"הדואג לימים זורע חיטים, הדואג לשנים נוטע עצים, הדואג לדורות מחנך אנשים". אותו משפט אלמותי של יאנוש קורצ'אק מסמל בצורה החדה ביותר את הפערים התהומיים בין הערכים שעליהם גדלנו והתחנכנו, לבין הפוליטיקה הישראלית של ימינו.
בתוך סערת התקציב נשכחו להן כמה אוכלוסיות, ובהן - ולא בפעם הראשונה - גם אוכלוסיית הסטודנטים של מדינת ישראל. אם בימים רגילים, היה עוד "אפשר" איכשהו להמעיט בחשיבותו של הציבור הסטודנטיאלי - הרי בחודשים האחרונים, שבהם ראינו עשרות אלפי צעירים מתגייסים בהיקפים חסרי תקדים ומתנדבים בהמוניהם בכל רחבי הארץ, הבהירו לכולנו כי לא מדובר בדור מפונק שחושב רק על עצמו, אלא בדור צעיר ויוצא דופן, הנכס היקר והחשוב ביותר שבו עלינו להשקיע ולטפח.
בישראל לומדים כ-350 אלף סטודנטים - כ-70 אלף מתוכם נמצאים כרגע בשירות מילואים פעיל. הסטודנטים הם האוכלוסייה שמשמשת כוח מרכזי במלחמה המתמשכת, ובד בבד, זו גם האוכלוסייה שתידרש להניע את גלגלי הכלכלה הישראלית ביום שאחרי.
לנוכח כל זה, היה מתבקש שאוכלוסייה זו תזכה ליחס מועדף, או לפחות משופר, בתקציב המדינה. אבל בישראל כמו בישראל, החשיבה על התקציב היא קצרת רואי, תועלתנית ונשענת בעיקר על מניעים פוליטיים.
אם תרצו דוגמה מוחשית, תקבלו אותה בנתון הבא: בשנת 2023, לראשונה בתולדות המדינה, תקציב הכספיים הקואליציוניים (13 מיליארד ו-17 מיליון שקלים) גבוה יותר מתקציב ההשכלה הגבוהה (12 מיליארד ו-500 מיליון). כלומר, ההשקעה של ממשלת ישראל הנוכחית בטיפוח המעוזים הקואליציוניים, גבוהה יותר מההשקעה בטיפוח הדור הצעיר של מדינת ישראל. ככה פשוט.
מדינת ישראל צריכה להתבונן סביב ולראות כיצד אותם צעירים, רובם סטודנטים, נמצאים כיום בחוד החנית של שדה הקרב בכל ההיבטים. כשהם ישובו לספסל הלימודים לאחר הלחימה ויגלו שלא דאגו להם למורים פרטיים, לסיוע נפשי, להקלות בתשלומים או למלגות שיאפשרו להם להשקיע את כל מרצם בהשלמת החומר הלימודי שהפסידו - הם אמנם יעמדו בפני שוקת שבורה, אבל מדינת ישראל תעמוד בפני משבר גדול אף יותר.
אם, כפי שמעריכים המומחים, בשנה אקדמית רגילה אנו עדים לשיעור נשירה של כ-20% - במצב הדברים הנוכחי אנחנו עלולים למצוא עצמנו עם שיעור נשירה של 40% עד 45% מהלימודים באקדמיה, ואולי אף יותר מכך. נשירה המונית שכזו עלולה ליצור תגובת שרשרת שתוביל לפגיעה בשוק העבודה, הן בכמות העובדים והן באיכותם, ובהמשך ישיר לכך - בפריון המקומי ובמשק הישראלי.
גם הגופים שמובילים את ההשכלה הגבוהה, דוגמת המל"ג-והוות"ת, חייבים להתעשת ולשנות תפיסה. חובה עליהם לייעל את המערכת ולהבין שמה שהיה הוא לא מה שיהיה. סדרי העדיפויות השתנו. מדינת ישראל תצטרך בשנים הקרובות תוספת כוח במקצועות הפסיכולוגיה, העבודה הסוציאלית ודומיהם. אלה דורשים השקעה כספית ניכרת, וכך גם המעטפת שהמוסדות האקדמיים מעניקים לסטודנטים, מעבר לידע ולמחקר.
כשחברי הכנסת שלנו מצביעים על אישור התקציב, וכשיגשו לבנות את התקציב הבא, חייבות לעמוד לנגד עיניהם מילותיו של יאנוש קורצ'אק. החשיבה על הדורות הבאים היא חובתנו המוסרית, וההשקעה הטובה ביותר שאפשר לבצע בכספים של כולנו.
הכותב הוא יו"ר התאחדות הסטודנטים הארצית, המייצגת כ־350 אלף סטודנטים בישראל