הנרי קיסינג'ר, שר החוץ לשעבר של ארצות הברית ואחד המדינאים החשובים ביותר בעולם במאה ה-20, מת הלילה (חמישי) בגיל מאה. קיסינג'ר היה ליהודי הראשון שכיהן בתפקיד זה, וכן לראשון שכיהן כשר חוץ וכיועץ לביטחון לאומי במקביל. על מעורבותו במשא ומתן להסכם הפסקת האש בווייטנאם, זכה בפרס נובל לשלום בשנת 1973. בנוסף לכך, זכה בפרס איש השנה של מגזין "טיים" בשנת 1972.
קיסינג'ר עוד היה פעיל בשנים האחרונות, והגיע לפגישות בבית הלבן, פרסם ספר על מנהיגות והעיד בפני הקונגרס על האיום הגרעיני הנשקף מקוריאה הצפונית. ביולי האחרון הוא עוד הגיע לביקור מפתיע בבייג'ינג ונפגש עם הנשיא שי ג'ינפינג.
הוא הספיק להתייחס לאחרונה גם לאירועים במזרח התיכון, ובריאיון שהעניק ל"מעריב" בספטמבר הוא הזהיר מפני "ויתורים מרחיקי לכת" שעלו בשיחות הנורמליזציה בין ישראל לערב הסעודית.
לפי חברת הייעוץ שלו, הוא מת בביתו בקונטיקט. לא נמסרו הנסיבות. הוא ייקבר במועד מאוחר יותר בניו יורק.
הוא נולד בגרמניה ב-1923 בשם היינץ קיסינגר, פחות מעשור לאחר תום מלחמת העולם הראשונה. משפחתו נמלטה מהמדינה ב-1938 בשל רדיפת הנאצים והגיעה לניו יורק דרך לונדון. שם הוא שינה את שמו להנרי קיסינג'ר.
קיסינג'ר היה בלב קבלת ההחלטות בשיאה של המלחמה הקרה, והיה מעורב בשורת אירועים היסטוריים. הוא זירז את אספקת הנשק לישראל עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים ב-1973, שאותה ניהל למעשה בעצמו לאור שקיעתו של הנשיא ריצ'רד ניקסון בפרשת ווטרגייט, ותיווך להסכמי הפסקת האש והפרדת הכוחות שהיו הבסיס להסכם השלום העתידי עם מצרים.
הוא הוביל את כינון היחסים הדיפלומטיים עם סין הקומוניסטית, הסכמי בקרות נשק עם ברית המועצות ואת המשא ומתן שסיים את המלחמה בווייטנאם. אף שהשפעתו על מדיניות החוץ דעכה לאחר התפטרותו של ניקסון ב-1974, הוא נותר בתפקיד שר החוץ של מחליפו ג'רלד פורד.
באותה מידה של הערכה, קיסינג'ר היה גם דמות שנויה במחלוקת לאור תמיכתו בדיקטטורות האנטי-קומוניסטיות, כולל בזו שביצעה את ההפיכה הצבאית בצ'ילה, בזמן המלחמה הקרה. גם זכייתו בפרס נובל לשלום על סיום מלחמת וייטנאם ספגה ביקורת חריפה, ושני חברים בוועדת הפרס התפטרו בשל ההפצצות הסודיות שניהלו האמריקנים בקמבודיה. שר החוץ של וייטנאם הצפונית לה דוק תו היה אמור לקבל יחד עמו את הפרס, אך סירב לכך.
הנשיא פורד תיאר אותו בתור "שר חוץ על", אך גם ציין את העוקצנות ואת הביטחון העצמי של קיסינג'ר. אחרים ראו בו פרנואיד ואנוכי. "הנרי, בראשו, מעולם לא עשה טעות", אמר עליו פעם פורד. "יש לו את העור הדק ביותר של דמות ציבורית שאי-פעם הכרתי", סיפר עליו הנשיא לשעבר בריאיון שהעניק זמן קצר לפני מותו ב-2006.
בשנים האחרונות לחייו, הוא צמצם את נסיעותיו מחוץ לארצות הברית בשל מאמציהן של מדינות אחרות לעצור אותו או לחקור אותו על מעשיו לאורך תפקידיו השונים.
קיסינג'ר ניחן במבט קוֹדֵר ובמבטא גרמני כבד, ונהנה מתדמית של איש אקדמיה מצד אחד ושל רודף שמלות מצד שני. הוא אמר בעבר כי כוח הוא "מעורר התשוקה האולטימטיבי". קיסינג'ר היה מאופק בעניינים אישיים, אם כי אמר פעם לעיתונאי שהוא רואה את עצמו כמעין קאובוי, רוכב בודד.
אחרי שהצטרף לצבא ב-1943, קיבל קיסינג'ר אזרחות אמריקנית ונלחם באירופה במלחמת העולם השנייה. הוא למד מדעי המדינה באוניברסיטת הארוורד, והשלים את הדוקטורט שלו במדעי המדינה ב-1954, ונותר חלק מסגל האוניברסיטה במשך 17 השנים הבאות.
במשך רוב הזמן שלו, הוא ייעץ לגופים ממשלתיים שונים, כולל ב-1967 כשפעל כמתווך עבור משרד החוץ בווייטנאם. הוא ניצל את קשריו עם הממשל של הנשיא לינדון ג'ונסון הדמוקרטי כדי להעביר מידע על תהליך השלום למחנה של ניקסון הרפובליקני.
הבטחתו של ניקסון לסיים את מלחמת וייטנאם סייעה לו לנצח בבחירות לנשיאות ב-1968, והוא מינה את קיסינג'ר כיועץ לביטחון לאומי. ואולם, תהליך ה"וייטנאמיזציה" של המלחמה - העברת נטל המלחמה מ-מחצי מיליון החיילים האמריקאים לכוחות וייטנאם הדרומית - היה ארוך ועקוב מדם, ונקטע בהפצצות אמריקאיות מאסיביות על צפון וייטנאם, במיקוש נמלי הצפון ובהפצצת קמבודיה.
דיפלומטיה אישית לוחצת
קיסינג'ר הכריז ב-1972 כי "השלום בהישג יד" בווייטנאם, אך הסכמי השלום בפריז שנחתמו בינואר 1973 התגלו כפארסה. שנתיים לאחר מכן, הצפון הקומוניסטי השתלט על הדרום.
בנוסף לתפקידו כיועץ לביטחון לאומי, מונה קיסינג'ר לשר החוץ ב-1973 - מה שהעניק לו סמכות בלתי מעורערת בענייני חוץ. באותה שנה פרצה מלחמת יום הכיפורים, שבמהלכה יצא קיסינג'ר למסעות דילוגים במדינות האזור. הדיפלומטיה האישית והלוחצת הזו הפכה לאחד מסימני ההיכר שלו.
במאמץ לצמצם את ההשפעה הסובייטית, יצר קיסינג'ר קשר עם יריבתה הקומוניסטית העיקרית, סין, וביקר שם פעמיים, כולל לפגישה חשאית עם ראש הממשלה ג'ואו אנלאי. התוצאה הייתה הפסגה ההיסטורית של ניקסון בבייג'ינג עם המנהיג הקומוניסטי מאו דזה-דונג. זו הובילה בסופו של דבר לכינון יחסים רשמיים בין שתי המעצמות.
קיסינג'ר לא הושפע מפרשת ווטרגייט, שבה לא היה מעורב, ונותר כשר החוץ של הנשיא פורד. עם זאת, הוא הוזז מתפקיד היועץ לביטחון לאומי מתוך רצון לשמוע קולות נוספים במדיניות החוץ. בהמשך אותה השנה, הוא ופורד ביקרו בברית המועצות ונפגשו עם המנהיג הסובייטי לאוניד ברז'נייב. בפגישה הוסכם על המסגרת לבקרת נשק אסטרטגי, שהוביל להפחתת המתיחות בין ארצות הברית לברית המועצות כחלק מתהליך ההפשרה ביניהן.
עם זאת, לקיסינג'ר היו כמה כישלונות. הוא הואשם ב-1975 בכישלון השיחות בין ישראל למצרים על השלב השני בהפרדת הכוחות בסיני, והשלום ביניהן הושג רק ארבע שנים לאחר מכן תחת ממשלו של ג'ימי קרטר. בנוסף לכך, במלחמת הודו-פקיסטן ב-1971, הוא וניקסון ספגו ביקורת חריפה על כך שנטו לטובתה של פקיסטן. קיסינג'ר אף נשמע מכנה את ההודים "ממזרים", אולם הוא התנצל על כך בהמשך.
ההשלכות על בחישתו של קיסינג'ר בפוליטיקה הדרום אמריקנית ניכרות עד היום בחשדנותן כלפי וושינגטון. הוא וה-CIA תכננו כיצד להפיל את שלטונו של הנשיא המרקסיסטי הנבחר של צ'ילה סלבדור איינדה, וכתב במזכר אחרי ההפיכה הצבאית בארגנטינה ב-1976 כי יש לעודד את אותם מנהיגים צבאיים הנלחמים בקומוניזם.
ימיו בממשל הסתיימו ברובם כשפורד הפסיד לקרטר בבחירות של 1976. הנשיא הרפובליקני הבא, רונלד רייגן, הרחיק את עצמו מקיסינג'ר, שבו הוא ראה כמי שמנותק מבסיס התמיכה השמרני שלו. בהמשך, קיסינג'ר הקים חברת ייעוץ בעלת קשרים רבים, שהציעה שירותים לשועי עולם. הוא כתב כמה ספרים והופיע כפרשן לעניינים בינלאומיים בכלי התקשורת.
אחרי פיגועי 11 בספטמבר ב-2001, הנשיא ג'ורג' וו. בוש בחר בו כמי שיעמוד בראש ועדת החקירה למתקפה, אולם הדמוקרטים ראו בכך ניגוד אינטרסים והוא נאלץ לפרוש מהתפקיד.
בישראל ספדו: "מגדולי הדיפלומטים"
מנהיגים ברחבי העולם ספדו לקיסינג'ר, כולל נשיא המדינה יצחק הרצוג, שתיאר אותו כאחד "מגדולי הדיפלומטים".
"מי שכנער יהודי נמלט מהנאצים הפך לענק שעיצב במו ידיו ומוחו החריף את המדינאות העולמית", כתב הרצוג ב-X. "משפחת העמים כולה מתברכת עד היום מפירותיהם של התהליכים הרי הגורל שהוביל, ובהם הנחת היסודות להסכם השלום של ישראל עם מצרים. בשיחתנו האחרונה, בה בירכתי אותו ליום הולדתו, הוא אמר לי: "זכור, תמיד אהבתי את ישראל ותמכתי בה, ותמיד אוהב".