עם 133 חטופים שעדיין נמצאים בעזה, מאות חיילים בשטח ומפונים שאינם יודעים מתי, אם בכלל, יחזרו לביתם - ישראל נכנסת לשנת 2024. ממשלת ישראל לא יכלה לבקש תאריך גרוע יותר לתקופת הלחימה, שעומדת להיות, כפי שציין ראש הממשלה בנימין נתניהו, ארוכה. החלפת הקידומת, והמעבר מ-31.12.2023 ל-1.1.2024, הם עוד תזכורת עמוקה למציאות העגומה - ולו מהטעם הפשוט שאין במעבר הזה שום חגיגיות, ושום סיכוי לאפקט ההתחלה החדשה.
אפקט ההתחלה החדשה הוא אפקט פסיכולוגי, שמאפשר לנו לעשות שינוי, לקבל החלטות רעננות ולנתק את ה"אני" הישן מזה החדש. הוא מעניק לנו הזדמנות לעשות קאט, להפריד בין מה שהיה עד כה למה שצפוי מעתה והלאה. נקודות ציון של התחלה חדשה - לדוגמה, תחילת השבוע, יום ההולדת שלנו או סתם "אחרי החגים" - המוטיבציה שלנו גדלה וכך גם הסיכוי להנעה לפעולה: אנחנו יוצרים הפרדה מנטלית בין מי שהיינו עד כה לבין מי שהיינו רוצים להיות.
באוניברסיטת פנסילבניה חקרו את התופעה באמצעות בדיקה של חיפושים פופולריים בגוגל. הם הראו, למשל, שהמילה "דיאטה" היא מילת חיפוש פופולרית ביותר דווקא בתחילתם של שבוע, חודש או שנה. גם לא מפתיע לגלות ששיעור הרישום לחדרי כושר עולה משמעותית בחודש ינואר, חודש שבו, נוסף על כך, רופאים מקבלים יותר פניות ממי שמבקשים להפסיק לעשן. כולנו זקוקים לציוני הדרך האלה כדי להחליט על התחלה חדשה בתחומים שבהם אנחנו מעוניינים להשתפר.
התסכול רק גובר
אז מה אנשים מוצאים בהתחלות חדשות, שגורם להם להעדיף להפסיק לעשן או להתחיל דיאטה דווקא במועדים האלה? הרעיון הוא שאנחנו רואים בהם הזדמנות להתרחק מכישלונות העבר ומהחסרונות שלנו, הזדמנות שבתורה יכולה להוביל ל"איפוס" פסיכולוגי, ולתחושה מחודשת של אופטימיות, יעילות עצמית ומוטיבציה.
אלא שהתהליך הזה אפשרי רק כשקיימים התנאים לפעול, באופן יומיומי, כדי לממש את ההחלטה לנהוג ולחשוב אחרת. וכך, כשאנחנו נמצאים עמוק בתוך הלחימה, ומתבשרים כמעט בכל יום על אובדן כואב של לוחמים, על 133 חטופים ועל מפונים שביתם נהרס כליל - ההחלטה להתרחק מכישלונות העבר ולהתנתק מה"אני" הקודם לא באמת בת ביצוע, אלא יותר בגדר משאלה. התאריך שהשתנה, אם כך, מייצר אמנם דחיפה מנטלית חיצונית עצומה להתחלה חדשה, אבל כשזו היא עדיין רק בגדר אפשרות או תהליך, התסכול הולך וגדל.
לא במקרה ההפגנות נגד הממשלה חודשו בסוף השבוע האחרון. ככל שיחלפו עוד ימים מתחילת השנה האזרחית החדשה, סבלנותו של הציבור עלולה לפקוע. התאריך על לוח השנה ייצור דחף פסיכולוגי לשינוי ולהתחדשות, הרצון להתרחק מהכישלון ילך ויגבר, ואיתו גם הלחץ הציבורי. יהיה קשה עד בלתי אפשרי לראות את 2024 עוברת ואת הדפים נתלשים מלוח השנה, בזמן שהמציאות מתקדמת בקצב שלה, בלי הבנה ברורה מהו השלב הבא ומתי יגיע.
אתמול בערב, כשהעולם ביקש לחגוג את החלפת השנה בזיקוקים, במסיבות ובנשיקות, ישראל יכלה רק לצפות מהצד ולהבין - במיוחד לנוכח מטח הטילים ששוגר בחצות בדיוק לעבר גוש דן - שהדרך שלה לחגיגות עוד ארוכה. אחד בינואר שלנו כבר לא יישא ניחוח של התחלה חדשה, אלא מספק תזכורת כואבת לכך שהמלחמה שלנו על הבית לא נגמרה, ושהשנה החולפת היא ללא ספק מהגרועות והקשות שידענו. וזו בעיקר תזכורת לשאול את עצמנו: מתי 2024 הספיקה להגיע, ולמה לעזאזל אנחנו מתחילים אותה דווקא כך.
הכותבת היא עמיתה במכון למדיניות העם היהודי, בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה, תקשורת וכלכלה ותואר שני בפסיכולוגיה חברתית-פוליטית מהאוניברסיטה העברית