פדיחקה'לה

פדיחקה'לה. ככה עינב גלילי היתה קוראת לטור האחרון שכתבתי בוואלה! ספורט.
בכדי להזכיר נשכחות, טענתי שם שאינדיאנפוליס, דנבר, סט. לואיס וטמפה ביי יעלו לחצאי הגמר האיזוריים ונראיתי כמו יום רע של שאקיל על קו העונשין. יומיים שכבתי במיטה והרהרתי. שתי מסקנות מיידיות: כל הקבוצות הביתיות ניצחו וכל קבוצות ההתקפה עפו מהפלייאוף על טיל.
נסתכל על חצאי הגמר האיזוריים לפי סדר החשיבות שלהם.

סוף סוף ההגנה של מיאמי (על שלושת כוכביה: סם מדיסון, ג'ייסון טיילור וזאק תומאס) הצליחה לשחזר את הדומיננטיות שלה גם בפלייאוף. אז עצרו את אינדיאנפוליס על 17 נקודות. ועדת החקירה צריכה לברר איך התקפה אימפוטנטית כמו מיאמי הצליחה לייצר 23 נקודות, כשארבע עשרה מתוכן מגיעות בדקה האחרונה של המשחק ובהארכה.
זה מיאמי, עם קוורטרבק יהודי, שנה אחרי הפרישה של מרינו ושרוב הרצים האחוריים שנבחרו על ידה בשנים האחרונות הם קומרדים של אריה דרעי. זו לא מיאמי שאמורה להתעלות בדקות ההכרעה של משחקי פלייאוף. העובדה שזה קרה רק מעידה שההגנה של אינדיאנפוליס היא הרבה יותר גרועה מאשר ההתקפה שלה טובה.

מה זה אומר על המשחק נגד אוקלנד? שההתפרקות הקבועה של מיאמי בפלייאוף רק קיבלה דחייה של שבוע. לאורך כל העונה התקשתה מיאמי נגד קוורטרבקים שיודעים לאלתר ולרוץ בעצמם. ריץ' גאנון מאוקלנד היה הקוורטרבק השני בטיבו בליגה ויכולת האלתור שלו היא בדיוק התרופה להגנה של מיאמי, הגנה סכמטית שסומכת בעיוורון על הוידיואים שהיא רואה במהלך השבוע, הגנה שמתמחה בקוורטרבקים נייחים מהסוג של פייטון מאנינג. חוץ מזה לאוקלנד יש גם ארבעה שחקני מטרה שגאנון מסוגל למסור אליהם (ג'ט, רייזון, טים בראון ודדלי). נקודת התורפה העיקרית של מיאמי בהגנה היא הקו שאמור למנוע את המסירה הארוכה.

כמה רחוק יכולה ללכת ניו אורלינס בפלייאוף? התנאים לפני המשחק נראים טוב: ההגנה שלה טובה ושל מיניסוטה מגמגמת, יתרון הביתיות נופל מפני ששתי הקבוצות משחקות באצטדיונים מקורים עם דשא סינתטי. ומיניסוטה, לאחר המנוחה בשבוע שעבר, לא טעמה נצחון כבר חודש שלם.

אז כמה רחוק? עד כאן. ניו אורלינס סחטה בשבוע שעבר את טיפות המזל והרצון האחרונות שלה, ורק הזמן וטעות שלומיאלית בשניות האחרונות מנעו מסט. לואיס קאמבק. מיניסוטה מגיעה למשחק עם עדר של קופים על הגב: הקבוצה של דניס גרין תמיד נחשבת להבטחה ותמיד היא מצליחה להתפנצ'ר בפלייאוף. זה עוד יגיע, אבל לא השבוע. כריס קרטר יבטיח את נצחון מיניסוטה.

זה המשחק שאתם רוצים להימנע מלראות. יהיה קר, יהיו פחות נקודות מטמפרטורות, יהיה מכוער, יהיה פוטבול למכורים. פילדלפיה לא אמורה להרגיש נחותה מול ניו יורק: זה לא משחק חוץ אמיתי, את הקור היא מכירה ואין לה שום רגשי נחיתות וכמובן, היא במומנטום מטורף לאחר הנצחון על טמפה ביי. ניו יורק הגיעה לשיא שניה לפני הפלייאוף אבל לא בגלל זה היא תפסיד.

היא תפסיד בגלל שדונובן מקנאב נמצא כעת בשיאו של מסע ההוכחה שלו. זה מסע שהתחיל לפני שנתיים כשפילדלפיה בחרה את מקנאב בדראפט ולא את ריקי וויליאמס. מקנאב היה קוורטרבק מסירקיוז, עמדה מאוד בעייתית במעבר ממשחק המכללות למקצוענים. וויליאמס שבר באותה שנה את שיא היארדים שהושגו על ידי רץ אחורי במכללות, ונבחר לשחקן השנה.

לא רק שראנינג באק הוא השחקן שמסביבו אתה בונה את הקבוצה שלך, אלא שוויליאמס התאים לפילדלפיה כמו עונש מוות לנשיא החדש של אמריקה: היתה לו תסרוקת אה-לה אלן אייברסון, עוד גיבור מקומי ו-וויליאמס לא בחר אף עורך דין מלוקק כסוכן: הוא שכר את שירותיו של הראפר מאסטר פי והעניק לגיטימיות מלאה לסוכנות הספורט החדשה שפתח מאסטר פי. וראפרים ופילדלפיה זה כמו פלוטוניום ודימונה. כשהשם של מקנאב הוכרז, הגיבו מאות אוהדי האיגלס במדיסון סקוור גארדן בשריקות בוז, אחרים איימו לשרוף את המנויים שלהם ומושל פנסילבניה טען שיש לשקול מחדש את המימון לאצטדיון.

מאז מקנאב נמצא במצב צבירה של הוכחה. מהמחזור השני הוא צריך גם למסור (ובצד השני של המסירה לא מחכה שום זוג ידיים מהסוג של רנדי מוס וכריס קרטר) וגם לרוץ, בעקבות הפציעה של דיון סטיילי הרץ האחורי. העובדה שהוא לקח את פילדלפיה כל כך רחוק לא עזרה לו להיבחר לפרובול, הסופרבול של הפוטבול. בתור מנה ראשונה מקנאב אכל את טמפה ביי בשבוע שעבר. ההגנה של ניו יורק, לעומת טמפה ביי, היא משחק ילדים.

"אחרי ההאשמות ברצח כנגדי כולם טענו שאני לעולם לא אהיה אותו שחקן. הם צדקו: הפכתי לשחקן טוב יותר" - זה מה שאמר ריי לואיס השבוע לאחר שנבחר לשחקן ההגנה של השנה. לואיס הוא השחקן הטוב ביותר בליגה ולבטח בפלייאוף, כשמזג האוויר קשה יותר והחשיבות של ההגנה מטפסת מעלה. מייק שהנהאן, מאמן דנבר, אמר בהתפעמות שיכול להיות שלואיס הוא השחקן הטוב ביותר ששיחק את עמדת הליינבקר אי פעם.

ליינבקר היא עמדה חשובה שהולכת לאיבוד: היא נמצאת בין הקו האחרון שאמור לשמור מפני המסירה הארוכה ובין קו ההגנה הקדמי שמנסה להגיע לקוורטרבק ולחסום את קווי הריצה של הראנינג בק. שלושת הליינבקרים אמורים לשמור על שטח ההפקר שבין שני הקווים הללו, נגד המסירה הקצרה שאחריה אפשר לצבור עוד יארדים רבים, כמו שתורת ההתקפה של ביל וולש לימדה את הליגה לעשות.

ההגנה של בולטימור שברה שיאים, ריי לואיס הוא השחקן הכי טוב בליגה אבל טנסי תמשיך הלאה. היא המאוזנת ביותר מבין כל הקבוצות שנשארו בפלייאוף ויש לה את המרכיב החשוב ביותר לאלופה השנה: רץ אחורי שמסוגל לרוץ ארבעים פעם במשחק ולהלאות את ההגנה וגם לספק מטרת מסירה נוספת לקוורטרבק. אחרי שמרשל פולק ואדגרין ג'יימס הודחו בשבוע שעבר, אדי ג'ורג' הוא היחיד שעוד מסוגל לשמור על כבודי האבוד. בתנאי שמקנאב לא יתחיל גם למסור לעצמו.

המועמדת מטנסי, עד הסוף, אבל אולי חשוב יותר: אם אני פוגע בתחזית השבוע, שלוש מארבע הקבוצות האחרונות יהיו מונהגות על ידי קוורטרבקים שחורים.