הימים האלו בישראל הם ימים של מערבולת רגשית. כולם מדברים כל הזמן, ובצדק, על שתי מטרות המלחמה: השבת החטופים והכרעת החמאס. אבל זה לא מספיק. לצד שתי מטרות אלו, שהן הכרחיות, חייבת להיות גם מדינאות. מלחמה, לא משנה כמה הישגיה הצבאיים משמעותיים, היא חסרת משמעות ללא פתרון מדיני. כזה שיבטיח את הביטחון והשגשוג של ישראל - ולאורך זמן, בתקווה שעבור האיזור כולו.
לכן ,כבר עכשיו חייבים לעבוד על פתרון מדיני במלוא המרץ, כזה שנוכל להתחיל ליישם אחרי שנשיג את המטרות הקריטיות של המלחמה. כרגע השיח הציבורי מדבר על שני פתרונות אפשריים - בין שלטון ישראלי בעזה, לבין העברת השליטה לרשות הפלסטינית. שני הפתרונות מלאים בבעיות קשות שמשכפלות דפוסי עבר.
אני רוצה להציע פתרון שקשה יותר ליישום, אבל הוא היחיד שיכול לשנות אסטרטגית את המצב בדרום ולהשפיע על כל המזרח התיכון: שליטה של קואליציה בינלאומית, לתקופת ביניים.
עמדתי היא שהמודל הנכון הוא המודל היפני (לאחר מלחמת העולם השנייה), עם התאמה. כלומר - להביא לקואליציה בינלאומית של חמש עד שבע שנים בראשות ארצות הברית, ומעצמות המערב, יחד עם מצרים וסעודיה, ובתיאום מלא עם ישראל. חשוב להבהיר - לא מדובר בשלטון האו"ם או אחד מגופי הרוחב הבינלאומיים, שהוכיחו בלבנון, וגם עכשיו, את חוסר תפקודם.
למה זה המודל הנכון? קודם כל, בואו נסתכל לאמת בפנים, חמאס ונטיותיו האכזריות זוכה גם עכשיו לתמיכה נרחבת בעזה. את הנטיות האלו צריך לעקור מן השורש, אם העולם רוצה לשקם יום אחד את הרצועה, ואת זה לא יכולים לעשות שלטון ישראלי ולא רשות פלסטינית. את זה תוכל לעשות רק קואליציה בינלאומית, שתשלוט ברצועה לתקופת ביניים.
בשנים הללו כל עזה תעבור שיקום היסטורי. יתרחש תהליך של בניית מוסדות ודה-חמאסיזציה. שיקום כלכלי. שליטה מלאה במערכת החינוך. פירוק מחנות הפליטים ושיקומם, וסילוק אונר"א מהרצועה. בהתחלה יהיה קשה לשכנע את העולם שזה הפתרון, אבל הכרעה מוחלטת, והבהרה ישראלית שאם הפתרון הזה יתקיים אז אין בכוונתנו לשלוט ברצועה - תקדם את הסיכויים באופן משמעותי.
אנחנו צריכים לזכור שאלו רגעים היסטוריים ולא עוד סבב - יש לנו חובה מוסרית לאזרחי ישראל, למזרח התיכון המתון, לעם היהודי ולאזרחי העולם החופשי: להביא למיגור הכמיהה לחסל את מדינת ישראל. ככל שנעשה זאת בעזה, ייחסכו הרבה חיים בהמשך המאבק על עתיד העולם החופשי.
ד"ר יואב הלר הוא יו"ר תנועת הרבעון הרביעי