מדינת ישראל זקוקה ל-2,000 רופאים חדשים בכל שנה, אך מכשירה רק כמחצית מהם. השאר נאלצים לנסוע ללמוד רפואה בחו"ל במוסדות ובתוכניות לימוד שלמדינת ישראל אין שום השפעה עליהן, ואינן מותאמות לטיפול בחולים בישראל (בהתאם לקביעתו של מבקר המדינה משנת 2018).
גם היום, בשנת 2023, אין אנו עומדים במשימה. דו"ח ה-OECD ממאי 2023 סתר את הטענה שאין בישראל די שדות קליניים (כלומר, מקומות להכשרה קלינית) בבתי חולים ובקהילה. למעשה, על כל 1,000 מיטות, מדינת ישראל מכשירה רק 24 רופאים צעירים, בעוד ממוצע ה-OECD עומד על 38 רופאים; ואירלנד ודנמרק מכשירות יותר מ-80 רופאים צעירים, וזאת בלי להביא בחשבון את ההוראה בקהילה.
הכשרת כלל 2,000 הרופאים בארץ מחייבת שינוי עמוק בתפיסת ההוראה במדינת ישראל, לרבות ויסות מרכזי של אותם שדות הקליניים. לא סביר שהאוניברסיטה העברית זקוקה בממוצע ל- 2.4 מיטות לכל בוגר, בעוד אוניברסיטת תל אביב זקוקה ל-4.8 מיטות. תוכנית הלימודים והתשתיות להוראה פרה-קלינית - מיושנות, ורק בימים אלה עוברות התאמה לשיטות הוראה חדשות ומתקדמות. לא לחינם כתב המל"ג כי הוא רואה בחומרה את אי יישום המלצות הוועדה הבינלאומית משנת 2014 לשינוי תפיסת ההוראה בחלק מבתי ספר לרפואה בישראל.
בשנת 2026 אנו צפויים למשבר חסר תקדים. סטודנטים בוגרי מוסדות אקדמיים שאינם עומדים בסטנדרטים מינימליים - לא יוכלו לגשת לבחינות הרישוי בישראל. מספר מקבלי הרישיון בארץ ירד בכ-300 רופאים בשנה, והנפגעות העיקריות יהיו הפריפריה הגיאוגרפית והחברתית, שבהן שיעור הרופאים בוגרי המוסדות שייפסלו עולה על 50%.
שערו בנפשכם כיצד פרופ' חזי לוי, מנהל המרכז הרפואי ברזילי, והצוות המסור והמצוין שלו, היו מצליחים להתמודד עם פצועי השבת השחורה כשלרשותם מספר מתמחים הנמוך ב-60% ממספרם כיום. המצב הפך להיות מורכב אף יותר בעקבות המלחמה. ההסתמכות על הרופאים הלומדים בחו"ל הפכה לבלתי סבירה, שכן סטודנטים לרפואה, לרבות במדינות ידידותיות כאיטליה, נתקלים בגילויי אנטישמיות וחלקם חוששים לחייהם. ספק אם תוכנית משרד הבריאות, שלפיה בשנת 2035 יותר מ-800 רופאים מתוך 2,880 שלהם נזדקק ילמדו בחו"ל, אכן בת ביצוע.
על המל"ג - לצד מערכת הבריאות, בתי החולים, קופות החולים ומשרד הבריאות - להכין תוכנית חירום לקליטה בשלבים של סטודנטים הלומדים בחו"ל, עד שנגיע ל-2,000 הרופאים שלהם אנו זקוקים בכל שנה. זאת, באמצעות הרחבת ההוראה בבתי הספר הקיימים ופתיחתם של שלושה בתי ספר חדשים לרפואה באוניברסיטאות חיפה, רייכמן ומכון ויצמן.
הסטודנטים לרפואה הלומדים בחו"ל, שעזבו את הלימודים והתגייסו בצו 8, חייבים להיקלט ולהמשיך את לימודיהם בארץ וללא תנאים. לא הובטח להם דבר, ועדיין הם בחרו את הבחירה הערכית הראויה.
המתווה שהציגו האוניברסיטאות איננו מספק. ציון של 700 בפסיכומטרי איננו יכול להוות תנאי במקרה זה. עלינו לקלוט את כולם, ולהשלים פערים באמצעות מכינות ותוכנית הוראה אישית למי שיזדקק. בסיום ההכשרה והלימודים בישראל, הם ייבחנו כמו שאר חבריהם שהתקבלו בארץ וידרשו לעמוד בכישורים הנדרשים מהרופאים בישראל.
מדינת ישראל חייבת להעניק להם את ההזדמנות להוכיח את יכולתם. ראשי מערכת הבריאות ודיקאני האוניברסיטאות צריכים להתגייס למשימה ערכית זו. יחד ננצח.
הכותב הוא המשנה למנהל המרכז הרפואי שיבא, הדיקאן המייסד בבית ספר לרפואה ע"ש דינה רקנאטי באונ' רייכמן, ומנכ"ל משרד הבריאות לשעבר