טבח 7 באוקטובר והמלחמה שפרצה בעקבותיו יצרו חוסר אמון מוחלט של הציבור באמצעי ההגנה הקיימים בגבולות ישראל, וערערו מן היסוד את תחושת הביטחון של התושבים. בעוד ברצועת עזה נלחמים חיילי צה"ל ומפקדיו ובגבורה לפירוק חמאס והשבת החטופים, נערך צה"ל גם בגבול הצפון כדי להגן על תושבי הגליל מפני כוח רדואן וטילי החיזבאללה. אל מול ההיערכות הזו, חשים תושבי עוטף גוש דן בשרון המזרחי מצוקה הולכת וגדלה אל מול תסריטי האימה, ונושאים את עיניהם אל ראשי הרשויות המקומיות.
בשבועות האחרונים מדווחים תושבים בכוכב יאיר-צור יגאל כי הם שומעים צלילי חפירה סמוך לבתי היישוב. הם מעלים חשש שמדובר במנהרות חודרות מהעיר הפלסטינית קלקיליה, המרוחקת כ-300 מטרים בלבד מקו הבתים הדרומי של היישוב. היישוב ממוקם מצפון לקלקיליה, ממזרח לטירה ומדרום לטייבה. הקו הירוק ההיסטורי נושק לבתים המזרחיים של היישוב וגדר ההפרדה - שבאזור זה היא גדר רשת פשוטה, ופרוצה - מרוחקת כ-500 מטרים בלבד מבתי היישוב.
מאז 7 באוקטובר ישראל מגבילה את כניסתם למרחב התפר של חקלאים פלסטינים מקלקיליה ומפלאמה, המבקשים לעבד את אדמותיהם. עם זאת, אלה שמורשים להכנס מגיעים ממש עד לסף היישוב, ונוכחותם גורמת כמעט בכל יום לחשש תמידי.
בשנים האחרונות הצליחה המועצה, באמצעות השקעות עתק, להקטין בכ-85% את היקף עבירות הרכוש ביישוב. גם שיעור הפריצות ביישוב הצטמצם, מיותר מ-100 תקריות בשנת 2018 לנתון חד-ספרתי בשנים 2023-2022. עם זאת, תסריט הקיצון המופרך של פלישת המון פלסטיני מקלקיליה ומהכפרים הסמוכים, שיגיע עד בתי היישוב, הפך לאחר 7 באוקטובר לחשש ממשי.
כמענה ראשוני הקימה המועצה כמה עמדות תצפית וירי סמוך ליישוב. הן מאויישות 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע, בידי חיילים מהיישוב שגויסו בצו 8 וכן בידי מתנדבים אוחזי נשק. כמו כן, הקימה מחלקת הביטחון של המועצה מערך סיורים, שפועל בכל בלילה סמוך לדרך הביטחון המקיפה את היישוב. הסיורים, וכמותם גם התגבור לאבטחת מוסדות החינוך ביישוב, נשענים בחלקם על מתנדבים אוחזי נשק, ובחלקם על מימון חירום מיידי שהעמידה הרשות תוך כדי חריגה מתקציבה.
אבל האם תצליח הרשות לקיים מערך הגנה כזה לאורך זמן על חשבונה? ברור שהדבר בלתי אפשרי. רשות מקומית, ובוודאי מועצה קטנה ככוכב יאיר-צור יגאל, המונה כ-10,000 תושבים, לא יכולה לממן את העלויות הכבדות הכרוכות בהקמת צבא פרטי, וממילא לרשות מקומית אין סמכות לקיים זאת. אתגר דומה ניצב גם בפני היישובים בת חפר שבמועצה האזורית עמק חפר, שער אפרים (שבמועצה האזורית לב השרון), מתן, נירית וצור יצחק (שבמועצת דרום השרון), ובפני קיבוצים ומושבים נוספים.
על רקע זה עלתה בשבועות האחרונים דרישת ראשי הרשויות במרחב התפר הסמוך לגדר להכיר בסכנה, ולהגדיל באופן משמעותי את התקצוב של המדינה להתקנת אמצעי ביטחון, לטכנולוגיות מתקדמות, לגידור וכן להוספת כוחות שמירה וביטחון, לרבות הרחבת כוח הכוננות החמוש והכשרתו לפעילות ארוכת טווח. על פי הערכות, תידרש המדינה כבר בתקציב 2024 להשקעות של מאות מיליוני שקלים, שיימשכו גם בשנים הבאות, כדי לממן את ההיערכות הנדרשת לנוכח תפיסת הביטחון החדשה של יישובי עוטף גוש דן.
דרישה נוספת שעלתה בעבר, ושבה ועולה גם כעת, היא לבצע שינוי בחוק התכנון והבנייה באופן שיתיר למועצה המקומית לסגור את שעריה בשעות הלילה ובסופי שבוע, בדומה לנוהג כיום לגבי קיבוצים ומושבים וליישובים קהילתיים שבמועצות אזוריות דוגמת שער אפרים ובת חפר. אנו דורשים לשים סוף לאפלייה בהגנת היישובים המתקיימת בחסות החוק, ולפעול ללא דיחוי להתיר בחוק ליישובים קהילתיים שבהם מתגוררים עד 15 אלף תושבים לסגור את שעריהם בלילה, ולאפשר כניסה לתושבים ולאורחים בלבד.
לצד זה, נדרש צה"ל לקיים חשיבה מחודשת לגבי האיומים המתבססים ביישובים הפלסטיניים שבמורדות השומרון. את המאמצים יש למקד תחילה בערים הגדולות קלקיליה וטול כרם. זאת, כדי לקיים פעילות התקפית רציפה ועצימה, הן בתוך הערים ובמרחב התפר, והן באיתור מנהרות התקפיות שייתכן כי חודרות לשטח ישראל.
כדי שלא נתעורר מופתעים מול התקפה רצחנית, חייבים מדינת ישראל וצה"ל לחשב מסלול מחדש ולבחון את 300 המטרים המפרידים בין קלקיליה לכוכב יאיר-צור יגאל, או בין טול כרם לבת חפר, כאילו מדובר במאות המטרים שבין ג'באליה לבארי ולכפר עזה. רק אז נוכל להשיב את תחושת הביטחון שאבדה בשמחת תורה.
הכותב הוא ראש המועצה המקומית כוכב יאיר-צור יגאל ויו"ר אשכול רשויות השרון