חיזוק הביטחון הלאומי הוא גם תיקון פנים ישראלי

אירועי ה-7 באוקטובר הדגישו בצורה חריפה כמה רב ניגודים הוא הסיפור שנקרא מדינת ישראל. המטפורה "וילה בג'ונגל", מממחישה את הניגוד הזה באופן מדויק- ישראל היא אי דמוקרטי של יציבות מערבית, ופיתוח טכנולוגי-כלכלי מדהים, בתוך סביבה נחשלת ועוינת. אותם אירועים הזכירו לנו כי "הווילה" הישראלית אינה חסינה לחלוטין מפני ה"ג'ונגל" הסובב אותה והוא יכול להפוך בה את שגרת החיים באבחה אחת.

צריך להודות ביושר, מדינת ישראל התמכרה לשקט של הוילה. השקט שנדרש לבניית מדינה מפותחת, וזה כנראה היה הדבר הנכון לעשות. אך, בין היתר, משום שנמנענו מלשלם את המחיר הכרוך בהסרת האיומים שצמחו סביבנו, ב-7 באוקטובר נזרקנו חמישים שנה אחורה, אל המזרח התיכון.

ולכן- בתקופה הקרובה ישראל תשנה פניה, ותחזור להיות אומה בלחימה. סדר העדיפויות הלאומי שלנו ישתנה, ובזמן הקרוב נקדיש משאבים רבים לטובת המאמץ המלחמתי. כנראה שנעשה את זה כאחוזי תזזית, ללא תכנון, וברוח הפוסט-טראומה של כולנו.

בנוסף, בתקופה הקרובה נחווה המון כאב ומחאה ברחובות. כפי שקרה בעקבות כל מערכה משמעותית בישראל מאז 73. מילואימניקים, הורים שכולים, משפחות חטופים. כולם ידרשו צדק ולקיחת אחריות, כמו גם הגנה, שיפור ותיקון של המדינה, וחזון קדימה.

אך ישנן שתי נקודות שעלינו לזכור בבואנו לענות על רצון העם. הראשונה היא, ששינוי אגרסיבי מידי בסדר העדיפויות הלאומי, בהכרח יפגע ביכולתה של ישראל להשתקם מהאסון שפקד אותה, ויעכב את החזרה אל מסלול השגשוג שכולנו כה גאים בו. כך אגב קרה לאחר מלחמת יום הכיפורים, במה שכלכלנים מכנים כ"עשור האבוד".

הנקודה השנייה היא, שבבואנו לתקן קדימה, עלינו לזכור את המצב האזרחי הרעוע שבו נכנסנו למערכה. מלבד העיסוק הביטחוני שנדרש לתקן, ישנם עוד שורה של נושאים שמוכרחים להפוך למרכזיים בסדר היום. המנהיגות שלנו תידרש גם לבנות מחדש את הסולידריות החברתית שנעלמה משורותינו, לשקם את השירות הציבורי שלאורך שנים רבות הוזנח והפך ללא אפקטיבי, לטפל ביוקר המחיה שרק הולך ומעמיק, להגדיר כללי משחק דמוקרטי ראויים ולייצר חברת מופת המקיימת חיים משותפים, שכל חלקיה נוטלים חלק במאמץ.

עלינו לזכור, שאם ביום שאחרי נתמקד רק בתיקון הכשלים הצבאיים והביטחוניים בהיבט הצר, נפגע במדינה ובעתיד שלה. אם נתבלבל לחשוב שהסיבה לקריסה היא ביטחונית בלבד ונמשיך למגן את "הווילה" לדעת, נקרוס לתוך עצמנו. תהליך השיקום שלנו חייב לכלול גם מענה לאתגרים שהביאו אותנו למצב הזה, ובמקביל- צמצום הפגיעה בשגשוג האדיר שהשיגה ישראל עד כה.

האיומים סביבנו הפכו לממשיים ופרועים, ועלינו לחזק את החומות. אך במקביל, חובה עלינו לתקן את המוסדות ואת המדיניות התומכת במעמדה של ה"וילה" כאי של יציבות, שגשוג וחדשנות ברמה עולמית. שימור הישגי העבר ותיקון החברה לעתיד, הם המפתח להבטחת שרידותה של ישראל ותמונת הניצחון האמיתית על אויבינו.

יניב כהן הוא ראש מכון תכלית