קמפיין בחירות 2024 נפתח אתמול. אמנם לא באופן רשמי, אבל באופן מעשי, עם מופע הדלקת הנרות של בנימין נתניהו בו הוא מנסה - לעתים אף מצליח, לשלהב את הקהל, באופן שמזכיר את המופע על שם אריאל שרון, זה שבמהלכו חטף לא רק את המיקרופון אלא גם את הליכוד כולו, מידיו של יצחק שמיר.
הנה קונספציה שנתניהו הצליח לא להיצמד אליה: עד לפני שבועיים-שלושה, עברה תכנית ההישרדות הפוליטית שלו בשמירה על הבלוק, על 64 חברי הכנסת שיש לקואליציה שלו. כך למשל חוזקו דווקא המשרדים המיותרים (למרות הבטחה מפורשת לתקציב מוטה ביטחון, שיקום וצמיחה). הנחת העבודה הייתה שאמנם התמיכה בו ירדה לשפל של כל הזמנים, אבל עד לבחירות יש עוד כמעט שלוש וחצי שנים שכמותן כנצח.
אלא שאחרי שחיזק את היסודות מול השותפות הקואליציוניות, גילה נתניהו שהסכנה אורבת לו בבית פנימה: יואב גלנט למשל נחשב "אבוד" מבחינתו, ברקת שהתנגד לתקציב פתח פתח כזה, שנתניהו התחיל לחשוד שהוא רחב דיו כדי שיעברו בו גם יולי אדלשטיין או ישראל כץ, למשל.
בדרך כלל בעיות כאלה נפתרות בממשלות נתניהו על ידי כבוד, ג'וב, תקציב ועוד, אבל נניח שישראל כ"ץ למשל יזנח כל תכנית מרד שיש לו כדי להיות שר חוץ במשרה מלאה (החל מעוד שבועיים) איך יקנה את האחרים?
יאיר חזר ואיתו הניגון המוכר
באווירה שכזאת, הבין נתניהו, הוא יהיה תלוי באצבעות הלא יציבות של טלי גוטליב או ניסים ואטורי. לא רק שמדובר באנשים שאת מהלכיהם קשה לצפות, אלא שממשלתו תיצבע בצבע של ימין חזק, בעוד העם מצפה לאחדות ולמסרים לוחמניים כלפי האויב, אך מפויסים כלפי היריב.
החזרתו של הבן והיועץ מגלות מיאמי, סימנה את התחלת שינוי הכיוון של נתניהו. ההתקפות של שלוחיו ברשתות החברתיות הפכו לארסיות יותר:
מאותה אחת שטענה שלעזרת הקיבוצים נשלחו סיירות מובחרות, בעוד תושבי שדרות ואופקים "הסתפקו" בכוחות משטרה ומג"ב (טיעון שמביך אפילו להזכיר, אבל הוא עשה את שלו בקיטוב המחנות) ועד לרמיזות נוראיות לא פחות על נטיותיו המיניות האפלות (כביכול) של אחד הגדולים במבקריו בין אנשי התקשורת הבכירים (המשך ישיר למה שכביכול "נחשף" בטלפון הנייד של בני גנץ).
נתניהו יכול להתנער מציוצי התרעלה, אפילו לגנות אותם כשצריך. כך שהקשר היחיד הוא נסיבתי: אחרי הגל הראשון שהאשים משת"פים כביכול מתוך צה"ל והשב"כ במתקפת ה-7 באוקטובר, הייתה דעיכה בגובה הלהבות בשיח הציבורי והנה התאחדו האב, הבן והרוח הרעה - ששבה לנשב מעל ראשינו.
להציג את גנץ כרבין של אוסלו
במקביל החל נתניהו לבסס אג'נדה לגיטימית יותר. לפי זו, החטא אינו חטאו, אלא חטא אוסלו. כלומר - בן שלושים שנה.
אמנם אפילו אם מקבלים חלק מהטיעון הזה, מגלים שנתניהו היה ראש הממשלה ביותר ממחצית התקופה שחלפה מאז, אבל הנרטיב שניסה לעצב מחדש היה:
השמאל חטא, אני ניסיתי למזער נזקים, אולי לא תמיד הצלחתי, אבל הי - אתם מעדיפים שהם יחזרו לשלטון וימשיכו מהנקודה שבה עצרו רבין, פרס, ברק או אולמרט? בקו התעמולה הזה בני גנץ הוא מייסד המדינה הפלסטינית העתידית.
המשפט האחרון ראוי לעיון נוסף: גנץ נהנה מפופולריות מאז הצטרף לממשלה. יש לו גם בן בין הלוחמים, באופן כזה שאפילו הטרגדיה של עמיתו, גדי אייזנקוט, הצליחה להקרין עליו לחיוב. התיאור של שניהם מבחינים בנושאת הבשורה המרה עומדת כמבשרת בשער החמ"ל שבו ישבו יחד, מרטיטה כל נפש.
נתניהו נבון דיו כדי לא לתקוף אותו ישירות, לכן הוא מכין את הקרקע כדי לטעון שגנץ אולי בסדר, אבל השותפים שלו מיאיר לפיד ועד יאיר גולן, ידחפו אותו ואת כולנו לעבר מדינה פלסטינית, ממש כשם שהובילו בשעתו פרס, ביילין, אלוני ושריד את רבין, הרמטכ"ל נקי הכפיים לעבר אוסלו.
הנה כי כן לא רק תכלית אוסלו תשרת את קו ההסברה של נתניהו, אלא גם האופן שבו בא לעולם. האם זה יצליח לו חרף כל תמונותיו במפגשים לבביים עם עראפת? ימים יגידו.
המשטרה זה אני (ובן גביר)
זאת ועוד: בוויכוח בין ימין לשמאל, מסיט נתניהו את המבט ממה שהיה (כישלון שאירע במשמרת שלו, ולפחות על פי פרשנותו שלו מהימים שאחרי מלחמת לבנון השנייה, גם באחריותו) למה שיהיה. הסקרים מעלים שהעם זקוק לתשובות לא רק לגבי אתמול אלא בעיקר לגבי מחר - ונתניהו העביר את מלוא כובד משקלו לשם.
ואז באו המראות מהדלקת הנרות בחסות משטרת ישראל, שהיו מופע בחירות לכל דבר ועניין. הגורם המארח נבחר בקפידה: המשטרה של בן גביר, השר שנתניהו מתאמץ לפעמים להציג כאבן בנעל (באופן שמשרת את שניהם), בעוד שלמעשה מדובר בבן בריתו הנאמן ביותר.
לנתניהו מתאים בן גביר חזק, כזה שסמוטריץ' לא ישקול אפילו היפרדות ממנו, אם הוא חפץ חיים (ריצה של שניהם בנפרד עלולה להיות מכה כואבת לגוש הימין).
העובדה שהמשטרה הייתה נתונה למתקפה על ידי התקשורת והאופוזיציה בגלל מה שנראה על פניו כטיוח הרג יובל קסטלמן ז"ל, עזרה לו להגדיר מחדש את המחנה ולהשיק את קמפיין הבחירות שלו.
ולא רק מיצוב היה שם, אלא גם פרקטיקה: נתניהו יודע שביום שהמלחמה תשנה פאזה, יתחדשו ההפגנות ההמוניות נגדו, ככל הנראה ביתר שאת. הוא צריך שם משטרה שתתייצב מאחוריו בכל הכוח ותסייע לו למתוח קו ישיר בין גבורת השוטרים בעת הטבח (גבורה עילאית שאין לגרוע ממנה למרות חיבוק הדוב שמעניק לה נתניהו), לבין מה שעושים להם השמאלנים...
רמטכ"ל בדימוס, טירון במניפולציות
מאחורי הקלעים הושלמה ההשקה הזאת עם חישוק נוסף לגנץ: האחרון הבין שטעה טעות מרה כאשר השתכר מהפופולריות שלו בסקרים ולא פרש מהממשלה בשל תקציב שלדעת רוב העם אינו אלא ביזה תחת אש.
כדי לתקן את הטעות, הוא ביקש מנתניהו בקשה פומבית (בעת מסיבת העיתונאים המשולשת) לתיקונים, שנועדה לסלול את דרכו ליציאה מהממשלה על רקע אישור סופי של התקציב במליאה. מה עשה נתניהו? שלף קלף מפתיע בדמות גדעון סער. עתה אם גנץ יפרק את הממשלה כשסער נשאר בה, ייראה הדבר יותר פרסונלי-פוליטי מאשר ממלכתי-עקרוני.
הנה כי כן שוב הוכח שבני גנץ, רמטכ"ל בדימוס, לא מסוגל לסיים אפילו טירונות בפוליטיקה: הוא רץ לסייע לנתניהו לשדר ממלכתיות כשהתמורה היא נסיקה בסקרים, אבל אויה - שלא בסמיכות למועד הבחירות.
בהצטרפותו הוא אפשר לנתניהו לעבור לעסוק רק בפוליטיקה, לפייס יריבים, להעביר תקציב, לבנות מחדש את החפ"ק המשפחתי, לחלק את העבודה בין מה שנאמר מטעמו אך לא בשמו, לבין הממלכתיות שעליה הוא חייב לשמור - ולהשיק את קמפיין בחירות 2024.
מנגנון ההשמדה העצמית של השמאל
האם הארגון מחדש של האג'נדה והפרקטיקה יעזור לנתניהו להציל מצב שנראה כבר אבוד מבחינתו? מוקדם לדעת.
מה שבטוח יעזור לו הוא השוליים הפרומים של המחנה שנגדו: מי שהיו טיפשים דיים כדי להעניק לו את המתנה של "פיצוץ" תפילת יום כיפור בגלל מחיצה מאולתרת (זוכרים? עתה זה נראה כמו לפני הספירה), הוכיחו שוב עד כמה הם לא מבינים את הלך הרוח בקרב עם ישראל, עם מודעת "בשבילו אתם מספר, בשבילנו אתם אחים" שעשתה שימוש בשמות החללים.
הנה כי כן, גם אחים לנשק שצברה קרדיט ציבורי כה רב על התגייסותה למען העורף, נפלה בפח והוכיחה שהיא לא מסוגלת להתנתק ממנגנון ההשמדה העצמית שמאפיין את רוב מתנגדי נתניהו.
נכון שמדובר כרגע בטעות טקטית שנזקה פעוט, אבל סמכו על המחנה שיש בו יותר קופירייטרים מאסטרטגים, שלא יאחר להעניק עוד מתנות לנתניהו, עוד זיזים להיאחז בהם במסע המפרך מתחתית הבור שאליו נקלע בסקרים, מסע הבחירות שיצא לדרך אתמול, עם מופע מול קהל מריע של שוטרי משטרת ישראל.