כשלושה שבועות אחרי חזרתם של הילדים והנשים החטופות ארצה, משרד הרווחה מתכונן לעסקה הבאה ולבואם של אזרחים וותיקים. המשרד גיבש מתווה לקליטתם בהתאם לגילם ולזמן השהות שלהם בשבי, שעוצב ביחד עם הנשים הוותיקות שחזרו לארץ בעסקה הקודמת. המשרד מסרטט מתווה בן שישה שלבים, במסגרתו לכל שלב יש התייחסות מיוחדת וזרקור ייחודי - מה-24 השעות הראשונות בבית החולים, לאחר מכן השבוע הראשון ועד לחצי השנה הראשונה לאחר השחרור.
בעסקה הקרבה צפויים לחזור לראשונה גם גברים, בצל זאת במשרד מתכוננים לחזרה וקליטה שונה בין בהיקף הפגיעות והפיזיות והרגשיות. המתווה גובש עם מומחי זקנה וטראומה, מאחר שאין ידע מקצועי בנושא והכל נלמד מהחטופות ששבו.
"ישבנו ביחד עם יוכבד ליפשיץ ונעזרו בה כדי להבין מה עובר על אזרחים ותיקים בימים ובשבועות הראשונים שלהם בארץ אחרי השבי", מסבירה לוואלה! חמה ישראלי שמייסר, מנהלת אגף בכיר במינהל אזרחים ותיקים במשרד הרווחה. "הבנו שבקרב אזרחים ותיקים יכול להיות מצב בריאותי קשה, אבל מנגד יש חוסן נפשי מיוחד שנותן להם יכולת להתגבר על השבי. יש להם ניסיון חיים ואישיות מעוצבת, ולכן השבי והחזרה שונה".
יוכבד ליפשיץ הסבירה לאנשי המשרד כי הדבר הראשון שצריך להביא לחטופים זה משקפי שמש. בנוסף היא סיפרה שהקושי הראשון היה דווקא לנשום באופן סדיר, אחרי שבועות רבים מתחת לאדמה במנהרות החמאס. "אמרנו לאנשי הצבא, שקולטים ראשונים את החטופים, לשים לב אם אין להם משקפיים או מכשירי שמיעה ולהיות עדינים איתם ולא להוביל אותם בלי להסביר להם ברגישות מה קורה איתם ולאן הם הולכים. בנוסף, כמו אצל הילדים, החיילים לא יבשרו את בשורות המרות, אלא ניתנה הוראה לחכות למשפחה, כיוון שצריך לעשות זאת באופן שלא יגיד רק מה אבד, אלא גם מה נשאר".
במשרד הרווחה הסבירו כי הרגעים בהם הם נפגשים עם החיילים הם קריטיים ביותר לתחושת הביטחון, זאת לאחר שחטופות אחרות שחזרו סיפרו לאנשי המשרד כי אחת הנקודות הקשות הייתה היציאה המבהילה, כאשר המוני אדם מתגודדים סביבם וצועקים קריאות מפחידות. החטופות סיפרו כי חלקן הבינו שהן משתחררות רק אחרי שהביאו להן בגדים נקיים או מהתרחשות שהיה בין אנשי החמאס. לחלקן אמרו את זה באופן מפורש, אך הן חששו שזה עוד טרור פסיכולוגי ומשקרים להן. "הרגע בו הביאו בגד נקי לבן משפחה אחד ולא לשני היה רגע קורע וקשה", מסבירה חמה.
כמו בחזרת החטופים הקודמת, גם החטופים האלו צפויים להגיע ישר לבתי החולים, שם יחכו להם אביזרי בריאות המיועדים להם לפי מצבם, כמו משקפיים או מכשירי שמיעה. חמה מדגישה את המטרות לשלב הראשון: "המטרה שלנו כשכבר בהתחלה תחזור להם תחושת השליטה לידיים ולכן כל הבדיקה תהיה בהסכמה ובזמן שיתאים להם".
השלב השני יהיה לחשוב על מקום מגורים זמני או קבוע: "בניגוד לצעירים שחזרו, כל האזרחים הוותיקים שנחטפו מתגוררים בעוטף ואין להם לאן לחזור. ההתמקדות שלנו בוותיקים תהיה הרבה במגורים, מכיוון שהקיבוצים האלו הם מפעל חיים שלהם, הם ייסדו אותם וגם ראו אותם נהרסים. אלו לא אנשים שלא חשבו איפה הם יבלו את הזקנה שלהם כי היה ברור להם שהם יסיימו את החיים בקיבוץ", מסבירה חמה.
החטופות שחזרו בעסקה הקודמת חזרו למלונות, שם נמצאת בחודשיים האחרונים הקהילה שלהם מאחר שהקיבוצים נהרסו לגמרי או פונו. הן הסבירו לאנשי המשרד כי ההמולה במלונות הייתה קשה מאוד ולא מותאמת לגיל או למצב ממנו חזרו. לכן במשרד גיבשו מתווה מגורים: "החטופים יוכלו לעבור לדיור מוגן, לא מקומות סיעודיים או בתי אבות, אלא מתחם ייעודי לאזרחים ותיקים. הם יכולים להיקלט עם בן משפחה נוסף בדירות גדולות ולא חדר אחד כדי שיהיה מרחב ופרטיות".
מהחטופות שחזרו נלמד כי זה השלב שצריך להנפיק להם תעודות זהות וכרטיסי אשראי חדשים ועד נעלים ובגדים - כי הכל נהרס. "החטופות שחזרו אמרו לנו שכל התרומות שקיבלו לבגדים היו נהדרים, אבל בסוף את רוצה את מה שמתאים לך ומה שטוב לך, ולכן זה שלב של קנייה והתארגנות מחדש והוא חשוב מאין כמוהו כדי להחזיר את תחושת השליטה. יש לך את הכסף שלך ואת בוחרת מה לעשות איתו".
כאמור, לראשונה מחזרת החטופים נראה אולי גם גברים חוזרים. במשרד ראו כי החטופות שבן הזוג נשאר בשבי מסרבות לקבל החלטות עד שבן הזוג חוזר, ולכן איחוד המשפחות יביא איתו התארגנות נוספת לחטופים. "אנחנו צופים שבקרב הגברים תהיה יותר תחושה של בושה מאשר אשמה כי התפקיד שלהם הוא כביכול לשמור על המשפחה. זו השפלה מאוד קשה וחוויות שצריך לשים על השולחן בעולם המבוגרים. בנוסף הם היו זמן רב יותר בשבי ומעריכים שהיו עדים לתקיפות קשות יותר בגלל המגדר שלהם - וככל שהם היו יותר זמן הנזק גדול יותר".
השלב השלישי הוא החודש הראשון, שבו יש לחטופים התמודדות חדשה - חשיפה תקשורתית. יוכבד ליפשיץ סיפרה: "לא התכוונתי להיות סלב, אני בן אדם פרטי מאוד". במשרד הבינו שלחטופים השבים לא נעים לסרב לראיונות כי הם רוצים לעזור למי שנשאר בשבי ומרגישים מחויבים אליו, אך צריך לעשות את זה במינון ובאופן הנכון. באותו אופן גם לגבי ביקורי משפחה מורחבת - החטוף השב צריך לקבל לגיטימציה להגיד שלא מתאים לו שיבקרו אותו בשלב זה. בנוסף צריך לעודד לחזור לתחביבים ישנים או לרכוש חדשים, אך לתת להם את הקצב שלהם.
"בשלב הזה יגיעו לביקור גם בני משפחה רחבה יותר. במשרד הרווחה הכינו דף הנחיות לשיחות עם החטוף שחזר: הבנו מהעסקה הקודמת שצריך לעזור למשפחות להבין איך מדברים, מה שואלים ואיך, אם ומתי נכון לבדוק מה קרה ולמה הוא מסוגל. היה חשוב לנו לעזור גם למשפחה הקולטת כך שתהיה מסוגלת לדבר איתם ולא לגמגם. מהמשפחות שהחטופים הבנו שהקושי לדבר היה דווקא מול המבוגרים שחזרו. המשפחות אמרו לנו בכאב - 'אלו ההורים שלי - אני לא יודע רוצה ומסוגל לשמוע את כל מה שיש לה להגיד ועברו'. כעת זו עסקה של מבוגרים ולכן זה קיבל התמקדות מיוחדת", מסכמת חמה.