בחנויות הספרים ובספריות בישראל יש שני מדפי ספרים נפרדים, אחד לשואה והשני להיסטוריה של מלחמת העולם השנייה. כמו מדובר בשתי התרחשויות היסטוריות שונות לחלוטין. כעת כשהטראומה של ה-7 באוקטובר החזירה את השואה אל מרכז התחושות הישראליות, וצריך לחבר בין השתיים כשמדברים על עזה ועתידה.
נצחונו הגדול של היטלר הממשיך להתחולל דורות אחרי לכתו; היות השואה כמוסת רעל המתפרקת באיטיות לתוך מחזור החיים של העם היהודי, שהפכה עם השנים להיות כור ההיתוך היהודי ישראלי. הכול כאן שואתי. החינוך, המדיניות, האויבים, הגויים, הפוליטיקה והמעשים. תוקפנות היתר, כמו גם ההתקרבנות האינסופית - כולן שואה.
עזה ואוקטובר השחור החזירו באחת את האמוציות הישראליות לימי חוסר הישע ההיסטוריים של יהודים נטבחים, כשהמדינה שנועדה להבטיח ששוב זה לא יקרה - לא הייתה שם. אל נוכח פשעי עזה בידיהם, ונקמת החורבן וההרג בידינו, אין מנוס מלדון ביום שאחרי ברצועת עזה. אם מאמצים את מודל השואה בצד הקורבני, שווה גם להרהר במודלים הגרמני והיפני בצד השיקומי. כדי שעזה החדשה לא תהיה עזה שהייתה צריך, בדיוק כמו בסוף מלחמת העולם השנייה, שני דברים: נדיבות עצומה, ושמישהו ישלוט בה.
כל חכם תקשורתי יודע להגיד בביטחון מלא שאפשר למוטט את החמאס כמו שהמערב מוטט את משטרי גרמניה ויפן. שווה לבחון את האנלוגיה הזאת קצת יותר לעומק. בהנחה שהפצצת דרזדן, הירושימה ונגסקי דומות להפצצות בעזה, וטיהור המנהרות מזכיר את הפירהר-בונקר הידוע בברלין, ברור שיום אחד ההרס יגמר, ואחריו תכנס לפעולה מדיניות שיקום.
עם סיום המלחמה, נערכו כמה משפטים בנירנברג, שהיו יותר מצגי ראווה מאשר משפט צדק. אז, התחילה תכנית השיקום שהורכבה מתבוסה נאצית מוחלטת, נדיבות מערבית חסרת תקדים, ושילוב של המוני נאצים פעילים בכל מוסדותיה של גרמניה המתחדשת. פקידים, שופטים, מורים, רופאים, אנשי מנהל ואישי ציבור\ כולם נאצים נלהבים שנרתמו למאבק ברשע החדש - הקומוניזם הסטליניסטי. לא מאמינים? חפשו את השם הנס גלובקה. האיש שהיה שותף לניסוח חוקי נירנברג, שקבע את ההנחיות באשר לגרמניזציה של העמים בשטחים הכבושים, שכתב את הפרשנות הרשמית "לחקיקת הרייך בענייני גזע", הוא אותו האיש שהפך ליד ימינו של הקנצלר אדנאואר בתום המלחמה, והיה לארכיטקט של היחסים בין "גרמניה האחרת" לישראל הצעירה.
ובתרגום לישראלית: בסוף המלחמה הזו, מרבית עזה המוכרת תעלם. צמרת החמאס אולי כבר לא תהיה בין החיים כמו היטלר, אחרים יועמדו למשפט בינלאומי או ישראלי על פשעים נגד האנושות - אבל מה אז?
מדברים על שיבת הרשות הפלסטינית, על כוח בין-ערבי, על כוח בינלאומי, או תמהיל של כל אלה. לאף אחד מהם אין את היכולות לנהל את עזה בלי לשלב באדמיניסטרציה החדשה עובדי ציבור שהיו חלק ממשטר החמאס. מישהו צריך לפנות את הזבל, ולפתוח את גני הילדים, ו"המישהו" האלה היו בחלקם אנשי חמאס. איתם ישראל תנהל את הדיאלוג העזתי, בדיוק כמו שישראל נשאה ונתנה עם נאצים מובהקים אודות השלומים ואודות הברית החדשה בין ישראל לגרמניה.
החמאס לצערי הוא חלק בלתי נפרד מהעם הפלסטיני, כמו שהמתנחלים, עם אותו צער, הם חלק בלתי נפרד מהעם היהודי-ישראלי. שתי אידיאולוגיות מוחלטות, עליונות, סגורות, קנאיות, ואלימות שאין בהן מקום לאף אחר שאיננו הן עצמן ובשרן. משימת המשימות במרחב שבין הירדן לים היא משימת הריסון, ממשלת ישראל תהיה חייבת לרסן את הקיצוניים המשיחיים בצד שלנו, ועל ממשלת פלסטין תוטל האחריות להתמודד עם קנאי האסלאם. לבד זה לא יקרה. ביחד זה עדיין אפשרי.
הכותב כיהן כיו"ר הכנסת וכיו"ר הסוכנות היהודית