ והיוזמה של החברה ועובדיה בתקופה מורכבת זו. כמה מהם מובאים כאן גם הם, כדוגמה לרוח ישראלית.
המנהלים והעובדים שקטפו יחד תפוזים
המלחמה שפרצה ב־7 באוקטובר פגעה משמעותית בענף החקלאות, שהעמיד חקלאים רבים בפני מצב חסר תקדים: מצד אחד מחסור בידיים עובדות, עקב עזיבתם של פועלים זרים רבים את הארץ, ומאידך הצורך להמשיך בשגרה במשקים שחלקם ממוקמים באזורי עימות תחת ירי רקטות. בהיעדר כוח אדם לקטיף, הפירות הבשלים יירקבו וינשרו, והחקלאים אשר כל פרנסתם השנתית מתבססת על עונה אחת, יישארו ללא הכנסה.
כבר בימי הלחימה הראשונים החליטו ב־CBC ישראל שהם חלק מהסיפור הזה - וגייסו עובדים ומנהלים מכלל החברה למען מה שמבחינתם היה הצלת החקלאות הישראלית.
כ־340 עובדי החברה התנדבו, חלקם הגדול יותר מפעם אחת, ואיתם בני ובנות משפחה: ילדים, חברים, בני דודים ובני זוג, שכולם ביחד צברו כ־2,000 שעות התנדבות בפרדסים. "מרגש כל כך לראות את רוח ההתנדבות של העם שלנו, העובדים וההנהלה ושאר האנשים שרצו לעזור בכל דרך אפשרית", אומרת שאנל בן דוד ארפי, מנהלת תחום שיווק בפריגת, השותפה למיזם. "לא ציפיתי שתוך ימים ספורים, מכמה עובדים בודדים שמתנדבים מדי יום, נצמח לעשרות ומאות מתנדבים לעבודת הקטיף. אני אסירת תודה לכל המתנדבים הנפלאים שהגיעו. הלב מתרחב בכל פעם מחדש".
הטכנאי שחילץ צעירים תחת אש
אחד מסיפורי הגבורה ועוז הרוח המוכרים של המלחמה הוא סיפורו של זכי מזרחי, טכנאי שירות מש"א (מרכז שירות ארצי של החברה) ממושב פטיש - שבתושייה ובנחישות הציל עשרות אנשים ונשים מהטבח במסיבה ברעים: "בשבת בבוקר, אחרי האזעקות, שלחו בקבוצה היישובית הודעה שצריך עזרה בחילוץ נערים מהמסיבה. מיד יצאתי עם השכן שלי ונסענו לכיוון השדות שאנחנו מכירים. לא האמנו למה שראינו, מחזות של אנשים צעירים שנסים על נפשם, חיוורים, מבוהלים. המשכנו לנסוע לכיוון המסיבה, העלינו עשרה אנשים בכל סבב, הורדנו אותם בחצר ביתנו ויצאנו לסבב נוסף. ככה המשכנו ארבעה סבבים. פתאום קיבלתי הודעה מהבן שלי על מכרה שלו שצריכה חילוץ. התקשרנו אליה, היא ענתה לנו בלחש וניסתה להכווין אותנו לנקודה מאחורי שיח שבו היא ובן זוגה התחבאו. הגענו לשטח שקט וריק והתחלנו לצעוק לה: 'תצאו, אנחנו פה', אחרי כמה צעקות הם יצאו ואספנו אותם אלינו הביתה, מבוהלים וחיוורים. היינו חדורי מטרה והאמנו במה שאנחנו עושים, לא נתנו לפחד להשתלט עלינו אפילו לא לשנייה. אני לא רואה בזה מעשה גבורה, זה מבחינתי המובן מאליו. אתה לא יכול להתנהג אחרת כשאתה שומע שמישהו זקוק לעזרה. כן, היינו בסכנת חיים. אבל ברגע שיש מישהו במצוקה - לא משנה מיהו ומהו, מבחינתי מיד צריך להירתם לעזרה".
המנהל שיצא עם כיתת הכוננות
אלון קרן, מנהל תפעול לוגיסטיקה במפעל מב"י - מבשלות בירה ישראל, מפעל המייצר באשקלון בין השאר את בירה קרלסברג, טובורג ופריגת, הוא עובד נוסף של החברה שאיבד ב־7 באוקטובר את בנו, והציל בגבורה שאין דומה לה את חבריו מיישוב נתיב העשרה.
"טל, בן 17 ושבוע, יצא עם החברים שלו כמו בכל שבת לדוג בים", משתף קרן בסיפורו האישי. "בשש וחצי הם שמעו אזעקות, קיפלו את הציוד ורצו להתחבא במלתחות בחוף זיקים. בזמן שהם מחכים להפוגה כדי לחזור הביתה, טל סימס לנו שיש יריות. ביקשנו שיישאר במלתחות. ב־6:47 נותק עמו הקשר. באותם הרגעים אצלנו בבית, בנתיב העשרה, התעוררו כולם מאזעקות ומקולות הנפץ. התחושה הייתה לא טובה, שמענו יריות מרחוק. כיוון שאני בכיתת הכוננות של היישוב, ביקשתי מאשתי לנעול את הבית ויצאתי חמוש לגינה כדי לשמור מבחוץ. הייתי בטוח שקולות הירי ששמעתי מגיעים ממעבר ארז. אחרי עשר דקות הופיע מול הבית של השכנים מחבל, עם נשק, אפוד וטיל לאו. נטרלתי אותו מיד ודיווחתי לכיתת הכוננות על חדירת מחבלים. חבר אליי בחור בשם עדי ויחד עם ג'יפ צבאי של מג"ב וכיתת הכוננות התחלנו לסרוק את השכונה והגענו לשכנים נוספים שמחבל ניסה לפרוץ אליהם. במהלך הסריקות נתקלנו בחוליית מחבלים שנחתה עם מצנחי רחיפה. ליד המצנח זיהינו חבר יקר שנרצח. בשלב הזה נתקלנו בחוליית מחבלים נוספת וניהלנו מולם קרב יריות. עדי נרצח, והמחבל הצליח לברוח. במהלך המרדף אחריו מצאתי בגן השעשועים חבר כיתת כוננות שנורה ונשארתי שם לשמור עליו שם - כששנינו חשופים לגמרי. אף אחד מאיתנו לא חשב על אירוע בסדר גודל כזה. מחבלים רצחו את בני טל ושניים מחבריו, וגם 20 חברים שלנו מנתיב העשרה נרצחו, חמישה מהם מכיתת הכוננות. מאז אנחנו מפונים מביתנו, עם המון אנשים טובים שעוטפים אותנו, חברים, משפחה ועבודה שלא מפסיקים לתמוך ולעזור. בזכותם אנחנו מצליחים לשמור על שפיות ולעבור את הימים הקשים האלו. גיליתי את ישראל היפה והטובה. קיבלנו המון חסדים שהם עולם ומלואו, וזה מחמם את הלב. וזו הזדמנות להגיד לכולם תודה".
חטיבת הבירה מפנקת את ההורים המפונים
עופר חבקין, סומליה הבירה של החברה, מצא בימים אלה את הדרך לשלב בין לבו הרחב לתשוקתו, ומקיים מדי ערב סדנאות בירה חווייתיות לתושבי קו העימות המפונים, כש־CBC ישראל מגויסת יחד איתו למשימה.
"חיפשתי דרך לתרום וכך נולד הרעיון לקיים סדנאות בירה חווייתיות", מספר חבקין. "בחסות 'שקמה', בירת הקראפט שלנו שפותחה ומיוצרת במבשלה באשקלון, העברנו סדנה ראשונה למפוני כרמיה - מקום מגוריה של חברה בצוות שלנו. התגובות החיוביות בסיום הסדנה גרמו לנו להבין שצריך להרחיב את הפעילות ככל הניתן. מערך השיווק והחברה תמכו ברעיון ב־100% וסיפקו את המוצרים, ואנשי השיווק עוזרים בכל מה שצריך. לשמוע מהמשתתפים שזו הפעם הראשונה מתחילת המלחמה שהם הצליחו קצת לשחרר, להתנתק ואפילו לחייך - מבחינתי שווה הכל. עכשיו אני מבין לעומק את המשפט 'באתי לחזק ויצאתי מחוזק', וזאת זכות ענקית בשבילי".
אתי ינאי, מנהלת מותג מנהלת מותג הבירה 1664 BLANC, תושבת קיבוץ כרמיה שפונה לנחשולים, מספרת: "התפנינו מהקיבוץ יחפים, בלי לקחת כלום. באחת השיחות שלי עם עופר הוא הציע להגיע ולעשות לנו סדנת בירה - עניתי לו בלי לחשוב 'וואו, זה יהיה מדהים! סוף־סוף משהו בשבילנו, ההורים'. פרסמתי בקבוצת הוואטסאפ של מפוני כרמיה בנחשולים וכתבתי להם: 'פשוט תגיעו, סמכו עליי, אתם צריכים את זה לעצמכם'. עופר הגיע והקסים את כולם, ולמשך שעתיים לא הפסקנו לחייך, לדבר וליהנות ממגוון הבירות המצוינות שלנו".
ערבי גבינות - מתכון לנורמליות
מנהל השיווק של משק צוריאל בחטיבת החלב, תמיר רביץ, התגייס גם הוא להפקת ערבי גבינות ויין בליווי צמוד של CBC ישראל. "כבר מהרגע הראשון הבנתי שהדרך הכי טובה עבורי להתמודד עם המציאות החדשה היא להיות בעשייה ונתינה", משחזר רביץ. "הקושי של התקופה, לצד ההתמודדות עם חטיפתה של דודה שלי מקיבוץ נחל עוז, גרמו לי לפעול בכל החזיתות. בעבודה אני כל כולי בעשייה שיווקית, במקביל אני פועל בחמ"ל בעיר שלי ברמת השרון, דואג לאיסוף תרומות, ומסייע בארגון ערבי הפוגה של יין או בירה וגבינות למפוני העוטף והצפון. יחד עם הצוות המופלא שלי אנחנו מעבירים לפחות שני ערבי בירה, יין וגבינות בשבוע. באחד הערבים, שאורגן למפוני קיבוץ גבים במזרע, אחת הנשים ניגשה אליי ואמרה שזאת פעם ראשונה מאז אותה השבת השחורה שהיא הצליחה להתנתק קצת ולהרגיש נורמליות. זה היה מאוד מרגש וזה היופי של הערבים האלו - אנחנו מצליחים לגרום להם לשכוח קצת מכל הזוועות שהם עברו. כשאני רואה עד כמה היוזמה הזאת תורמת להתמודדות, זה נותן לי את הכוחות ואת האנרגיה להמשיך. התחושה של נתינה, הקלה ועזרה - שווה את הכל".
ומי מחזק את המחזקים?
כל מפעלי הסיוע, הנתינה והחיזוק שאותם יישמו ובהם משתתפים העובדים, נתמכים על ידי גב חזק ויציב של CBC ישראל, שלא רק לוקחת חלק מעשי וכלכלי במיזמים אלא משקיעה רבות בעובדים עצמם ובחוסן שלהם. למשל: שף החברה ומנהל הקולינריה חי שוורץ ומנהל ההסעדה והתפעול ליאור חגי משקיעים אנרגיה רבה בתמיכה ובפינוק של העובדים, שממשיכים לתפעל את העסק בימים אלו.
"כבר בשבוע הראשון למלחמה הרגשתי שאני חייב להגיע לעבודה", מספר שוורץ, "באתי לנקות את המקום, אבל אחרי שלושה ימים הבנתי שאני רוצה לעשות יותר מזה - להרים את המורל, ומכאן הגיע הרעיון להפנינג קינוחים. הפתיחה הייתה במרכז הלוגיסטי בשורק, נרשמה התלהבות ענקית ומאותו רגע ועד היום המשכנו למפעלים ולמרחבים הלוגיסטיים האחרים. ראיתי על הפנים של העובדים שזה מכניס להם אוויר ושזה באמת מצליח להרים את המורל בעבודה. כשהגענו לקריית שמונה, המקום היה שומם. הגענו מוקדם בבוקר וכשנכנסו למפעל, העובדים היו מופתעים לראות אותנו, ושאלו מה אנחנו עושים פה. אמרנו להם שבאנו להרים להם את המורל ולעשות קצת טוב על הלב, והם ממש חיבקו אותנו והתרגשו מהמחווה. זה עשה לי את היום, הכי מגיע להם בעולם. יש לי גאוות יחידה שלא הייתה לי בשום מקום אחר".
"גם ביומיום אנחנו משקיעים בעובדים", מספר חגי, "אבל הפעם הרגשתי שצריך יותר. הקמנו עמדות מפוארות ומפנקות לעובדים בקו העימות, והם כל כך שמחו שמישהו חושב עליהם. עשינו אותו הדבר עם משפחות העובדים שפונו למלונות. מדי יום נסעתי לשם ודאגתי לסדר להם אוכל, לבנות תפריט מיוחד לשבת, לפנק אותם במנות מיוחדות. כשהבאנו למפעל פוד־טראק הבאתי גם למשפחות המפונות של העובדים במלון 'ורד הגליל'. אחד העובדים ניגש והודה לי בשם כולם על האכפתיות שאני מגיע אפילו בימי שישי - ומספיקה תגובה אחת כזו כדי להרגיש שזה שווה הכל. שהבאת רגע של שמחה למציאות של כאוס".
מאות עובדי החברה המגויסים מקבלים גם הם יחס עוטף ממערך משאבי אנוש - החל משמירה על קשר על ידי המנהלים ומשאבי אנוש, ועד שליחת שוברי מתנה וביקורי בית.
CBC ישראל חשה מחויבת גם למשפחות העובדים שפונו, בדרום ובצפון: היא סיפקה להם פתרונות מגורים כשנוצר צורך בצפון, והוציאה אותם לכמה ימים של שקט במלון במרכז כשלא יכלו לצאת מהממ"דים בדרום. העובדים, כמו שמעידה מנהלת האחריות החברתית בחברה דפנה אלימלך, נותנים לא פחות ממה שהם מקבלים - ודואגים באופן אישי לאנשים בקרבתם שנותרו ללא פתרונות דיור או לכאלה שזקוקים לסיוע בתקופת המילואים. "כל אחד תורם את חלקו", היא מסכמת, "וכל תרומה מוסיפה נקודת אור לחברה הישראלית".