התמרון בעזה ההולך ומתרחב דרומה למרחב חאן-יונס ורפיח מעצים את המתח הקיים בין שתי מטרות המלחמה המרכזיות - הכרעת חמאס לצד השבת החטופים. למרות שבין שתי מטרות המלחמה האלה קיימת הלימה, וכן הזדהות רבה של הציבור הישראלי, לרבות הלוחמים ואנשי המילואים, דווקא כאשר הלחימה מתמקדת לאזורים ספציפיים, והיא מלווה בסיוע אש מאסיבי מהאוויר ומהארטילריה היבשתית, קיים החשש המובנה שתקיפה יכולה לפגוע פיזית במקומות בהם נמצאים החטופים.
צה"ל כבר הצהיר על כך שהתמרון הדרומי מובל על ידי האוגדה ה"קלה", קרי תמרון שעיקרו לחימת קומנדו רגלית, אך עדיין, עוצמות הסיוע באש הנדרשות לפעול לשם השלמת המהלכים, תוך צמצום נפגעים לכוחותינו, מעלה חשש לפגיעה שאינה מכוונת - דבר אשר עלה מצד משפחות החטופים, ובעיקר אלו שחזרו משבי חמאס, וטענו כי הרגישו את עוצמת התקיפות של צה"ל.
חשוב להדגיש שלמאמץ הלוחם יש שלושה מאמצים נלווים. מעבר למאמץ האש מתקיים מאמץ לוגיסטי משמעותי לאחזקת הכוחות הלוחמים בכשירות גבוהה ורציפות, מאמץ מודיעיני לאיתור האויב ולאיתור מידע אודות החטופים, ומאמץ הומניטארי לבידוד האוכלוסייה הפלסטינית בעזה תוך הקטנת השלכות הלחימה על אזרחים. מכל אלו, ככל שמדובר בחטופים, המאמץ המודיעיני הוא המשמעותי ביותר, והוא מתקיים בשלושה ערוצים מרכזיים: המינהלת בראשות אלוף ניצן אלון, הבונה את ה"פאזל" מכל מקורות המידע שניתן להצליב; פעילות אמ"ן בכלל מישורי האיסוף; וכן פעילות הכוחות בשטח. צה"ל מנסה בכל דרך למקד את המידע אודות מיקומם של החטופים, וניתן להניח כי במקומות בהן יש הצלבת מידע תופעל אש ברמה מותאמת על מנת לא לפגוע במיקום אפשרי של חטופים.
רציונל הפעולה של חמאס מייצר דילמה קשה יותר - יש להניח שחלק מהחטופים מצויים במרחק לא רב ממפקדות חמאס, המשתמשות כידוע באוכלוסייה אזרחית כמגן אנושי. אכזריותם של מנהיגי הארגון הרצחני הזה כבר מוכרת לנו היטב, והשאלה היא מה עומד לפני מה כאשר מגיע מידע על בכיר זה או אחר בארגון, שבסביבתו מצויים חטופים? כאן ברור שחיי החטופים קודמים, וזו אמירה שהוצהרה לא אחת, אך הדילמה אינה פשוטה, והיא תביא איתה שתי אופציות אפשריות - מצור על האזור המשוער, יצירת לחץ ומנופים, והגעה לכדי משא ומתן בתנאים טובים יותר.
הטיפול בסוגיית החטופים הבהיר לנו עד כה כי הם מוחזקים בתת-הקרקע, ומשכך הם מוגנים ממאמצי הפעולה העיקריים שמלווים באש. הפעולה בתת-הקרקע היא מאמץ נפרד שבו מושקעים אמצעים מיוחדים שלא נכון יהיה לפרט עליהם כאן. אך חשוב להדגיש כי חיי החטופים אינם מצויים בסכנה ממשית מהאש של צה"ל - ולמרות הכול טעויות יכולות להתרחש - זו מלחמה, ויש לכך משמעויות.
ככל שהמאמץ יתמקד סביב בכירי חמאס שבסביבתם ימצאו חטופים ברור שלצה"ל יהיו שתי אפשרויות מרכזיות - פשיטה של כוח מיוחד לפגיעה בבכירים תוך חילוץ החטופים, או יצירת מנוף למשא ומתן נוסף. דווקא הפעילות של האוגדה הקלה, הכוללת יחידות כגון "דובדבן" ו"אגוז", מייצרת גמישות פעולה לצה"ל בהקשר של פשיטה ממוקדת עם כוח מיוחד. הכוחות האלה מצויים בכשירות גבוהה לביצוע פעולות מהסוג הזה, שמטבען הן עתירות סיכון - אך הם המקצועיים ביותר שיש לצה"ל, ואולי אפילו בעולם כולו.
סוגיית הלחימה בתוך שטח צפוף כרצועת עזה, כאשר יש חטופים שלנו בידי האויב, היא מורכבת מאוד, אתגר ענק שבעבר לא התמודדנו איתו, לא בהיקפים כאלה. אך לאחר חודשיים של לחימה ולאור ביצועי צה"ל עד כה, אנו עדים ליכולת מבצעית ברמה גבוהה שמצליחה לקדם את שתי מטרות המלחמה. יכולותיו של חמאס הולכות ומדלדלות, כוחותיו נפגעים, מפקדיו מחוסלים מידי יום ותשתיותיו השלטוניות הולכות ומושמדות. במקביל הצליח הדרג המדיני באמצעות לחץ צבאי להוביל לשחרור 40% מהחטופים - ההספק הזה הוא מרשים, הוא מעיד על יכולת מוכחת, והוא יבוא לידי ביטוי גם בימים הקרובים.
אל"ם (מיל') רונן איציק הוא לשעבר מח"ט שיריון וחבר תנועת "הביטחוניסטים".