חטופים שלקחו על עצמם תפקיד בשבי חזרו עם חוסן נפשי גדול יותר, חטופים רבים שבודדו מאחרים העידו על חוויה קשה יותר - כך עולה ממחקר ראשון וייחודי מסוגו בעולם של משרד הרווחה, שבמסגרתו מלווים את החטופים ששבו משבי חמאס.
במסגרת המחקר יערכו ראיונות עם החטופים על הימים הקשים בשבי ויבחנו את ההתאקלמות שלהם חזרה בארץ, על פי הקצב והצרכים של כל חטוף ששב על פי גילו, מצבו המשפחתי, המגדר והחשוב מכל - אופן החזקתו בשבי. במשרד החלו לאסוף נתונים מהעובדות הסוציאליות שעובדות עם החטופות שכבר שבו ארצה במסגרת עסקת החטופים הראשונה. החטופות ששבו מספרות על אשר אירע להן ואיך התמודדו בשבי, מה עודד אותן ומה גרם להן להתחזק דווקא בתנאים אלו.
מהראיונות הראשוניים נמצא כי מי שהיה לה תפקיד בשבי או מי שהיה לו משמעות, נמצא עם חוסן גדול יותר לשרוד את הזוועות והתופת שעברו והצליח לשאת את חוסר הוודאות והבדידות.
עוד עולה מהראיונות הראשוניים, כי החטופים הבוגרים יותר הרגישו צורך לפרוס חסות על החטופים האחרים וקיבלו על עצמם משימות, גם אם הפשוטות ביותר: חלוקת האוכל, בדיקות רפואיות פשוטות, שיחות עם מי שנחלש או מתן מגננה מפני אנשי החמאס שהיו איתם. מחומר ראשוני נמצא כי לחטופים שבודדו לכמה ימים היה קשה יותר, והחוסן שלהם נפגע. מהראיונות עולה כי החטופים היו מכונסים בעצמם בהרבה מימי השבי ולא נוצרו הרבה שיחות מגלל האימה והחשש, אך השיחות שהיו בניהם היטיבו איתם.
השלב הבא במחקר יהיה ראיונות עם החטופות השבות עצמן, כדי לבחון את מידת השתלבותן חזרה בארץ, על פי המתווה שגיבש משרד הרווחה. תיערך בדיקה מי מהן הצליחה לחזור לשגרת חיים נורמטיבית ומה היו הצרכים שלהם. במשרד מבינים כי רוב הראיונות יערכו עם שכבת הגיל הבוגרת ובהם הם יתמקדו.
מחקר מסוג זה ייחודי כיוון שאין ידע ספרותי מקצועי על חטיפת אזרחים מביתם, כיוון שבדרך כלל במלחמות נחטפים חיילים או בעלי תפקיד במערכות הביטחון. בנוסף טווח הגילאים הרחב ומספר האנשים הגבוה שנחטף מאפשר ידע נרחב למחקר כדי להבין את ההתמודדות של האזרחים והתאקלמותם בחייהם. המחקר היחיד שיש בנושא שבויות היה על חטיפת הנשים על ידי דאעש, אולם אלו היו נשים צעירות מאוד, ובמחקר זה ההתמקדות תהיה בבני הגיל השלישי.