על פי הפרסומים בתקשורת, הכין מטה ההסברה של הליכוד קמפיין שלילי נגד אהוד ברק, ורק התערבותו של ראש המטה, ח"כ מאיר שטרית, מנעה את פרסומו. בוויכוח המקצועי הזה שבין מנהלי הקמפיין של הליכוד, הצדק עם ח"כ שטרית.
כדי לזכות בבחירות כל מה ששרון צריך לעשות זה לא לטעות. היום, כאשר שרון מוביל בהפרש גדול אסור לו לעורר את הקמפיין. דווקא קמפיין ברק, כמי שמפגר נואשות, חייב לחפש את העימות, חייב לעורר את הקרב. ככל שמערכת הבחירות תתקרב לסיומה, כך יעלה מפלס המתח בלאו הכי, אבל כל יום שהליכוד מצליח להרדים את הקמפיין הוא רווח נקי מבחינתו.
לפי אותו היגיון צדק הליכוד כאשר הציע לעבודה לוותר על הפרסום בשלטי החוצות בתואנה של שמירה על איכות הסביבה. כל מה שהליכוד רוצה להשיג הוא עוד כמה ימים של תרדמת במערכת הבחירות. זו גם הסיבה שהליכוד לא מתלהב לקיים עימות טלוויזיוני. קמפיין ברק ביקש חמישה עימותים, בקשה מופרזת שברור שלא תתממש. אני במקום הליכוד, לא הייתי מסכים גם לאחד. צריך רק למצוא את התירוץ הנכון.
אריאל ולא אריק
מה שכן פועל לרעתו של שרון זו ההתקרבות המוגזמת הן לימין והן לחרדים. תמונתו של שרון בטלוויזיה משתתף בטקס פולחני דתי של חרדים מרתיעה אנשי מרכז שכבר אינם מפחדים מדמותו המאיימת וה"מפלצתית" של שרון, אבל חיבוק הדב של הימין הקיצוני ושל החרדים עלול שלא לאפשר להם לשים בקלפי את הפתק, המרתיע אותם בלאו הכי "אריאל שרון".
שמעתי גם שהיו התלבטויות בליכוד האם לקרוא לשרון בפרסומים "אריאל", או "אריק". כיועץ, הייתי בוחר באריאל. אריק מזכיר יותר מדי את כל הדברים השליליים מעברו של שרון.