המוני בני אדם ליוו היום (חמישי) למנוחות את רס"ב זיו דדו, בן 36 מרחובות, בחלקה הצבאית בבית העלמין בחולון. דדו ששירת כמנהל עבודה לוגיסטי בגדוד 51 של גולני, נפל ב-7 באוקטובר, וגופתו נחטפה על ידי מחבלי חמאס. שלשלום, הוחזרה גופתו מעזה במבצע צבאי, במסגרתו נפלו גל מאיר איזנקוט ואיל מאיר ברקוביץ'.
תחילה, נשאו דברי פרידה מזיו דדו בשם צה"ל. "שוב אנחנו ניצבים כאן מול הקבר והכאב לא פוחת והגעגוע אליך רק הולך ומתעצם", אמר אל"מ (במיל') יריב קריגר, "בפעם הקודמת קראתי כאן את הדברים שכתב עבורך ולך חברך ומפקד הגדוד אוחיון והדברים היו מלאים בשבחים ומחמאות. הוא כתב שהיית הלב הפועם של הגדוד, הכל סבב סביבך. ואני שאלתי את עצמי מי זה באמת האיש המדהים הזה שכל כך הרבה מחמאות נאמרות עליו?".
"פגשתי כל כך הרבה מפקדים שרק השם שלך האיר את עיניהם", הוסיף קריגר וספד, "כל אחד מהם סיפר לי איך דדו הושיט להם יד, נתן כתף, הקשיב לבעיה כזו או אחרת. הבנתי את העוצמות האדירות שלך והכל בדרכך שלך הצנועה. היית אדם מיוחד, מפקד מיוחד ואני מבין את המאמצים האדירים של צה"ל להחזיר אותך הביתה".
לאחר מכן, ספדה לו רעייתו סתיו, וסיפרה על הסיוט הבלתי נגמר שעברה מה-7 באוקטובר. "לצד האבל שלנו היינו צריכים להילחם במקביל להחזרת גופתך. ההתמודדות הייתה כל כל קשה ובשלב מסוים איבדתי תקווה. היום יש לי טיפה נחת שהגעת לקבר ישראל כמט שמגיע לך", אמרה אשתו.
סתיו שיתפה בקשיים שלה לסמוך על צה"ל אחרי השבת השחורה, ובנחמה הקטנה עם החזרת גופת אהובה. "הרבה פעמים שאלתי את עצמי איך אצליח להעריץ את צה"ל אחרי ה-7 באוקטובר כמו שאתה הערצת. איבדתי את האמון באותו יום ארור. בהשבת גופתך משהו השתנה, צה"ל החזיר לי את האמון בו, שהוא יעשה הכל כדי שתחזור אלינו, להעניק לך את הכבוד האחרון שמגיע לך".
"אהוב שלי, החלטתי שמה שאני יכולה לעשות זה להנציח אותך ולספר לכולם מי היית. תמיד היית הראשון לעזור, תמיד היית בצד שנותן ומעניק. אתה גיבור ישראל וכולם צריכים לדעת את זה". סיפרה סתיו והמשיכה לספוד בכאב, "אתה חסר לי בכל רגע ובכל נשימה. כואב לי על העתיד שנגדע לנו באמצע החיים. מיה נכנסה השבוע לגן ואני רק חושבת שאם היית פה היית מחזיק לי את היד ואומר שהכל יהיה בסדר. אני רוצה להאמין שאתה מסתכל עלינו מלמעלה וגאה במיה שלנו".
"אהוב שלי, רק אני ואתה יודעים איזו אהבה הייתה לנו. היית כל עולמי, החצי השני שלי, היינו קשורים בנפש, הבנו אחד את השנייה דרך העיניים גם מבלי לדבר. הלוואי והייתי יכולה לתת לך חיבוק ונשיקה אחרונים רק כדי להרגיש אותך שוב. אני מבטיחה לך שמיה תגדל על האהבה שלנו ותתחנך על כל הערכים שלך על מסירה לזולת, חריצות ואהבת חינם. היא תגדל כל כך גאה בך. אהבה שלי אתה סוף סוף יכול לנוח בקבר שלך".
עוד ספד גם ניר, חמו של זיו דדו. ""זיו היקר, כיצד כותבים הספד בפעם הרביעית או החמישית", אמר ניר בפתיחת דבריו, " הטלטלה שלנו שהתחילה ביום הארור ב-7 באוקטובר עדיין נמשכת וגם היום, אנחנו מביאים אותך לקבורתך כמו שמגיע לך. נודע לנו איזה גיבור אתה, סיכנת את חייך מתוך מחויבות לחיילים ולמפקדים שלך. יכולת לבחור אחרת, אבל בחרת כרגיל את טובת המדינה על פני טובתך האישית, גיבור ישראל"
לאחר מכך המשיך וסיפר על התמודדותה של סתיו, ביתו, עם מותו של זיו. "שתדע שבכל התקופה המטלטלת הזאת אשתך נלחמה כמו לביאה, בכל כוחותיה, גם שלא תמיד היו\ עם תעצומות נפש שבטח לא יפתיעו אותך. היה ברור שהיא לא מוותרת כדי להביאך לרגע זה. אני בטוח שאתה גאה בה מלמעלה"
עוד ספדה גם יונית, חברת המשפחה. "כולם מכירים את דדו וגם מי שלא מכיר היה נכבש בקסמייך. החיילים מצטטים שהיית האבא השני שלהם, ובזכותך הם מי שהם היום, וזה רק מחזק את מה שכבר ידענו".
"מאז מותך שמענו כל כך הרבה סיפורים מהחברים החיילים, מהמשפחה ואפילו השכנים, שרק חידדו לנו איזה בן אדם טוב היית. תודה על הזכות להיות חברים שלך. אני מבטיחה לך שננסה בשביך ובשביל סתווי להיות חזקים. נעצום עיניים ונראה אותך מחייך עם בקבוק קורונה ביד ובוקסה בווליום גבוהה , כי ככה היית רוצה שנזכור אותך".