סגן עומרי שורץ בן ה-21 משדמות דבורה, צוער בקורס קציני חי"ר ששירת כלוחם בסיירת צנחנים, נפל בקרב בג'באליה שבצפון רצועת עזה. זאת, חודשיים לאחר שלקח חלק בלחימה העצימה בקיבוץ כיסופים באירועי הטרור של 7 באוקטובר, וכן בחילוץ בני ערובה באופקים.
בפעם הראשונה שבה יצא מהקרבות לחופשה של יום אחד, בחר לנסוע ישירות למלון בים המלח שאליו פונו חברי קיבוץ בארי, ולשם הגיעו הוריו כדי לפגוש אותו. לפני גיוסו לצבא, עשה שנת שירות כמדריך נוער בשדרות והתגורר בבארי. בפני הוריו, הצהיר על אהבתו לאנשי הקיבוץ ולמשפחה שאימצה אותו שם, ואף הכריז כי יעבור לגור בו עם תום שירותו הצבאי.
הוא בן לתומר ולשירלי, אח בכור לנועם ולאלה, בן זוגה של מאיה, וגם נכד לתרצה ולייבל'ה, ג'קלין עזריאל וצדיק. במשך 12 שנים התחנך בבית הספר החקלאי כדורי, שיחק כדורגל, ניגן על גיטרה, והדריך בתנועת הנוער "בני המושבים".
"שאחרי שנבכה - ונבכה הרבה - נקום יחד כמשפחה"
כ-1,500 בני אדם ליוו אותו היום למנוחות, בהלוויה שנערכה בבית העלמין שבשדות שדמות דבורה שבגליל התחתון. אביו, תומר, ספד לו וסיפר שרק אתמול התארגנה המשפחה להכניס עבורו חבילה לעזה. "אמא ואלה אפו עוגיות והחברים ישבו וכתבו לך, מלא כתבו לך, ממשפחה ופצועים מהסיירת - ועד החברים ממחזור פ"ג בכדורי", אמר. "גם מאיה כתבה, ואנחנו כתבנו. מי שיקרא את מה שכתבו החבר'ה יבין מי היית. איזה לידר. איזה חבר. איזה אהוב על כולם".
עוד הוסיף וסיפר תומר כי עומרי היה מוקף חברים, תלמיד מצטיין ואוהד הפועל תל אביב. "חולה על דרבים ולא נשבר מהפסדים, ואצל הפועל יש בשפע...", אמר. "אני מבטיח לך עומריקי, שאחרי שנבכה - ונבכה הרבה - נקום יחד כמשפחה, נלבש חיוך ונמשיך לחייך ולהינות בדיוק כמו שהיית מצווה עלינו. ונשמור על מאיה. אהובתך, אהובתנו".
סבו, לייבל'ה שורץ, סיפר כי הוא עצמו היה לוחם חי"ר שלחם בעזה. "עקבתי אחרי הדיווחים בחדשות והבנתי את הסכנות, אבל האמנתי שלי זה לא יקרה, למרות שנכד נוסף שלי נפצע שבועיים קודם לכן בכיכר פלסטין בעזה", אמר. "אתה מבין שזה מסוכן, אבל היתה לי הרגשה שלא ידפקו לנו בדלת. זה נראה היה לי הזוי, אבל בסוף דפקו".