קטאר, המתווכת שעלתה לכותרות בתיאום החזרת השבויים, היא תומכת חמאס. עובדה זו קיבלה ביטוי כבר ביום הראשון למלחמה כאשר הכריזה קטאר כי ישראל היא "האחראית היחידה" לפרוץ המלחמה. נוסף על אירוח הנהגת חמאס, שפיקחה מדוחה על ביצוע מתקפת ה-7 באוקטובר, העבירה קטאר סיוע כלכלי לארגון הטרור. תמיכה כלכלית זו הוערכה בסכומים של מיליארדי דולרים.
בעקבות תמיכה זו, המוניטין של קטאר נפגע בבירות המערב. עקב כך, דוחה פעלה וממשיכה לפעול לשם שיקום מעמדה בקרב מדינות אירופה והלבנת פעולותיה בזירה הבין-לאומית. מדיניות זו בולטת בייחוד כלפי ארצות הברית. מדיניות זו קוצרת רווחים. נראה כי כחודשיים לתוך המלחמה, אפשר לקבוע כי אין סיכון מהותי למעמדה של קטאר כמדינה משפיעה.
הזיהוי של דוחה עם ארגון הטרור הביא בימים הראשונים למלחמה לרתיעה גדולה במערב מהקטאריים. כמהימים לאחר תחילת המלחמה, ביקר האמיר הקטארי בברלין ונפגש עם ההנהגה הגרמנית, אך ללא נוכחות של כלי התקשורת. את הסיבה לכך סיפק מיכאל קראוס, דובר מדיניות האנרגיה של מפלגת הדמוקרטיה החופשית (FDP), מפלגה מרכזית בקואליציה של הקנצלר אולף שולץ.
לדברי קראוס, "שותפויות אנרגיה עתידיות צריכות להתקיים רק עם שותפים שמכירים בזכותה של ישראל להתקיים ולא נלחמות בה". עיתון הבילד הגרמני הכתיר הביקור במילים "ביקורו של אמיר הדמים". התבטאויות אלו שיקפו את חוסר שביעות הרצון באירופה מהסתמכות על קטאר. רתיעה דומה נשמעה מצד ראש ממשלת בריטניה, רישי סונאק. כשבוע לאחר תחילת המלחמה דווח כי המנהיג הבריטי קרא להטיל סנקציות על קטאר בעקבות האירוח של הנהגת חמאס בדוחה.
בכירים לשעבר בוושינגטון קראו אף הם לסנקציות. חברי קונגרס אמריקניים מכהנים דוגמת מייק לי הרפובליקני הכריז כי לקטאר יש "דם על הידיים". הממשל האמריקאי המכהן הטיל סנקציות רק על בכירי חמאס ששהו בדוחה, והבהיר כי ההתנהלות מול חמאס חייבת להשתנות.
הקטארים שעטו להסביר את חיוניותם באזור, בייחוד בהקשר של החטופים. בכיר במשטר הקטארי אפילו פגש משפחה של חטופים ישראלים כשבועיים לאחר פרוץ המלחמה. הפגישה נערכה בין שגריר קטאר בוושינגטון, משעל אל ת'אני, לבין אביחי ברודץ', שאשתו הגר ושלושת ילדיו עופרי, יובל ואוריה נחטפו לעזה ושוחררו במהלך ההפוגה. בהיבט הקצר טווח, מהלכים אלו הניבו תוצאות. רק חמישה ימים לאחר שגינה, הודה אותו ראש ממשלה באופן פומבי לקטאר על מאמציה להשבת החטופים הבריטיים.
לא מדובר רק על נכונות אירופית לשתף פעולה עם קטאר רק לטווח הקצר. קטאר סיכמה במהלך המלחמה על ארבעה הסכמי גז, בהם צרפת ואיטליה, כשהדרישה הקטארית הייתה לחוזים ארוכים למשך 27 שנים. אחת מארבע המדינות הייתה סין, דבר שממחיש את המאמץ הקטארי לא להתחייב לאף צד במאבק הבין גושי. בהתאם לכך, בכירים סיניים וקטאריים נפגשו להידבר על המצב בעזה. דוגמה נוספת להיותה לשון מאזניים במאבק הבין גושי הייתה עובדת תיווכה, גם תוך כדי המלחמה בעזה, בעסקה להחזרת ילדים אוקראיניים מהשבי הרוסי. גם מהלך זה נועד למשוך אור זרקורים חיובי לדוחה.
עיקר המאמץ הקטארי הופנה לארצות הברית, שמתגובתה בכירים קטאריים הביעו בשיחות סגורות חשש מיוחד. מי שהוביל את המהלך היה השגריר בוושינגטון משעל אל ת'אני שפרסם מאמר על קטאר כמתווכת הוגנת בוול סטריט ג'ורנל. על רקע ההתנגדות הקטארית לסגירת משרדי חמאס, הטענה שהשמיע במאמר השגריר הייתה שהמשרדים נפתחו לבקשת וושינגטון. בכירים קטאריים נוספים חזרו על טענה זו. חשבונות הרשת החברתית של השגרירות טרחו להגיב ברשת לגינויים וקריאות לסנקציות מצד סנטורים אמריקאיים.
מהלכים אלו היו לצד אפיקי ההשקעה הרגילים של קטאר דוגמת הבלטת הקשרים הצבאיים עם וושינגטון. בסוף אוקטובר נחתם הסכם שיתוף מידע בין פיקוד החלל האמריקאי לזה הקטארי. מזכיר חיל האוויר של ארצות הברית נפגש בדוחה עם מפקדים בכירים בצבא הקטארי. אותו צבא קטארי מילא תפקיד בהעברת סיוע הומינטרי לרצועה. סיוע זה הוזכר על ידי נשיא ארצות הברית באותה הצהרה בה שיבח את קטאר על תיווך עסקת החטופים והשגת הפוגה הומניטרית.
במסגרת הדיונים על המצב בעזה נפגש ראש הממשלה הקטארי עם חברים בסנאט ובקונגרס. עדות להצלחת אסטרטגיה זו הייתה בהצהרת בכיר ממשל כי "קטאר היא שותפה של ארצות הברית מבחינה אסטרטגית ומסחרית", הצהרה שהובלטה בתקשורת הקטארית.
כלל ערוצים אלו המחישו את פעלתנותה של קטאר לשם שיקום שמה הטוב בקרב המעצמות, ובה בעת המחישו כיצד המערב כרוך בקשרים רבים עם דוחה. עקב קשרים חזקים אלו, ניתן כבר להניח שהמלחמה בעזה לא תשנה באופן מהותי את יחסי קטאר עם מדינות המערב וכי משטר אל ת'אני ימשיך להיות גורם אסטרטגי שכלל האזור יהיה צריך להתחשב בו.
אריאל אדמוני הוא דוקטורנט ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת בר אילן המתמחה בקטאר ופרסם אודותיה בבמות תקשורתיות ואקדמיות בארץ ובעולם.