לאחר הטבח המזעזע בישראל באוקטובר 2023, ועוד לפני שכף רגלו של חייל ישראלי אחד דרכה ברצועת עזה, גורמים רבים בעולם בכלל ובאקדמיה האמריקנית בפרט פתחו במסע השמצה והסתה נגד ישראל, תוך התעלמות ולעיתים אפילו הכחשה של הטבח שבוצע באזרחים ישראלים על ידי חמאס.
כך למשל, נשות הפקולטה ללימודי נשים וג'נדר באוניברסיטת סירקיוז פרסמו ב- 18 באוקטובר הצהרת סולדריות "עם העם הפלסטיני במאבק שלהם נגד הקולוניאליזם המתנחלי והכיבוש הישראלי בן ה- 75 שנה". דהיינו, הם הביעו התנגדות לעצם קיומה של מדינת ישראל מאז הקמתה. החתומות על ההצהרה עשו זאת בשם מה שהן מכנות "המחויבות הפמיניסטית המתמשכת".
הפמיניסטיות המוצהרות הללו לא מצאו לנכון אפילו לגנות את מעשי האונס הברבריים שבוצעו על ידי החמאס נגד נשים ישראליות במהלך הטבח ההמוני שביצעו, או אולי לפרסם ביטוי של סולידריות עם האמהות הישראליות הצעירות שנשרפו חיות כשהן אוחזות בתינוקות שלהן, אולם הן טרחו לגנות את מה שכינו כ"שואה פעילה של הפלסטינים".
34 ארגוני סטודנטים פרו-פלסטיניים באוניברסיטת הרווארד פרסמו מכתב פתוח שבו הטילו את האשמה על הטבח "לחלוטין על ישראל". באוניברסיטת קולומביה, כ-20 ארגוני סטודנטים פרו- פלסטיניים חתמו על מכתב סולידריות שקרא להתייחס ל"פעולות של הלוחמים הפלסטיניים" בקונטקסט של "המצור הלא אנושי המוטל עליהם זה 16 שנה". באוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון נכתבו על בניין הספרייה כתובות "כבוד למרטירים שלנו", "שחרור פלסטין מהנהר ועד הים". באוניברסיטת וירג'יניה סטודנטים שמשתייכים לארגון "סטודנטים למען צדק בפלסטין" פרסמו הצהרה לפיה הם "תומכים חד משמעית בשחרור פלסטין", ובזכותם של הפלסטינים "להתנגד לכיבוש של אדמתם בכל אמצעי שהם מוצאים לנכון". אלה רק מקצת הדוגמאות למה שהתרחש בחודש האחרון באוניברסיטאות אמריקניות מובילות.
הגל העכור הזה ששטף את הקמפוסים מהווה ביטוי חמור של אנטישמיות מודרנית המופנה כלפי ישראל, וכלפי יהודים באשר הם. אין לראות בהתקפות הבוטות הללו ביקורת לגיטימיות על המדיניות או הפעילות של ישראל, אלא ערעור זכותה של מדינת ישראל להתקיים כמדינה יהודית. ואם לא די בכך, ברוב המקרים התגובה של ראשי האוניברסיטאות על הביטויים האנטישמיים הללו הייתה לכל היותר רפה ונגועה בפוליטיקל-קורקטנס שעיקרו - הזדהות לכאורה עם הסבל של שני הצדדים, הישראלי והפלסטיני.
את האנטישמים ככלל ובקמפוסים האמריקניים בפרט ניתן לסווג לשלוש קבוצות: האנטישמים הקלאסיים, המודרניים וה-"useful idiots" האיגנורנטים. האנטישמיים הקלאסיים הם אנשים שינקו מהוריהם משחר ההיסטוריה שנאה ליהודים. רבים מהם לא ראו יהודי בימי חייהם, אולם הם גדלו וחונכו על עלילות דם וסיפורי זוועה ששמעו מהוריהם, וממוריהם. האנטישמיים המודרניים רובם ככולם ערבים ומוסלמים שמלכתחילה וללא כל קשר לעובדות מתנגדים לקיומה של מדינת ישראל, והשנאה היוקדת שלהם כלפי ישראל הומרה לשנאה כלפי יהודים.
הקבוצה הגדולה והמרכזית הינה הקבוצה השלישית - "היוזפול אידיוטס" (מושג שנעשה בו שימוש כהתייחסות לאנשים נאיביים שניתן לעשות עליהם מניפולציות, ואשר יוחס בעבר לפעילים קומוניסטים שפעלו במדינות המערב). היוזפול אידיוטס הם ברובם אנשים דעתניים, שתומכים בדרך כלל במי שהם מזהים כחלשים, מנוצלים ומדוכאים. הבעיה של רבים מהם היא שהם לא באמת מבינים את הנושא שאותו התגייסו לשרת, והם לא מזהים את המניפולציה שהופעלה עליהם.
רבים מהיוזפול אידיוטס בקמפוסים האמריקניים סובלים מהסינדרום של ה"וייט-גילט" שעיקרו תחושת אשמה קולקטיבית של האדם הלבן בכל הסבל האנושי של קבוצות אוכלוסייה שונות בעולם, בשל "התנהגותו הגזענית ומדיניותו הקולוניאליסטית". על המצע העכור הזה צומחת גם המניפולציה האנטישמית שקובעת כי הציונות ככלל ומדינת ישראל בפרט הם רעיונות קולוניאליסטיים שבאמצעותם העם היהודי גזל כביכול מילידי המקום - הפלסטינים - את אדמתם. זאת כמובן ללא הכרות עם הקשר ההיסטורי בעת העתיקה או החדשה, ותוך התעלמות מהנוכחות הפיזית המתמשכת של העם היהודי בארצו, ומזכותו לשוב אליה.
הבורות של היוזפול אידיוטס שנוהים אחרי האנטישמים המודרניים והקלאסיים, והשנאה לרעיון הציוני ולישראל, הורחבה לשנאה ליהודים והפכה להיות הבון טון של הרובד הליבראלי-פרוגרסיבי בעיקר בארה"ב ומערב כולו. מגמה זו מתחזקת בין השאר בשל השינוי הדמוגרפי והצמיחה המואצת של אחוז המוסלמים במדינות אירופה, והתרגום של מגמה זו לדפוסי הצבעה תוך קיטוב גדל והולך בין שמאל רדיקלי לבין ימין קיצוני שמתנגד להגירה (ועל הדרך גם לרוב - שונא יהודים).
תופעת היוזפול אידיוטס לא תיפטר כל עוד אנשי אקדמיה רבים בעולם מובילים את הנרטיב האנטי ציוני ואנטי ישראלי. אותם פרופסורים פועלים לשטיפת המוח של הסטודנטים שלהם בשקרים וחצאי עובדות, בלי להסביר את התמונה הכוללת או לפחות להציג את הנרטיב הישראלי. כפי שהצהירו חברות הפקולטה ללימודי נשים וג'נדר בסירקיוז בכתב השטנה שלהם: "הכיתות שלנו תמיד היו מרחבים שבהם מתקיימות שיחות מאתגרות בשירות הצדק, השחרור והטרנספורמציה החברתית הרדיקלית. לכם, תלמידינו, אנו מתחייבים להמשיך ללמד את מה שבמקומות אחרים לא ניתן ללמד".
על ראשי האוניברסיטאות, במיוחד בארה"ב, למנוע את הניצול לרעה של הקתדרות בקמפוסים לשטיפת מוח שיטתית שעלולה להוביל לטרור ואלימות שמקורם בשנאה אנטישמית. טיעונים כוזבים של חופש ביטוי וחופש אקדמי לא יכולים להצדיק התנהלות שכזו. מחויבות זו של ראשי האוניברסיטאות אינה למען ישראל, למען היהודים, או למען הצדק ההיסטורי, אלא למען הסטודנטים שלהם. עליהם למלא את התפקיד החשוב של כל מוסד אקדמי באשר הוא- חקר האמת והקניית ידע חסר הטיות פוליטיות, אידאולוגיות ואחרות לסטודנטים.
הכותב הוא נשיא אוניברסיטת רייכמן.